דברים שרואים משם

גרנולה, ספות ולוח שנה.

יש מצבים שאני תוהה אם בצדק אני מציגה את עצמי כאדם אינטילגנטי.

יש כמה רשתות שיווק גדולות המפגינות נוכחות בעיירתנו. כמו שבארץ יש קו-אופ, שופרסל, מגה, ואני כבר לא זוכרת מה עוד, אז לנו יש את וולוורת'ס.

(יעני woollworth's).

יש עוד כמה, אבל וולי'ז הכי שווים.

עד עכשיו הם היו בסדר יחסית. נגיד ככה - יותר מגוון מאשר אצלם לא מצאתי. חוץ מהחנות האסיתית, אבל זה סיפור אחר. כלל האצבע אומר, אם זה לא בוולי'ז, זה לא בעיירה. משהו כזה.

ובכן, מתוקף היותם רשת גדולה ואימתנית, הם לא תמיד מודעים לצרכיו של האזרח הקטן ומדי פעם מפסיקים להביא מני תרגימא שבלעדיהם חיי אינם משהו בכלל. למשל, שמנת חמוצה ללא לקטוז. או שמנת מתוקה ללא לקטוז, אם כבר. והקש ששבר את קיבת הגמל - גרנולה ללא גלוטן.

מזה חודשיים, לאחר שאיתרתי את מצבור הסיבים התזונתיים הפריך הזה, אני זוללת ממנה בוקר, לפעמים ערב (במקום שקדי מרק), כארוחת עשר, ואף כחטיף להשלמת קלורית אחרי ארוחת צהריים. המוצר סולק ללא זכר מעם המדפים, ואני נותרתי לבדי בחושך ואפילו כוס מים לא הציעו לי.

בצר לי, התלוננתי באוזני האחראי על הרכש. גם בעבר לא יצא מזה כלום, ואכן כמיטב המסורת הבטיח האחראי לעשות כמיטב יכולתו. ברגע ששוכנע שגבי מופנה אליו השליך את הפתק ממנו והלאה ואני נותרתי לבדי לחפש גרנולה ללא גלוטן.

אלא מאי? כל הגרנולות האחרות מבוססות על פיצפוצי אורז מטופשים במחיר שערורייתי. חקרתי את האינטרנט (מטה לחמי) ומצאתי את אתר הבית של היצרן.

ובאתר הבית מוצגות כל הגרנולות זו לצד זה, והנה זו החביבה עלי קורצת לי באלף דגנים, ומכריזה קבל עם ואינטרנט: "נטול חיטה, אינו נטול גלוטן".

אני לא יודעת אם אני קראתי לא נכון או שהאריזה השתנתה, אבל עובדה, מזה חודשים אני זוללת את הגרנולה הזו ותוהה למה מצבי לא משתפר.

אם חושבים על זה, פלא שמצבי לא הידרדר אף יותר.

שכבתי לי על הספה הישנה והורסת-הגב ובהיתי בלוח השנה. דודה של גבי הכינה אותו במו ידיה היצירתיות. כל חודש הוקדש לנכד / נין אחר ממשפחתו של גבי. כדי למנוע טרוניות, הדודה השתמשה בתמונות הכי גרועות של כולם. אני נראית כמו פרה גרוזינית, אחות של גבי הכוסית נראית כמו בהמה מובלת לשחיטה - כולם נראים זוועה ולא יכולים לטעון לאפליה. פטנט מצויין.

הדודה גם סימנה בלוח את יום הולדתו של כל בן משפחה, לועזי ועברי גם יחד. מקסים, לא?

שכובה הייתי והסתכלתי בלוח, הבחנתי שיום הולדתה של גיסתי מגיע בסוף החודש וציינתי לי שמן הראוי לזכור להתקשר.

ענן מחשבתי התגבש לו בתודעה.

הרי היומולדת של אחות של גבי מגיע אחרי היומולדת שלו, כלומר...

שבוע וחצי לאחר המועד נזכרתי. להגנתי, יום הולדתו הלועזי של גבי לא סומן! תמיד דופקים את האשכנזים.

"גבי", אמרתי לו, "אתה יודע מה שכחנו?"

"מה?" שאל גבי בחוסר עניין.

"את היומולדת שלך".

"אה", אמר גבי והמשיך לבדוק עבודות.

סאגת הספות.

זוכרים שקנינו ספות?

ובכן, הסיפור היה קצת יותר סבוך מזה.

יצאנו יחד להתבונן היצע הדל של עיירתנו, ונחרדנו. מראש לא תיכננתי להוציא יותר משלוש מאות דולר, שהרי הבית הנוכחי לא בחרנו את צבעיו. בטח לא את צבעו החיצוני, הידוע בשם "אפור-דיכאון-קליני", אבל גם לא הפנימי הקרוי "ירוק-מחלת-ים". מכאן שעל הספה להיות נוחה, נעימה, אבל לא בהכרח תואמת.

מעשה שטן, ספה סבירה עולה לא פחות מאלף חמש מאות דולר. אלו הזולות יותר נוחות כמו הספות בבית אמי, כולל הנוכחוּת. והרי ספות כאלה כבר יש לי.

נאלצנו לתקן את ציפיותינו, ועברנו ל"ספות נוחות שלא יעלו יותר מההכנסה החודשית שלנו". בחנות אחת, מרוחקת וגדולה, התגלו הספות שעליהן סיפרתי בפוסט. נוחות למדי, בצבע נסבל מינוס, ובמחיר של אלף מאתיים. התלבטנו לבט-ושוב, וחזרנו לביתנו.

אחר כך הלך גבי ביוזמתו לחנות אחרת. נכנה אותה "קטנה ומטופשת". הוא התקשר אלי לעבודה.

"תשמעי", אמר אהוב לבי, "יש כאן ספות, חבל לך על הזמן. תשע מאות וחמישים דולר. נוחות שאת לא מאמינה. אני רק לא סגור על הצבע. הוא קצת ירוק".

הצטרפתי אליו באולם התצוגה וחשכו עיני. לא ירוק היה הצבע, כי אם זית-מדי-צה"ל. משהו מחריד ומעורר בחילה.

"רק תשבי עליהן רגע", התחנן גבי, "רק תשבי ותראי איך הן".

"זה לא משנה" הקשיתי עורפי, "את הדבר הזה אני לא מכניסה הביתה. אתה ראית איך זה נראה? זה מחריד! זה תוצר לוואי של קילקול קיבה! איך אני אכנס לסלון עם הדבר הזה שם?"

"רק תנסי לשבת, מה אכפת לך?"

התיישבתי, ואכן, ספות נוחות ונעימות מאלו לא ידעתי מעולם. עוד אני נאנקת בהנאה, נפל מבטי על הספה השניה שבצמד והאנקה הפכה לנעירה. "איכס", אמרתי לגבי.

"אבל הן באיכות יותר טובה!" ניסה גבי לדבר על לבי, "והן יחזיקו מעמד יותר שנים. והן זולות יותר. מאתים חמישים דולר זה משמעותי".

סירבתי, אבל הלכתי להתבונן מה עוד יש לחנות הקטנה להציע. משנחה דעתי שאין בה שום דבר ראוי לקניה, חככתי שוב.

"אתה יודע, אולי בכל זאת ניקח אותן", אמרתי לגבי, אבל אז נפל עליהן מבטי ונזכרתי כמה הן נוראות.

נסענו לחנות הגדולה והמרוחקת וככה אמרנו להם: הספות שלכם יותר יקרות ובאיכות נמוכה יותר מאלו שבחנות הקטנה. אם לא תורידו מאה דולר מהמחיר, לא ניקח אותן. אם תורידו, הרי שהספות שלכם בכל זאת יותר יפות ועל יופי משלמים.

החנות הגדולה נעתרה.

זו הזדמנות טובה להזכיר שגבי ואני שנינו חננות מאין כמונו, ובנפאל כל פעם שהתמקחנו בסוף יצא ששילמנו למוכרים יותר ממה שהם ביקשו כי ריחמנו על עוניים.

היינו קצת בשוק, אבל מסתבר שגם האוסטרלים חננות ולכן הצליחה לנו ההתמקחות. שמנו מאה דולר פיקדון והלכנו לדרכנו, שמחים וטובי לב.

בערך.

אני התחלתי לפקפק בהחלטתי. כן, הספות הנבחרות יפות יותר, אבל האיכות? מה יהא על האיכות? והרי הבית ממילא מכוער הוא. הספות לא ישנו לכאן או לכאן, ועדיף מכוער ונוח מאשר יפה-מינוס ועם גב כואב.

כעבור שבוע נסענו שוב לחנות הקטנה. אם הן עוד שם, אמרתי לגבי, נבטל אתה קניה בגדולה, וניקח אותן.

לא הצלחתי להחליט אם לשמחתי או לא, אבל הספות ההן עוד היו שם. מכוערות אף יותר משזכרתי, אבל גם נוחות יותר.

וכך, בלי המתנה של שישה שבועות, ביום למחרת, התמלא סלוננו בספות הבלתי נסבלות האלו, שכל כך נעים לשכב עליהן, וגם לשבת.

כדי שלא רק אני אסבול, צילמתי אותן. איכשהו, המצלמה לא תופסת את גודל הזוועה. שזה רק הוגן, כי אתם לא יכולים לשבת עליהן. בתמונה הן נראות חומות נסבלות, אבל תאמינו לי. הן מכוערות טיכו. היתרון הוא, שממש לא יכאב לי הלב אם יקרה להן איזה נזק בדמות מזון, נעליים או פרוות כלבים.

כבר אי אפשר לכער אותן יותר.

כמה מכוער, ככה נוח

וגם סידרתי את הארון. אני אחד האנשים הכי מבולגנים שאני מכירה, ככה שרציתי להנציח את הרגע. ברור לי שזה לא יחזיק מעמד.

אתם לא רוצים לדעת איך זה היה קודם

מי שכן רוצה לדעת איך זה היה קודם - תוך שבוע יהיה שידור חוזר.

גבי המסכן עבר היום אסיפת הורים. כאן ההורים קובעים פגישה עם המורה ליום אסיפת ההורים. למורים האחרים כמעט ואין פגישות, אבל הלו"ז של גבי מלא עד תומו.

כולי סקרנות.

נכתב על ידי פארה ווי, 17/10/2006 10:27, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, דע את עצמך
94 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של adult resorts ב-18/5/2008 23:38

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה