הפתרון האולטימטיבי

בסוף השבוע היתה סדנת ריקודי בטן עם אחת דבי (יעני Devi). באה כל הדרך מבריסביין, דקיקה וחיננית, ולרגע הפסקתי להרגיש כמו שעועית ירוקה בין פקעות של סלק עסיסי. לרגע היינו חינניות ודקיקות וכל השאר היו קובבות. עכשיו היא נסעה ואני שוב שעועית ירוקה.

לא כל כך רציתי ללכת לסדנה. מה יש לי ללמוד בסדנה? אנט היא המורה שלי, ממנה אני לומדת איך לרקוד. ממילא אני מסתכלת רק עליה ומנסה להדמות לה ולאגן הענקי שלה. ללא הצלחה. ושיעורים של שעה וחצי הם ממש קצה גבול היכולת, איך אני אשרוד שיעור של יום שלם, אפילו אם הוא במבצע ורק עשרים וחמישה דולר? וחוץ מזה יש לי מלא מטלות והסמסטר כבר נגמר וצריך להגיש וגרג מצפה ממני להוציא עבודה מספיק שווה שאפשר לפרסם.

אנט כמעט בעטה בי. היא מורה אמיתית! היא מורה אמיתית ולא כמוני, והיא רקדנית יפהפיה (באוסטרליה, אם אומרים על משהו שהוא "ביוטיפול" לא מדובר בחיצוניות, באיכות), ותמיד טוב ללמוד מעוד אנשים ולשמוע עוד הסברים.

שתינו צדקנו. היא רקדנית יפהפיה, מורה מחוננת ולמדתי הרבה דברים חדשים. ומצד שני, אחרי שעה וחצי נגמר לי הכוח והתפללתי שייגמר כבר. כל הרקדניות מהקבוצה הישנה דיברו עם אנט בחביבות בלי ליצור קשר עין, והסתכלו עליה בשנאה כשהיא הפנתה להן גב. הכל היה כצפוי.

הרבה "צעדים" חדשים היא לימדה, דבי הזו, וחלק מהם נפלו לי ישר לתוך כוריאוגרפיה שרציתי לעשות לנעימה "טראנס אוריינט" של פוליקר. היום אחרי הצהריים חזרתי מהעבודה (שהגעתי אליה בטעות) ורציתי להתחיל לבנות כוריאוגרפיה.

למה בטעות? חשבתי שאני עובדת חצי יום, ומתברר שהיום בכלל show day, היום שבו מציגים האיכרים את בהמותיהם המוצלחות ביריד במרכז העיר, כניסה 8$ לא כולל כלום. ביום כזה העובדים ה"זמניים" לא עובדים. הגעתי לעבודה, הרגשתי מפגרת לעשר שניות ואז התיישבתי לעשות את המטלות שלי. אחרי שעתיים נמאס לי ונסעתי הביתה להתחיל את הכוריאוגרפיה.

המחשב המניאק לא הסכים לנגן.

ריסטארט.

המחשב עמד בסירובו, אבל סרטים הוא הציג בגאווה. וגם את ה"בלופ" של workpace (תוכנה שתפקידה ליזום הפסקות למען ירווח לידיך על פני המקלדת) הוא השמיע בקול רם. מוזיקה: יוק. לא עברית, לא מזרחית, לא אנגלית ואפילו לא את השיר וחצי שנשארו לי מתקופת איטליה. דממה.

שאלתי את כל עוסקי המחשבים שבסביבת המסנג'ר שלי. כולם הציעו הצעות שכבר ניסיתי. תעשי ריסטארט. עשיתי!!

שוטטתי בגוגל, בקודקים, בסטינגס. מחר אני אקח אותו לטכנאים בעבודה, אמרתי לעצמי. אני רק צריכה לנקות ממנו אבק קודם, לחסוך לעצמי מבוכה.

ברגע האחרון ניסיתי עוד פעם. מה יש לי להפסיד. כיבוי עד הסוף והדלקה.

ומה? עבד כמו גדול.

אבל עכשיו כבר מאוחר מכדי לעשות כוריאוגרפיה.