דברים שרואים משם

בחלומי חזרתי
לפעמים הגעגועים תופסים טרמפ על משהו. על ריח, על צבע, על שיר, על משהו שהורדתי המאינטרנט. אני לא צריכה להזכיר לעצמי למה עזבנו, אני זוכרת. אני לא צריכה לשקול מחדש, טוב לי פה. טוב לי כמו שלא היה בשום מקום אחר. בשום זמן אחר. כמו סחלב שהוציאו מאדמת טרשים ושמו בעציץ עם דשן ואספקה שוטפת של מים. אבל לפעמים חסר לי. העבר מקבל הילה רומנטית והרצון לתקן אותו נותן לגעגועים לפרוח. אפילו את האלה שהיו איתי ביסודי הייתי מוכנה לפגוש. הייתי מוכנה לשים מאוחרי את זה שהם עשו לי המוות רק בגלל שהם יכלו.
אולי סיפורי התלמידים של גבי מעלים אצלי את היסודי. לא סיפרתי לכם את זה, אבל הוקפצתי כיתה. נחשו איזו דמות הורית היה דחוף לה. שגיאה, כמובן, אבל את אמא שלי זה לא עניין. הכיתה של שכבת הגיל שלי היתה ברובה מורכבת מילדים טובים. היו שם איזה שתיים-שלוש פרעחות, אבל גדלנו ביחד, פחות או יותר, וכבר היה לי את המקום שלי. השכבה שמעלי היתה מורכבת מערסוואתים כבדים. חננה שכמותי היתה בשבילם כבשה בין זאבים. אפילו לא ידעתי מה זה ליוויס ובמה כוחו גדול. הם שנאו אותי, ולא לקח לי הרבה זמן לשנוא אותם בחזרה. אבל לא היה לי המון חוט שדרה, אז שנאתי את עצמי גם. ניסיתי לרדת לרמה שלהם. לדבר כמוהם בערסוואתיות. ללבוש בגדי פירמה מזוייפים שקניתי עם אמא שלי בשוק הכרמל. אפילו רקדתי סלואו עם כמה מהם, אבל אולי זה בגלל שהייתי שרמוטה. ככה זה רוסיות.
משם הגעתי לתיכון, מוכנה ומזומנה להיות השנואה ביותר בכיתה. אירגנתי לי את התפקיד הזה תוך כמה שבועות. כמובן שאירגנתי אותו ביד אחת, וביד השניה ניסיתי להבין למה ואיך לתקן את זה. התנחמתי בזה שהם לא החברים שלי, שיש לי חברים מהתנועה. גם בתנועה שנאו אותי, אבל לא נתתי לזה להפריע לי. במילא לא למדנו באותה כיתה.
איכשהו נראה לי שכולם מתגבשים לחבורות, ואני נשארת בחוץ. לכאורה עוברת הלאה, אבל גם בהלאה הזה אין שום דבר. אני נשארת לבד.
אז לא מפתיע שטבעי לי להיות מהגרת.

אני מאשימה את אמא שלי בעניין הזה של הקפיצת כיתה, אבל האמת היא שהתחילו באותה תקופה קונפליקטים בכיתה ההיא ביסודי. ביני לבין כמה פרעחות, ביני לבין המחנכת. היה גם אחד שעשה לי את המוות שנים, ורק לפני כמה חודשים קלטתי שהוא היה דלוק עלי. עד אז נראה לי טבעי שהוא שונא אותי גם. בכל אופן, זה היה המנגנון שלי. למה היה. עדיין. אם קשה, הולכים הלאה. שלום כיתה אל"ף, שלום ערסוואתים מהיסודי, שלום מחשושות מהתיכון, שלום אמא, שלום ישראל.
אם לא הייתי רוצה, היא לא היתה מצליחה להזיז אותי מילימטר. כמה כוחות שיש לאמא שלי, לי יש יותר. אני ויתרתי. הסכמתי לרעיון הזה, לעבור לכיתה גבוהה יותר, לעזוב את המחנכת המרשעת, את הפרעחולות, את אריק שלא הפסיק לרדת עלי. אז קיבלתי שיעור במהפח אל הפחת. לא למדתי אותו.

בכיתה החדשה היו כמה ילדים אינטילגנטיים, והיו כמה על גבול הפיגור. לא מפגרים חמודים ונוגעים ללב, אלא מפגרים אלימים ונטולי גבולות. שנאתי אותם. הם היו יותר פופולריים ממני. הם היו פופולריים ברגע שהם נכנסו לכיתה והוציאו משפט עילג אחד. אף מורה לא התעקש איתם על למידה, היה ברור שכל אחד עושה רק מה שהוא יכול. גם לגבי יש תלמידים כאלו. לא שייכים למסגרת לימודית קונבנציונלית. נטולי הרגלי למידה בסיסיים. חינוך לכל פועל. שנים שלא חשבתי על הילדים ההם, שהיה ברור שאנחנו אפילו לא מנישות אקולוגיות שכנות, ובניגוד לכל הסרטים האמריקאיים לא נוצרה ביננו חברות מגשרת, אבל הם גם לא ארבו לי בדרך הביתה כדי להכניס לי מכות. אני המשכתי לתיכון, לאוניברסיטה, לאוסטרליה. והם? אין לי מושג. אף אחד מהם לא רשום בחבר'ה. אולי אין להם מחשב, אולי הם בכלל לא למדו לכתוב.

איביסים

במסגרת פינתנו "הבדלי תרבות זה לא רק בצלחת", הג'ינג'ית השאירה לי על השולחן פתק. "update CV", נאמר שם. עדכני את קורות החיים שלך.
באמריקאית יש לזה פירוש חד משמעי - את מפוטרת.
נכנסתי אליה לחדר עם הפתק. "את השארת לי את הפתק הזה?" שאלתי אותה למען הסר ספק.
"כן", אמרה הג'ינג'ית.
"למה?" שאלתי, תוהה עד כמה הזכוכית של החלון שלה חסינה.
"כי ראיתי העתק שלהם בכוח-אדם והם לא מעודכנים. המלצתי גם לסינגורו לעדכן את שלו".
הקלה.
"ג'ינג'ית", אמרתי לה, "כשאת כותבת למישהו לעדכן את הקו"ח שלו, את מתכוונת 'אתה מפוטר'!" הבהרתי לה.
הג'ינג'ית עשתה פרצוף נדהם. אני צחקתי.
"מזל שדיברת איתי קודם", אמרה הג'ינג'ית. "ולא עם מי שבאמת יכול לפטר אותך".

סינגורו לקח קשה את ביקורתי על כישורי הבישול שלו (זה ממש בסוף הפוסט), והודיע לי חגיגית שהוא משתפר. "אפילו קיבלתי כוויה בשפה", הוא הכריז בגאווה.
איך?
"רציתי לחתוך חמאה, אז חיממתי את הסכין על אש. ואחרי שחתכתי, נשארה הרבה חמאה נוזלת על הסכין, ולא רציתי לבזבז".

אגב, אתמול עברה לי העייפות והרגשתי נפלא.
היום היא חזרה.

נכתב על ידי פארה ווי, 15/9/2006 15:58, בקטגוריות ארצישראל, אוסטרליה - ארץ הפלאות
80 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-22/9/2006 07:55

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה