דברים שרואים משם

בחזרה לחיים - מעבר חד

לא יכולתי שלא להתייחס לעניין רפונזל. ואין דרך אחרת לחזור לשגרה. רק במעבר חד.

ידיעה בעיתון המקומי: המצוד אחר שודדי הקרוקודילים

שני קרוקודילים, באורך 1.2 מטר, נגנבו מגן החיות שבעיירה.

תחקיר של עובדי גן החיות מעלה, שהשודדים התכוונו בכלל לגנוב קואלות,

אבל נאלצו לשנות תוכנית

כי הקואלות השיבו מלחמה.

אחרי שקיטרתי לכם קטור ושוב על קולגותי המגעילות שמפגינות כלפי התנהגות בלתי סימפטית בעליל, אתן את פרספקטיבת גבי על הנושא.

אני: גבי, הבנות האחרות בעבדוה מגעילות אלי.

גבי: בוודאי שהן מגעילות אלייך, הן שמנות.

אני (לאחר התאוששות מההלם וחשיבה): הלחוצה לא מגעילה אלי.

גבי: הלחוצה לא שמנה.

(אין הכוונה לרמוז ששמנות תמיד גועליות אלי. אבל הממצאים מראים ששמנות אוסטרליות עם רגשי נחיתות שעובדות איתי, כן)

גרג, שיבדל לחיים ארוכים ויזכה גם לאגזוז חדש לאפנוע שלו, סידר לי עבודה במשרה מלאה לסמסטר הבא בתור מרצה. כדי להוכיח לי שהוא אכן רוצה לנצל אותי, הוא קבע 20% מהזמן של המשרה כמוקדש למחקר.

אני הצעתי לחקור את השפעת גורמים פסיכולוגיים בנפש האדם על יעילות השימוש במערכות מידע כנושא. גרג לא התלהב.

יש לי הרגשה שזה יעבור לו ולי תהיה מלגה.

נפגשתי עם הבוסית שלי לצורך העבודה הזו, ודיסקסנו את מטרותינו לקורס הזה (מטרתי העיקרית היא להכין את התלמידים למבחן ולמטלות. ללמד אותם נראה לי מיותר), כמו גם חובותי (לתת הרצאה פעם בשבוע, ולהשתתף בכתיבת חומר הקורס).

אני מאד התרגשתי, ולכן אמרתי לה: אני מאד מתרגשת!

אמרה הבוסית - אני מאד מרגישה הקלה.

אמרה, ונסעה לסידני לשבועיים.

נאלצתי להודיע למקום עבודתי העגמומי הנוכחי על נטישתי אותו לטובת משרה מעניינת, מכניסה ויוקרתית יותר.

בניגוד לימים עברו, בהם עשיתי כמיטב יכולתי למנוע משדי הקנאה להתעורר, החלטתי לנהוג אחרת. הסתרתי בקונסילר את השקעים השחורים מתחת לעיניים (בזכותם תמיד נחשבתי לתימניה ואף אחד לא חשד בי שאני מדברת רוסית), שמתי סומק שגרם לי להיראות כמו חייכנית פוסט-אורגזמית שזופה, ומסקרה שעשתה לי ריסי-במבי. במקום ללכת בגב כפוף ולקוות שלא ישימו לב שאני שם, צעדתי בגאון כשצמד דדי (המודגשים בחזית-פוש-אפ "מחוזקת") נישאים מעלה מעלה, כדברי פיקה צביק. כוונתי היתה לעורר את כל שדי הקינאה גם יחד, ואז לצפצף עליהם.

אבל כמעט נגמר לי הדלק.

באוסטרליה ממלא אדם דלק לעצמו, במו ידיו ומשאבה, ואחר כך משלם לגברת שבקופסה.

אחרי כמה דקות שבמהלכן התלבטתי אם אני אוהבת את הריח של הדלק או לא, גיליתי שהמשפך לא הוכנס כראוי, תוכנו לא נאטם, ומזה כמה דקות שאני שואפת אדי דלק כאחת האבוריג'ינים.

לעבודה הגעתי מסוחררת משהו, והתרכזתי בלא להקיא.

כששאלתי את העצבניה, עיקרית הגועליות, כמה זמן אתראה מראש אני צריכה לתת לפני שאני עוזבת, היא הגיבה בשמחה כנה ואמיתית.

"את עוזבת? באמת?! איזה יופי! גוּד אוֹן יוּ! אמממ... אני ממש שמחה בשבילך!" אמרה בחיוך רחב. אני סתמתי טוב טוב את הפה ולא אמרתי: כן, אני בטוחה שבשבילי את שמחה.

אבל קולגה אחרת, הלחוצה, שאלה אנה אני באה ומה אעשה, וכשאמרתי "מרצה" שמעתי את העצבניה סותמת את הפה שלה חזק-חזק. הי הי הי.

(אחרי כמה דקות היא הצליחה להתעשת ושלחה לי מייל בו היא מברכת אותי על משרתי החדשה. ואז שמחתי נגוזה וריחמתי עליה נורא. איזה בנאדם מסכן ואכול קנאה. לא יפה מצידי. מיד הלכתי והורדתי את המסקרה. גם צערי בעלי חיים על העצבניה, וגם גירד לי בריסים)

מאז, העצבניה חביבה אלי כאילו הייתי יבואנית חמאה הולנדית.

ייתכן שזה שייך לעובדה שהבאתי ללחוצה דוגמיות של מאכלי לטעום.

יורד פה גשם כבר יומיים. גשם זה דבר רטוב ומעצבן, וגרוע מזה, הגיעה עונת הג'וקים.

הנה כי כן, ג'וקים בטרופיקנה נכנסים לבתים כשקר להם.

הכלבים לא עזרה גדולה.

לא יהיו כאן פירוטים, כי זה יותר מגעיל מסיפורי עבודה.

גבי בנה לי מדפי תבלינים.

לפני:

אחרי:

קיץ נעים לכם. אני אשב לי כאן לבד בגשם.

נכתב על ידי פארה ווי, 20/6/2006 15:29, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, out of my face&catdesc= bitch
39 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של שצ ב-23/6/2006 09:52

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה