בקרקרים

החורף כאן, והוא מתכוון להשאר. הגשם חלף הלך לו, שמש נעימה יוצאת מדי יום ומעלה את הטמפרטורות, אבל הבקרים - רחמנא ליצלן. חמש מעלות, וגם זה בקושי. הברווז סוף סוף הבין מה פשר השמיכה שפרשתי לו על הרצפה (מתחת למיטה, כמובן) ו הוא עבר לרבוץ עליה. הצפרדע מתחזה לכדור במיטה שלה - היא עוד לא הבינה מה פשר התנור שעומד לידה. גבי אמור בסופשבוע לבנות לה מלונה סגורה שנעטוף בשמיכות צמר (דולר לשמיכת צמר בחניות יד שניה). צער בעלי חיים.

לשמחתי הבלוג שלי היה פעיל כבר לפני שנה, ולכן חזרתי אחורה לבדוק אם גם אז היה כל כך קר, וגיליתי ש:

א. לא

ב. אבל כבר לא היה חם

ג. לפני שנה הכרנו את פיטר.

וכך כדי להשלים את הסמליות, הטנדר של גבי חזר מתיקוניו הסופיים והוא נכון לשרת אותו בכל אשר ייסע (או לפחות עד לעבודה וחזרה).

אשר לי, אני אצטרך לקנות מה שנקרא "עַג-בוּטס" - מגפיים גבוהות ורכות, מרופדות פרווה מזוייפת וחמימה. ולפי שמם כבר הבנתם שהם מכוערים. אבל מחממים, וזה העיקר, בעיקר למי שגר בבית שנבנה בידי אירופאי מזוכיסט בשנות החמישים, והבידוד שלו זהה לזה של צריף.

אחרי הקניה אני אצטרך להעיף מעצמי את שארית האכפתיות שנשארה לי לגבי מה יגידו עלי, ולנעול אותן בפומבי.

מה שכן, בגלל הקור העז הדשא נקי יחסית מרמשים למינהם, ולכן בהפסקת הצהריים בעבודה הפעולה החביבה עלי היא לרבוץ על גבעת דשא קטנה מוסתרת מעין רואה, לפשוט מעלי את רוב חלקי מלבושי (לא את אלה! סוטים. התכוונתי נעליים, סוודר, כאלה דברים) ולחשוף בטן לשמש האוסטרלית הצולה. וכך אני חוזרת לי לעבודה שזופה, מחוממת היטב, אדומת לחיים ועם גב שזכה למנוחתו. כן, אני מגזע הלטאות.

הנחיות למתמודדת עם הורים מטורפים, באימייל. חלק ראשון.

(מטעמי נוחות ההנחיות בלשון נקבה, אולם מתכוונות לשני המינים כנדרש)

- לעולם אל תניחי כלום. ובוודאי אל תניחי דבר לגבי תוכן האימייל.

- השהי תגובותייך. רעיון טוב יותר יצוץ מחר, או מחרתיים, או בעוד שבוע. והורים מטורפים זה כמו יין, לחכות עושה להם רק טוב.

- לעולם אל תקראי אימייל מהורה מטורף כשאין זמינה לך חֵברה שפויה, מרגיעה ומשתתפת. מאד ייתכן שתכולת האימייל תעלה לך את הסעיף, וזה מסוג הדברים שעדיף לחלוק. אל תתבשלי עם זה לבד.

- עמדי בפיתוי להשיב להורה המטורף באותה מטבע. זה מאד מפתה, אני יודעת, אבל למחרת תתבעסי מעצמך.

- למרות כל הרצון הטוב, סביר להניח שההורה המטורף לעולם לא יצליח להבין את מה שאת כותבת, גם אם כתבת בלשון בהירה ומובנת, והוספת איורים וקטעי מוזיקה. בעוד את קוראת את תשובותיו, הפסיקי תכופות כדי להזכר באלו המצליחים להבין אותך, כדי להזכיר לעצמך מי כאן הנורמלי.

זכרי! להורה המטורף יש מטרה אחת ברורה - להוציא אותך מדעתך, ולצרף אותך לעולמו ההזוי. בריאותך הנפשית היא האויבת שלו, ולכן טפחי אותה ביד חזקה!

(ואם צריך, אז צאי לשופינג. מה הלינק של איביי?)

אולי יום אחד יספיק לי הכוח לנסח בדיוק את אופי התקשורת בין אמא שלי לביני. עד אז, אספר לכם שאמא שלי אטומה כתמיד, הדיאלוג איתה משול לדיאלוג עם כל פנאט מצוי - אין שום משמעות למה שאני אגיד, היא כבר החליטה מה היא רוצה והיא לא תתן למציאות לבלבל אותה. גבי הסכים איתי (סוף סוף) שההתיחסות אליה כאל אדם שפוי לא מובילה לשום דבר טוב. אני עצמי דווקא התחלתי לתהות - אולי דווקא אנחנו צריכים להתמיד, אולי זה פשוט דורש יותר זמן. ייאוש.

מאד כיף לי לעבוד עם גרג. הוא בונה סביבי את האווירה המתאימה בשבילי לפרוח. הוא מפרגן לי מאד, ובונה לי את האגו בצורה בריאה, לא בצורה חנפנית.

רק חבל שהוא בתחום שמעניין אותי קצת.

חדשות משעממות:

בחזית חיפוש העבודה, התפנתה עוד משרה של הוראה, אבל הפעם של אנגלית, והפעם באוניברסיטה הקרובה למקום מגורי (עשר דקות נסיעה, מול השעה וחצי של קודם). הבעיה - צריך איזה-שהיא תעודת הוראה. בא לי לבעוט בעצמי שלא עשיתי אחת כזו בימים שהוצע לי, בתואר הראשון. מצד שני, אז באמת לא סבלתי את הרעיון. וגם, תמיד יש תקווה שהם לא יימצאו אף אחד אחר מתאים. ("אבל אני לא דוברת אנגלית מלידה", בכיתי לאליזבת, "איך אני אלמד אנגלית את אלו שכן?" "בקטנה", אמרה לי אליזבת, "זה אומר שאת יודעת איך זה ללמוד את זה, אז תדעי להסביר את זה יותר טוב. וחוץ מזה, זה שהם נולדו כאן לא אומר שהם יודעים אנגלית")

המשרה שסיכויי לקבל אותה הכי גבוהים, היא אחת שתחומה כתחום לימודי, היא נושאת עמה חוזה לשלוש (!!!) שנים, שכרה נאה עד נאה מאד, היא במשרה מלאה, והיא כוללת בוס מגעיל. בקיצור, האם למכור את עצמי תמורת כסף או לא למכור?

(כמובן שלא. זה לא עד כדי כך הרבה כסף).

חדשות ריקודי בטן:

בריקודי הבטן אני משתפרת תדיר, ואני צריכה באמת לעשות תמונות של הגרדרובה המתרחבת שלי ולהעלות לכאן. לכל המאוחר - סוף יוני, בפסיטבל אומנויות-הכפר, בו נופיע כולנו תחת שרביטה ההחלטי של אנט. וגם גבי יידרש לעלות לבמה לתופף בדרבוקה.

תגובת גבי: "אני לא חושב שזה מוצא חן בעיני. אני לא יודע לתופף.  כולם יסתכלו עלי וישאלו - מה הבחור הזה שלא יודע לתופף יושב שם?"

אני: "אתה תשב עם הדרבוקה ואנחנו נרקוד. למה אתה חושב שמישהו בכלל יסתכל עליך?"