בר קבועים  קבע אותי   ספר לחבריך   הפורום
ישר לכאן   דף כניסה   



8/2006

יומיים לתוך השבוע

גבי מחוק מעייפות, והשבוע עוד לא בחצי שלו. מצד שני, הולך לו טוב. הוא נהנה, הילדים נהנים. כמובן, יש כמה ילדים מפריעים ומופרעים, אבל הם מעטים מאד. בסך הכל, הילדים טובים.

מהסיפורים שלו, הם גם נשמעים חמודים.

למשל, גבי לא מאיית כל כך טוב, אז בכל כיתה הוא בחר א' איות. תפקידו של א' לתקן אותו בכל פעם שהוא מאיית לא נכון.

באחת הכיתות, הילד שהתנדב להיות א' הוא ילד שבשיעור שגבי צפה בו, הפריע נורא. מאז השיעור הראשון הוא לא מפריע ודווקא משתתף.

בכיתה אחרת, הא' היא ילדה בשם ליסה. השיעור הראשון של גבי עם הכיתה שלה היה השיעור האחרון ביום וגבי כבר היה מחוק. ליסה המסכנה נאלצה לתקן אותו הרבה, ואז אחד הילדים התרגז עליה וצעק: "אולי תפסיקי כבר לתקן אותו?! תעזבי את הבנאדם בשקט!" וליסה אמרה - "אבל הוא אמר לי!".

ובעוד כיתה, הוא התכוון לכתוב את המילה  Height, אבל לא הצליח להזכר בסדר האותיות. הילדים ידעו מה הוא עומד לכתוב על הלוח, וכשהם ראו שהוא מתעכב, אחד מהם קם, כתב במקומו את המילה, וחזר לשבת.

 

חמודים.

 

השיעורים הולכים טוב, אבל הוא נאלץ "להחזיק אותם קצר", כי אחרת הם מנצלים את טוב ליבו ומפריעים. כנראה שככה זה אנשים. מה לעשות.

 

בנתיים הוא חוזר גמור, כי הימים מתישים וקשים לו, אבל אני מאמינה שהוא יתרגל. ובכל מקרה יש הרבה חופשות, ככה שיש זמן להחלים. החופשה הקרובה (למשך שבועיים) בעוד שמונה שבועות.


 

הגעתי למסקנה שמקור חשוב לכאבי הגב שלי הוא הספה המעפנית שלנו. צריך לקנות ספה נורמלית. הבעסה היא שהספות הנורמליות עולות מלא כסף.


 

מתסכל אותי היחס כאן לנשים.

לכאורה הכל בסדר, יש נשים בכל מני מקומות עבודה ובפוליטיקה וזה. יש גם נשים בצבא, למרות שמדי פעם דולפים סיפורים על איך מתייחסים אליהן מגעיל, כולל, למשל, אישפוז פסיכיאטרי בכפיה של מי שמעיזה להתלונן.

ומדי פעם יש בחדשות איזה מורה בבית ספר תיכון שנשפטת למאסר על קיום יחסי מין עם תלמיד. המגישים בחדשות יגידו בצדקנות שחוק זה חוק, והוא צריך להיות זהה לשני המינים.

מה יש להגיד, בלמנו פאדופיליה מתפרצת.

עד עכשיו, בכל המקרים האלה, התברר שהתלמידים פיתו את המורה. אף אחד מהתלמידים לא הגיש תלונה ולא פנה ליעוץ ולא מרגיש קורבן, להיפך. הם נחשבים לאגדה בקרב החברים שלהם.

האם זה בסדר בעיני? לא משהו. אבל גם לא משהו בעיני שלפי החוק בקווינסלנד, בנים נחשבים נוער עד גיל 25 (ונשים, עד גיל 17).

וגם לא משהו בעיני ש"נער" בן עשרים, שרצח (תמורת כסף) אישה במכות, מסתובב חופשי כי "זו היתה רק העבירה הראשונה שלו".

 

אני לא מבינה למה אף עיתונאי לא מצביע על עיוות הדין הזה. יש לי ניחוש - כי לציבור זה לא מזיז.

 

ואין כאן אף שדולה נשית. כלומר, יש את הליגה לנשים, אבל היא נוצרית.

כי דת ופמיניזם תמיד הולכים יד ביד.

 

בעיני זו שנאת נשים בלבוש חוקתי.


 

אבא של גבי שלח לנו מני מסמכים וספרים. אז יש לי את עמוס עוז - "סיפור על אהבה וחושך", ואת "זה ייגמר בבכי" של אוהד אשרי. אני באמצע "חייבים לדבר על קווין" באנגלית (אוף), וגם "הורים מרעילים" (הגיע הזמן, לא?). את "סיפור על יונה ונער" ו"תולדות האהבה" ששלחה לי עדי חיסלתי תוך פחות משבוע, ויש עוד כמה ספרים שאבא של גבי שלח לי. איזה כיף זה לא להיות סטודנטית.

 

אני יודעת, אני נשמעת מדוכדכת. זה רק עייפות, בחיי. בעוד יומיים אני כבר ארגיש הרבה יותר טוב.

נכתב על ידי פארה ווי, 1/8/2006 13:40, בקטגוריות אוסטרליה - הצד האפל, אוסטרליה - ארץ הפלאות, סתם יום של חול
37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-6/8/2006 13:40



31,184
מי אני: פארה ווי
שנות שמש: 47
ככה תדעו שכתבתי:

רוצה לדעת
כבר לא
שלח
סמס לי
חדל סמסת

RSS (הסבר)

 << אוגוסט 2006 >> 
א ב ג ד ה ו ש
    1 2 3 4 5
6 7 8 9 10 11 12
13 14 15 16 17 18 19
20 21 22 23 24 25 26
27 28 29 30 31    

מה היה פה קודם:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


מוטבעת:
« ישראלים בחו"ל » ±
« נשים חזקות » ±





איפה הייתי ומה עשיתי
איטליה - התחלה וסיוט
אנגליה - זמן אבא
גרמניה אחרת
ארץ הפלאות


זו ילדותי
סליחה, ש"ע
גיל חמש
בחלומי חזרתי
פוסטלגיה


משפחה לא בוחרים
אבות
אמא (1)
אמא (2)
חותנת
סבים


גבי ואני - מההתחלה
גבי ואני מההתחלה
מכתב אהבה
הסוף
סידני


אוסטרליה שלי
ויזה
שופינג אוסטרלי
רגישות חברתית
בדיחה
ביקורת דירה
ראיון עבודה
קרוקודילים
מורשת
על חוף הים


טוב מראה עיניים
יריד חקלאי
דלעות
בית וגן (1)
קאקדו שחורים
קיבוץ תרבויות
בית וגן (2)
בית וגן (3)
ציפורים פה
פרוק רגליים
כן כך נראית
חנוכריסמס
חמשת הסלעים
פוסטונה
עוד מבט
קיבוץ תרבויות


מי אני בשיר
הנזקים הסמויים
החרדה
אני בראי עדי
עדשה


הקרואים שלי (מתעדכן מדי פעם)
עדי - בחזרה מן הקור
סשינקה - מתבגרת לתפארת
חבצלת - שפיות מבדרת
בימבילבוסטון - אור לגויים
שרה הקודמת - מהממת
שרה צלמת העמק (שצ"ה)
קוראת מחשבות - ספרים וסימפטיה
דודינקא - אביר על דוב לבן
ערן - כנות והצלחה
מרגלית צמרת
חתולה במגפיים - אירוח חתולי
ארילו - רואים, ומכאן
CatMan - אוכל, קדימה אוכל
סנורקה - חקלאית מעוצבת
רון - אהבה ולמידה
שארלי - כנות וחוכמה
אמהוּת טובה דיה
אמלש - בעולם אחר, בזמן הזה
בן האין - מעניין
אדם פשוט וירא שמיים
סטימפי - ונדמה שישוב...


ספרים רבותי
מיכאל שלי
נחל קופר
וכי נחש ממית
סיפור על אהבה וחושך


תהליך שיקום אמא
מחשבות
אמא ומשמעות
מכתב שאמא לא תקרא
מזמן לא כתבתי


שמחות וחגים
חנוכה באיטליה
סדר פסח באוז
תכלה שנה וקללותיה
רוששנה
חנוקריסמס
יום אוסטרליה


דברים שאוכלים בחו"ל
פיתות עושים ככה
וככה מלוואח
הרוב לא צריכים, אבל אני כן - מיונז
חומוס אגדי (די די די)
ועוד ממרוקו - דגים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפארה ווי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פארה ווי ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze
עיצוב: איה וגם:שצה