עניינים קטנים

אני מותשת. כאילו כל הגוף שלי בשביתה. מחר רופא, על הבוקר. אני אגיע בצום למקרה שיוחלט לעשות בדיקות דם.

מקווה לטוב.

באיחור אופנתי (או לא), הורדתי כוכב-נולד. את הפרק הראשון. נהניתי נורא, אם כי היה לי עצוב לגלות שכמו לאמריקאים הקרועים, גם לנו יש אנשים שאין להם שום ביקורת מציאות, והום מוכנים לשיר בפומבי.

אני דווקא מפרגנת. אני חושבת שעשו ספין ישראלי ראוי. הקטע עם האודישנים בשגרירות היה מעולה (כולל ה"חסנית" מדרון-אנריקה), והביצועים של אלו שעברו היו מוצלחים. נהניתי!

(לא כל כך נהניתי מהשופטים. אחת שם שרה את "שחק אותה" של היהודים, ולדעתי נתנה ביצוע יותר טוב מכל האחרים, כולל הזוכה ג'קו, וכולם אמרו לה "איום". קשישים או לא קשישים? לקח למתחרים עתידיים - הגבילו את עצמכם לשירי הגבעתרון)

שמעתם על סטיב אירווין? "צייד התנינים"? בשבילכם זה אולי לא ביג דיל, אבל אצלנו זה כמו רצח רבין, רק בלי המלחמת אחים ברקע. סטיב היה אייקון אוסטרלי, וכמו רבים אחרים, לא ממש פירגנו לו. עכשיו כן.

אוסטרלים לא טובים בלפרגן. גם אין להם מילה לזה.

סטיב גדל בחוות הזוחלים של אבא. זו היתה סתם פינת חי ביזארית אי שם בקווינסלנד.

סטיב נורא מזכיר לי את ג'ייקן - שניהם אנרגטיים כאילו יש להם כור גרעיני פרטי מניע אותם.

כל האנרגיות האלה הפכו את הפינת-חי לגן חיות רציני. שם הוא פגש את טרי, אישתו האמריקאית. כיאה לבת הקפיטליזם, היא הובילה את סטיב ישר לתוך התודעה הציבורית. סרטים, סדרות, ביקורים בטוק שואוז. גן החיות הקטן הקפיץ את התיירות באוסטרליה. המופע של סטיב צבר תאוצה.

הוא הצליח באמריקה הרבה לפני שבאוסטרליה ידעו להגיד "קרייקי".

את כל המליונים שהוא עשה, הקדיש סטיב לשימור. הוא קנה קרקעות. כיסה הוצאות, וקנה קרקעות. הוא לא היה בעסק בשביל כסף. היו לו דברים יותר חשובים על הראש.

הבת הגדולה שלהם, בינדי (על שם התנינה החביבה על סטיב, כמובן), הפכה להיות כוכבת בזכות עצמה, עם סדרה משל עצמה. אבא-סטיב היה עסוק בצילומים לסדרה שלה בחופי צפון קווינסלנד. סטינג-ריי אחד, חיה שלווה בדרך כלל, הניף את העוקץ שלו ופגע לסטיב ישר בלב. הוא נהרג במקום.

זה קרה לפני יותר משבוע, והמשפחה שלו עוד לא התראיינה מאז. בחדשות לא מפסיקים להראות קליפים שלו ושל המשפחה. מראים אותם שמחים, צוחקים, רודפים אחרי חיות, מדברים על שימור. משפחה שמחה, קרובה, אוהבת.

אני חושבת שחלק מאיתנו היה רוצה להאמין שיש משפחות מושלמות. שיש חיים מושלמים. שאם רק נתאמץ, זה יבוא. אולי בגלל זה, המוות שלו כואב כל כך. אפילו האגדה הזו נקטעה.

כואב לי על הילדה הזו, על בינדי-סו. על הידיעה שאבא נהרג כשהוא צילם בשבילה. על הידיעה שאבא הלך ולא יחזור. על האמון בעולם, שנסדק.

לא, סטיב לא היה קדוש. הגישה שלו לחיות בר שנויה מאד במחלוקת, ודיפלומט גדול הוא לא היה. אבל הוא היה ישר, ואמיתי, ומצחיק, ומגוחך, ואהב את מה שהוא עשה.

אני בטוחה שהוא ידע, עמוק בפנים, שהעיסוק שלו יהרוג אותו יום אחד. אבל הוא העדיף לחיות בכל הכוח עד אז.

כאן תוכלו להתרשם קצת מהמופע של סטיב.

כאן, מעוצמת הרגשות שלו אל התנינים.

כאן, אחת ההופעות היותר שערוריותיות שלו.

וכאן, משהו קטן להקל את האווירה.

מתגעגעים אליך, סטיב. דפוק בשכל שכמוך.