דברים שרואים משם

בישול אוסטרלי - רמזים לפתרון

נתחיל מזה שהם צאצאים של אירופה. איזה סיכוי היה להם? סטייק ושלושה סוגי ירקות (כלומר תפ"א, גזר ואפונה) מבושלים למוות ומוטבעים בחמאה. תבלינים? מי צריך את זה (מה שמזכיר לי, למה הבריטים טרחו כל כך לכבוש ארצות רחוקות ולייבא משם תבלינים? לא נראה שהם ידעו מה לעשות איתם).

נמשיך בזה שהם שוביניסטים, ולכן הבישול נשאר בידיים של הנשים, יחד עם הכביסה, הנקיונות, והטיפול בצאצאים. למי יש זמן לנסיונות? סטייק והיידה, לשטוף כלים.

המקומיים לא היו מקור להשראה, הם פשוט אכלו מה שאפשר למצוא בשממה הזו והיו אסירי תודה. היה להם פיצ'רי, שזה מן מריחואנה ללעיסה, ככה שטעמים לא היו הדאגה הכי גדולה שלם.

אחר כך הגיעו הסינים. והוי, כמה שהם היו טעימים (לשבטים הקניבליים. באמת! היו מנהלי עבודה שהקפידו להחזיק סינים בצוות, כי הפראים העדיפו לאכול אותם. בררר). מסעדות סיניות התחילו לצוץ בתור מפעל מסתורי שבו מייצרים את הקסם.

ואז הגיעו עוד מהגרים, ומחקרים על זה שסטייק וסיגריות ואור השמש מסרטנים ושכדאי לאכול ירקות, והחיך האוסטרלי נפתח לאפשרויות חדשות.

מדי יום עבודה, עת אני מחממת לי את קופסאת הפיירקס הקטנה המלאה באוכל חם לצהריים, תמיד ניגשות אלי אי-אילו בעבודה ושאלות בעניין - מה את אוכלת? הן כמעט אף פעם לא מסכימות לטעום. אבל אחת, להלן שמה "לחוצה" (להבדיל מ"עצבניה"), דווקא ניסתה כמה פעמים ולא התאכזבה. וכמו רבים מבני דורה, אף היא ניסתה כוחה בבישולים מעבר לים והביאה לי ספר מתכונים תאילנדי.

מה רע?

ובכן, זה רק ספר אחד וזה לא הוגן לשפוט את כל ספרי אוסטרליה על פי ספר בישול אחד, אפילו שהוא צבעוני ונראה אופייני מאד, ובכל זאת.

לא פלא שהם לא מבשלים, כי המתכונים פשוט איומים.

לא שהם לא טעימים - הם כן. לא היה מזיק לתקן שם קצת את התיבול, ולקצץ קצת בכמויות החריף כדי שאפשר יהיה להרגיש גם את הטעמים האחרים, אבל בכל זאת טעים.

אבל מבחינה ביצועית, טכנית ופרוצדורלית, המתכונים איומים. דוגמה?

בקר בקארי מסאמאם.

(כבר אני מקרצצת. קוראים לזה "קארי", אבל אין בזה את התבלין קארי. "קארי" הוא שם כולל לתבשיל ברוטב אסייאתי)

מצרכים:

1 ק"ג בקר חתוך לקוביות (הסטייק עושה הסבה)

2 קופסאות קרם קוקוס (2 כפול 400 מל', מסביר המתכון למאותגרים)

כוס וחצי (375 מל', למי שלא הבין) ציר בקר (מתכון בעמוד 117, מבטיח הספר. בעמ' 117 כמובן מגלים רשימה חדשה ומקיפה של מצרכים ותהליך של ארבע שעות. אופציה של שימוש בציר בקר מוכן או מאבקה לא מוצעת, אבל אולי המקומיים כבר יעלו על זה לבד)

5 תרמילי הל, מבוקעים

רבע כפית ציפורן טחון

2 כוכבי אניס

1 כף סוכר דקלים טחון

2 כפות פישסוס (יעני רוטב דגים. מאד פופולרי פה במתכונים)

1 כף תרכיז תמרינדי

2 כפות מחית קארי מסאמאם (ראה עמ' 112, שאותו כמובן הייתי צריכה לצלם בנפרד, ואני אקטול אותו בעוד שתי פסקאות)

2 כפיות תרכיז תמרינדי, אקסטרה (מה אקסטרה? זה משמש לחלק אחר בתבשיל? אז למה לא תעשו לו כותרת נפרדת, יחד עם כל החברים שלו?)

חצי כוס ציר בקר, אקסטרה (שוב אקסטרה?)

8 בצלצלי שאלוט חומים חצויים

1 קומארה בינונית (אילו רק ידעתי מה זה. קטמן?)

רבע כוס בוטנים קצוצים לא מלוחים

2 בצלים ירוקים קצוצים דק.

רק על זה יש לי מה להעיר. קורא הבנאדם את המצרכים, ומתחיל להסתבך. למה לא לשים קודם את מה שצריך להיות מוכן מראש, כדי שנדע שצריך להכין מראש וזה לא יבוא לנו בהפתעה באמצע המתכון? למה לא להפריד את המרכיבים בקו מפריד, אם יש חלקים שונים בתבשיל? ואם כבר, גם לשים כותרת קטנה למעלה: "תבשיל עיקרי", "רוטב משני" ו - "קישוטים"?

ומילא זה, אבל את ציר הבקר למשל מפרידים לשתי כמויות, אבל את הקרם קוקוס לא, למרות שגם בו משתמשים בשני חלקים נפרדים.

מילא.

עכשיו נפנה להכנת המחית קארי מסאמאם. הנה המתכון:

20 צ'ילי מיובשים

כפית כוסברה טחונה (אתם מתכוונים גרגירי כוסברה טחונים? זה מתאים מבחינת טעם, רק למען האוסטרלי המאותגר, שלא יודע כוסברה מהי, כדאי לציין)

2 כפיות כמון טחון

2 כפיות קינמון טחון

חצי כפית הל טחון

חצי כפית ציפורן טחון

חמש שיני שום חתוכות לרבעים (לרבעים! איזו יומרנות! טוב, טוב, אני אפסיק לקרצץ)

1 בצל גדול קצוץ גס

2 מקלות למון-גראס קצוץ דק

3 עלי קאפיר ליים טריים קצוצים דק

1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ דק

2 כפיות מחית שרימפס (הוחלף ברוטב דגים וצדפות מטעמי אלרגיה. או כשרות, למי שמקפיד)

1 כף שמן בוטנים.

הכנה:

שימו את הצ'ילי המיובשים בכלי חסין חום וכסו במים רותחים. הניחו בתנור בחום בינוני לרבע שעה. סננו את המים.

(מה הקטע? להחזיר לחות לצ'ילי יבשים? אז למה לא להשתמש בצ'ילי טריים מראש ולחסוך התעסקות בתנור ובכלי לשטיפה?)

בנתיים, שימו את כל התבלינים היבשים במחבת, וערבבו מעל לאש עד שהתערובת ריחנית.

שימו את הצ'ילי המיובש-מורטב עם התבלינים בכלי חסין חום שטוח יחד עם שאר המרכיבים. ערבבו והניחו בתנור, בחום בינוני, ללא כיסוי, לרבע שעה.

טחנו את התערובת לקבלת מחית חלקה.

יוצאת מזה צנצנת, ולצורך המתכון המקורי צריך שתי כפות בלבד. למה המחית המצ'וקמקת הזו? אי אפשר פשוט להוסיף את התבלינים וזהו, כולל קצת בצל שאלוט קצוץ דק?

עכשיו חזרה למתכון המקורי.

שימו את הבקר בסיר, יחד עם קופסה אחת של קרם קוקוס (400 מל), ציר הבקר, ההל והאניס , הסוכר, הציפורן, הפישסוס והתמרינד. הביאו לרתיחה והניחו להתבשל שעה וחצי, או עד שהבקר כמעט רך (שעה וחצי בשביל "כמעט"? על מה אתם מבשלים, על נר נשמה?).

סננו את הבקר, שימרו את הנוזלים (כמה כלים כבר ליכלכנו?). סלקו את תרמילי ההל והאניס (לא ברור לי למה צריך להשתמש בתרמילים ובכוכב במקום בתלינים הטחונים שלא צריך אחר כך לסלק).

שימו שתי כפות מחית קארי במחבת, וחממו עד שיעלה ריחה (בחיי ככה כתוב. stir over heat until fragrant).

הוסיפו את שאר הקרם קוקוס, את האקסטרה תמרינד והציר-בקר, הביאו לרתיחה וערבבו לקבלת תערובת חלקה. הוסיפו את הבקר המסונן, הבצל, הקומארה (היה נחמד אם הייתם שמים תמונה של הגברת הזו) ו - לא תאמינו - כוס מהנוזלים.

ומה אני אמורה לעשות בשאר הנוזלים? ובשביל מה בכלל אני מסלקת נוזלים ביד אחת ומוסיפה ביד שניה?

בשלו ללא מכסה, עד שהירקות והבשר רכים. (במתכון כתוב 30 דקות, שוב כנראה אפקט הנר-נשמה).

להגשה, שימו בקערה, פזרו בוטנים ובצל ירוק קצוץ.

מתכון אלטרנטיבי שלי, שגם אוסטרלי יכול לעמוד בו:

מערבבים קוביות בקר עם קרם קוקוס (קופסה אחת, 400 מל) עם חצי כפית הל, קמצוץ אניס, כוס וחצי ציר בקר (אפשר מאבקה או מקופסה), כף תמרינדי, 2 כפות סוכר דקלים (או רגיל וכף מיץ לימון), ו - 2 כפות פישסוס (בחיי, לא הרגשתי את הטעם), מביאים לרתיחה ומבשלים חצי שעה.

הוסיפו 8 בצלצלי שאלוט חצויים (אם אתם אוהבים),

קומארה (אם קטמן יגלה לנו מהי),

חצי בצלצל שאלוט (או רגיל) קצוץ דק,

חצי כפית צ'ילי יבש טחון (או פחות, אם חריף לכם)

2 שיני שום מעוכות,

חצי כפית מכל הבאים: כמון, קינמון, הל, למון גראס קצוץ דק ושמן בוטנים

עלה קאפיר ליים קצוץ דק

קמצוץ ציפורן טחון.

את כל זה בשלו ללא מכסה עוד רבע שעה או עד שהבשר והירקות רכים.

הוסיפו אורז ותקנו תיבול לפי הטעם, ובא לציון גואל.

כל עניין צירי הבקר והעוף קיבל תאוצה, מאז שקנינו מקפיא. לא עוד אבקת מרק, לא עוד ציר מקופסה! עוד מעט אתחיל לטוות לעצמי צמר ולהבעיר את גללי הכלבים לחימום.

(המקפיא התמלא עד אפס מקום תוך שבועיים בצירים, תבלינים וירקות קפואים. לא נשאר מקום לבצקים)

וסליחה על הצבע. חלק מהפונטים לא הסכימו לעבור ללבן, אז לשם אחידות כולם שחורים.

נכתב על ידי פארה ווי, 12/6/2006 00:35, בקטגוריות אוסטרליה - הצד האפל, אוכל
36 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של CatMan ב-18/6/2006 09:11

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה