דברים שרואים משם

קרוקודיל דנדי

עצוב לי. עצוב לי על דויד גרוסמן ומשפחתו. גרוסמן כתב את הספר שהייתי לוקחת איתי לאי בודד, "עיין ערך אהבה", ובכל פעם שראיתי אותו מתבטא בטלוויזיה, התגאיתי על שהוא מהעם שלי.

נכון, הוא היה שמאלני שהעדיף שהלחימה בלבנון תסתיים, ואפשר להתווכח על צדקת דעותיו, אבל הבן שלו נהרג מפגיעת נ"ט בלבנון.

נשבר הלב.

מהחבילה בנתיים אין חדש. התייאשתי מה"חוקרים" של רשות הדואר האוסטרלית והלכתי לנדנד לסניף הדואר עצמו. משם נשלחתי לסניף המרכזי ופגשתי איש נכון לעזור. הוא חקר קצת בעצמו, אבל גם לו אין תשובה לגבי היעלמה של החבילה שלי.

אני מתחילה להשלים עם הרעיון, ומחר אני אבקש להוציא דרכונים חדשים בשגרירות. מקווה שזה לא ייגמר בבית-דין שדה.

כאן החיים כסדרם.

היריד הרב-תרבותי השנתי נערך בסוף השבוע. הפעם למדתי לקח וצילמתי הרבה יותר תמונות.

גבי החליט להוסיף לעצמו עבודה כדי להקל על עצמו לטוח הארוך. למשל, במקום שיעור אחד לכל הכיתה (המאד-מפולגת מבחינת רמות) הוא מכין לכל שיעור כמה דפי עבודה, ברמות שונות. התלמידים הטובים מתקדמים קדימה, הפחות טובים מתעכבים עד להבנה.

חוץ מזה, כדי לטפל בעניין המשמעת מחד והמוטיבציה מאידך, הוא החליט לבחון אותם מדי יום בוחן קצר, על החומר של השיעור הקודם. תוצאות הבוחן יישלחו להורים לחתימה. כדי לא להבהיל את ההורים, הוא החליט להתקשר אליהם קודם כל ולהסביר להם מה הוא עושה ולמה. רוב ההורים גילו נכונות, שמחה ושיתוף פעולה. למרבית הפליאה, ההורים של הילדים הכי בעייתיים גילו אפתיה כללית.

בכל אופן, המשמעות של כל הנוכחות המורית הזו היא, שגבי לא הסכים להשאר ביריד יותר מאשר המינימום ההכרחי, הלוא הוא תהלוכת הלאומים. וגם זה רק בגלל שכבר התחייבתי.

התהלוכה היתה בסימן "האומה שלי וגאוותה". שברתי את הראש מה גאוותי כל כך בימים אלו. בסוף קישקשתי כמה מילים על כמה הארץ שלנו קדושה לכל המונותאיסטים וכמה שאנחנו ריכוז תרבויות מגניב, התלבשנו בכחול-לבן (גבי בכחול תכלת, על סעיף היעדר-לבן) והזדרזנו לעבר האוניברסיטה.

נראה לי שהיה יותר גדול השנה.

זה רק האיזור של האוכל

אה כן. היה עמוד באמצע.

בכל אופן, הרבה תרבויות ועמים התקבצו לקראת התהלוכה. בתאוותם לתרבויות רבות ככל האפשר, אישרו האוסטרלים גם השתתפות של אנשים שכף רגלם לא יצאה את קווינסלנד, אבל סבתא שלהם הייתה פעם בדייט עם סנגלי.

"שלום פארה", ניגשה אלי אחת המרצות ההודיות, לבושה סארי ומבריקה בכל צבעי הקשת. "שמעתי שאת מישראל".

"אכן", אישרתי.

"אני מהודו", הבהירה ההודית, "אבל חצי מהמשפחה שלי יהודיה. אני אספר לך פעם".

כל מי שכן באה בתלבושת מסורתית (אני באמת צריכה להשיג לי אחת כזו) הותקפה על ידי צלמים.

קוניציווה

"מקווה שאף אחד מהכיתה לא רואה אותי"

וגם להיות גמל זה לא קל:

שופי שופי על הגמלים, אחותי

שלא כמונו, הסינים השקיעו, ואפילו גייסו בלתי-סיני אחד.

"למה תמיד אני מאחורה?"

וגם לאוסטרלים היתה נציגות מכובדת:

"איפה המזגן פה?"

כולל המקוריים:

טלפתיה עלק

(בלילה קודם שודר "קרוקודיל דנדי", לרענן את זכרוננו. הקטע הכי מצחיק:

~חושך מצריים, וחברו האבוריג'יני של מיק הולך לדרכו~

"איך הוא מוצא את דרכו בחושך?" פוערת האמריקאית את עיניה הכחולות.

"הוא חוזה את דרכו", עונה לה מיק הקשוח, "יש האומרים שיש להם כישורים טלפתיים - "

~מרחוק רעש נפילה, ואז: "שיט! או, אני שונא את הבוש!"~)

האבוריג'ינים התרגשו מאד לפגוש אותנו. "אתם ישראלים!" הם קבעו נחרצות. "העם הנבחר של אלוהים!"

גבי ואני השפלנו מבט ומילמלנו משהו.

"מה?!" הזדעזע ראש השבט, "אתם לא מאמינים בזה?"

המשכנו לגמגם, וכדי להקל את האווירה העברנו נושא להכחדת האבוריג'ינים בידי האדם הלבן.

"פארה, הנה הדגל שלכם", אמרה לי המארגנת והושיטה לי את דגל איראן, שגם היה כתוב על הפלקט שלו "איראן".

גבי ואני החוורנו. כבר ראינו איך היא אומרת לנו - תשמעו, זה הכי קרוב שמצאנו. תלכו עם מה שיש.

"זה איראן", אמרתי לה חלושות.

"אוי! סליחה!" התנצלה המארגנת וחזרה עם דגל כחול-לבן להמדרין. "היי! אתם לבושים באותם צבעים!"

"תודה", אמרתי לה. "אני לא חושבת שבימים אלו היינו מצליחים להסביר את דגל איראן למשפחות".

עלינו לבמה וקיבלנו תשואות.

באמת.

מחיאות כפים וזה. וגם מישהי מהמנחות העלתה זיכרונות מהטיול שלה לישראל וכמה היתה יפה העיר העתיקה של תל אביב.

"הלוואי ובשנה הבאה תהיה לכם נציגות גדולה יותר!" איחלו לנו.

(בנתיים נראה שהדרך היחידה להשיג את זה היא לזרוק את הגלולות שלי לפח)

אני מקווה לנס, אבל בנתיים יכולה להציע לכם את דעתי, כפי שניסח אותה גדי טאוב.

שבוע שקט ובטוח.

נכתב על ידי פארה ווי, 14/8/2006 11:32, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, ארצישראל, אוסטרליה - הצד האפל
26 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-20/8/2006 14:20

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה