דברים שרואים משם

אנאליזה
היום פירקתי למחשב שלי את הצורה. פירקתי לו את החלקים של האמ-אמ-אמא שלו. חיברתי והרכבתי ג'מפרים וכפתורים וכבלים ועכשיו הוא נדלק בלי בעיות ונכון לעכשיו (טפו חמסה מזוזה, ומי שמזהה את הציטוט מקבל צנובר) הוא עוד לא קרס לי.
אבל הוא כן כבה לי באופן בלתי רצוני, תוך כיבוי הwindows באופן מסודר קודם והכל. משמע, בעיית תוכנה. קרוב לוודאי וירוס.
רק שלא התגלה וירוס בסריקה.
נמאס לי. אני שונאת שמחשבים לא עושים מה שאומרים להם.

לפני יומיים העברתי שיעור על תקן מורה מחליפה. הג'ינג'ית נסעה לסידני (וחבל שתחזור), אז לימדתי את הכיתה הכה-מאה-עשרים-ואחתית שלה. שלושה סטודנטים איתי בחדר, עוד אחד במקאי ועוד שלושה בגלדסטון. שלוש עיירות שכוחות-אל על קו ראיה אחד.
השלושה שלי כללו גרמני נבוך, אוסטרלית לחוצה ואחד שלא דיבר.
ההוא ממקאי היה יכול להיות אבא שלי, ולא קרא את הפרק, אבל עדיין ידע את החומר יותר טוב מכל השאר.
והשלושה מגלדסטון - הם שמו בסימן שאלה את שאיפתי להיות מרצה. במשך חצי השעה הראשונה הם ניסו כוחם בפעלולי קולנוע (כמו למשל לבדוק איך הם יוצאים במצלמה אם הם שמים פקקים של קוקה קולה בעיניים. לאחר מחשבה הם עברו רק לפקק אחד בעין אחת. נחשו למה), ובחצי השעה האחרונה הם ניהלו ויכוח (חרישי) על מי יותר טוב - הביטלס, או אמן קאנטרי מקומי.
מרוב עצבים שכחתי לפרסם בוחן אלקטרוני באתר הקורס. נזכרתי רק למחרת, כי הג'ינג'ית התקשרה.

גלנמרי היקרה לי, חברתי לעינטוזים, נודבה לעזור לי להרשם לקורס הייעוץ. מסתבר, שאם משלמים בכרטיס אשראי מקבלים הנחה של איזה חמש מאות דולר. אז העברתי אליה את הכסף והיא שילמה בכרטיס שלה (לי אין כרטיס, כי לא נותנים כרטיס למי שלא תושב).
כשבאתי אליה גיליתי קווים לדמותו של גן העדן בגינה שלה: עץ-תות שופע פירות, אבל בגרסה ננסית, מוקף עצי הדר פורחים.
כמובן, היעדר גדודי היתושים מסביב היו יכולים רק לעזור, אבל אז הייתי חושדת שאני באמת בגן עדן.
אז נרשמתי, מתוסבכי כל העולם היזהרו.

גלנמרי גם העירה שלדעתה אני אדם מאד בוטח, כי העברתי לחשבונה אלפיים דולר בלי להחתים אותה על כלום. בתגובה, אמרתי לה ששירתתי בצה"ל ואני יודעת איפה היא גרה.
אז קיבלתי גם תפוזים לדרך.

התחלתי את סיפור על אהבה וחושך, והוא נהדר בעיני בנתיים. (קוראת מחשבות, בסוף ייצא מזה פוסט. מבטיחה. ואם לא אקיים - תזכירי לי שהבטחתי).
אחד הקטעים האהובים עלי הוא זה שמזכיר לי את עדי בעולם:

כתובות הקיר באירופה השתנו מקצה אל קצה: בימי נעוריו של אבא, בווילנה, היה כתוב על כל קיר באירופה: "יהודים לכו הביתה לפלסטינה". כעבור חמישים שנה, כשחזר אבי לבקר באירופה, צעקו עליו הקירות: "יהודים צאו מפלסטינה."

בעבודה של גבי דברים משתפרים. גם הילדים (קצת) אבל בעיקר הוא. הוא כבר לא נכנס לדכאונות אם הילדים מפריעים לו, לא רואה בעצמו כשלון. האנגלית שלו זינקה קדימה - כמו שהערכנו שיקרה.
מצד שני, עדיין אין לו הרבה זמן אלי והוא קצת חסר סבלנות. האמת, גם אני. נמאס לי לשמוע שוב ושוב את אותם ענייני עבודה. הוא טרוד בכל מני דברים ורוצה לדבר איתי עליהם, ובאמת בחמש הפעמים הראשונות שהוא אומר את אותו הדבר אני מפגינה סובלנות ותורמת. רק שאחרי הפעם השביעית שאני שומעת את תוכנו של אותו רעיון, אני נוטה לאבד עניין.

בעבודה שלי הכל כרגיל, אם כי קצת ריקני. לפני כמה שבועות התקלקל המיקרוגל, ומחלקת הרכש סוף סוף השיגה אחד חדש.
משום מה תמיד מתקשרים אלי.
מזכירה: "פארה, שלום. עד מתי את נמצאת היום?"
אני: "וואלה אין לי מושג. תלוי אם לגרג יהיה זמן לדבר איתי. אם לא, אין לי מה לעשות פה."
מזכירה: "כי רציתי לשלוח מישהו אליכם עם המיקרו".
אני: "וואלה. אני לא מבטיחה להשאר כאן. מה דעתך על מחר?"
מזכירה: "את יודעת מה, מחר אני פשוט אשלח את המיקרו עם סקוט. הוא מבקר אצלנו ואחר כך חוזר אליכם".
אני: "רק תבררי איתו קודם, אני חושבת שהוא מתנייע על אופניים".

כעבור עשר דקות, מגיע אימייל מהמזכירה.
"לכבוד חברי בניין נטול-מיקרוגל,
נרכש עבורכם מיקרוגל חדש. אנחנו מחפשים דרך להעביר אותו, ובנתיים זה מה שהעלינו בחכתנו:
סקוט - רוכב אופניים
גרג - רוכב אופנוע
ג'ינג'ית - בסידני
מליסה - בניו-זילנד
סימפטית מבוגרת - עובדת מהבית
מעצבן ראשי - שבור יד
פארה ווי - הולכת הביתה בקרוב.

לאור המצב, ניצור איתכם קשר מחר, ואם יש מישהו, נארגן שליח.
בברכה."

בתשובה עניתי:
"טוב, אם את אומרת את זה ככה, אנחנו באמת נשמעים כמו חבורה חסרת תועלת".

והמזכירה כמובן נבהלה ומיהרה להתנצל.
אף אחד לא נעלב, הסברתי לה, דווקא כולנו צחקנו מהניסוח התמציתי שמתאר את כולנו כבלתי-משלוחיים בעליל.
גרג הרים את הכפפה ונסע לשם ברכב, כדי להציל את כבודנו ההולך ואובד.

וכך שוב יש לנו מיקרוגל ולא צריך לשנורר מהשכנים.

אני חושבת שכתבתי מספיק לפוסט אחד. אוטוטו-סופשבוע מגניב לכם.

נכתב על ידי פארה ווי, 30/8/2006 12:31, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, דע את עצמך
31 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גם כן סשה ב-5/9/2006 17:39

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה