דברים שרואים משם

סופשבוע של הִיפים
לא, לא היפופוטמים, אלא כאלה שגרים בטרנזיט ונושמים גראס.

המכתב של אמא שלי ביעס לי את הצורה. עברתי על כלל מספר אחד של התמודדות עם הורים מטורפים באימייל - "לעולם אל תניחי כלום". קראתי את המכתב לפני הפסטיבל אליו אני מתאמנת כבר שלושה חודשים, והנה צנח מצב רוחי דלת אמות. גבי הודה שאין לו רעיון לתגובה, אני הודיתי שהמייל מראה לי שאמא שלי לעולם לא תשתנה, ושהיאוש שאני מרגישה מראה לי שקיוויתי שכן.
כדי להוסיף על השמחה, גבי חטף וירוס מרושע וכאב אוזניים. ביקור קצר אצל הרופאה הפיליפינית המגעילה הותיר אותו עם אנטיביוטיקה (כנראה שלא רק וירוס) וחוסר חשק כללי לזוז.
אל הפסטיבל, שנמצא צפונית לעיר החוף, כלומר שעה נסיעה ממני, הייתי אמורה לנסוע בעקבות ברנדה, אבל ברנדה שכחה את הסידור ונסעה בלעדי.
לפחות מזג האוויר היה שימשי ונעים.
מתוך בוז גמור לנסיבות ובהתאם לתלבושתי התפורה במיטב עמל ידיהן של האחיות וינזדור, ארזתי מזוודה ונסעתי. הנוף היה נפלא, כי ירד גשם כמה ימים קודם והכל היה ירוק ו... וירוק. זהו. פריחה אין פה.

למרות חששותי, אנט היתה במצב רוח טוב ופירגנה לכולנו. ההופעה היתה הצלחה גדולה וצילמו אותנו מכל כיוון אפשרי, ואפילו היתה מישהי בקהל שבאה לראות אותי ורק אותי (אליזבת, שהיתה מרצה שלי פעמיים ועכשיו היא קולגה).
אבל עדיין ישבה לי אבן קטנה ומעצבנת על הלב, ששום חזיה מקושטת לא יכולה לסלק.
ברנדה ואני התארגנו להופעה נוספת, וסיפרתי לה את מהות הרגשתי הנאחסית. וברנדה, אחרי ששמעה על המכתב של אמא שלי אמרה: "אולי היא פשוט מקנאה בך?"
ונפל לי האסימון.
ברור שהיא מקנאה בי, זה לא חדש. זה לא העניין גם. העניין הוא שיש במה לקנא, ושכנראה יש גבול כמה דברים טובים יכולים להיות לאדם. הרי אפילו לה יש על מה לקטר (בעיקר כי היא מתעקשת), וגם היא מוצאת מדי פעם, ובסופו של דבר, כנראה שזה מה יש. אמא שתאהב אותי כבר לא תהיה לי, וכל שאר הדברים שיש לי הם לא מעט והגיע הזמן להתספק בהם.
ומאותו רגע הפסיק להיות לי אכפת מה לענות לאמא שלי, כי הרי תשובתי לא תעלה ולא תוריד, ולא תשנה שום דבר, ואמא שלי תישאר אותו אדם מאוס שהיא, ואני אשאר כמה שיותר רחוק ממנה.

ואז התפניתי להעריך את פסטיבל ההיפים, שרוב משתתפיו התנחלו בקארוואנים מחוץ למתחם ההפננינג. הנה כי כן מסתבר, כי האוסטרלי הממוצע מחזיק בחצר האחורית קראוון (לטיולים קצרים), סירה (לדיג) אופנוע (למקרה שיש שמש) וטנדר (אם יורד גשם).
טנדר כבר יש לנו.
הביתנים הציעו שפע של פעילויות לילדים עניים: קליעת סלים מכפות תמרים או משיח-מעוצה-וגמיש, ג'גלינג מגרביים שאבן כבדה הונחה בתחתיתם, הליכה על כלונסאות (או נפילה מהם), יצירת עפיפונים מטישיו ממוחזר ומקלות של ארטיקים, וצפיה במופעים שונים, כמו למשל המחזה של פעולתו של מציל בחופים שורצי כרישים.

אלו היו הילדים הכי מתוקים שראיתי בימי חיי, שהתרוצצו בלי הפסקה אבל לא עיצבנו ולא רבו ולא הלכו מכות. היה מוזר למדי.

בערב היתה הופעה של להקה הודית פופלרית (ממלבורן, כמובן) שכל הזמן חיכיתי שתפצח בשיר "שחרחורת יקראו". היה משתלב להם בול במחרוזת. גלנמרי ואני ישבנו על כוס יין חם ומתובל והקשבנו בהנאה, וכשהקהל הוזמן לרקוד גנבנו את ההצגה עם תלבושתינו הססגוניות.

לסגירת היום הראשון היה חיקוי חביב של מיומנה, ואז - מחזמר שאפשר ששמו היה "סיוט של היפי מסטול שתורגם לכדי הופעה". המחזמר כלל גברים חשופי חזה אוחזים במוטות בוערים, שכל הזמן ציפיתי שמכנסיו של אחד יתלקחו (ולשמחתי אכן כך קרה) והיפית שגילחה את שיערה (למעט כיפה שנצבעה כתום) שליוותה את הכל בשיר.

את הלילה ביליתי בבית החוף של גלנמרי, והשתדלתי לא להתפקע מקנאה.

למחרת כבר הייתי במצב רוח נינוח הרבה יותר, ולימדתי כמה ילדות זבות חוטם ריקודי בטן - מה שהסתבר כתענוג גדול. קיבלתי הזמנה להופיע בפסטיבל באיזו עיר שכוחת אל בפנים היבשת, וקעקוע חינה של מגן דויד על פנים הזרוע ("איזה צורה את רוצה?" "מגן דויד". "המרובע הזה?" "לא, המגן דויד". "העיגול?" "לא... את לא יודעת מה זה מגן דויד, נכון?" "לא, אני לא יוצאת הרבה".)

בנתיים, העבודה כמרצה כוללת הכנת שקופיות פאואר פוינט ביחד עם אישה מעצבנת. אני נוקטת בגישת חינוך הטינאייג'ר - לצמצם חיכוך כמה שאפשר. זה עובד לא רע. חוץ מזה גרג ממשיך להיות מפרגן ותומך, שזה נהדר, אבל עדיין לא מתחשק לי לעשות דוקטורט. גבי הבריא בנתיים, ו-וואלינג תבוא להתארח אצלנו בתחילת שבוע הבא.

רבות התלבטתי אם לשים תמונה או לא, בעיקר כי התמונות יצאו מעפנות. לבסוף החלטתי להציג בפניכם את הרכש העיקרי מהפסטיבל, שנעשה בידי אבוריג'ני חביב, ויישלח כנראה כמתנה להורים של גבי (אלא אם כן אני אחליט לאמץ אותו).

והבנות אמרו: "איכס, זה הדבר הכי אוסטרלי שראיתי בחיים"

שמור בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 6/7/2006 00:45, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, משפחה לא בוחרים
41 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-9/7/2006 23:54

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה