חקירה פנימית

אני לא זוכרת אם זה קרה באמת, אבל נדמה לי שדיברתי עם האחות על המשפחה שלי. על אחי, ומתי גיליתי את קיומו, על הביולוגי, על לגדול עם חור במקום עם משפחה. היא סיפרה על אבא שלה, שהלך וחיפש את ההורים הביולוגיים שלו אחרי שהם, הילדים שלו, נולדו. חיפש לברר מה ישב שם בתוך החור הזה כל השנים.

אבל אולי זה רק נדמה לי. הייתי מלאה חומרי הרדמה והתחלתי להתאושש מהם. היו לה עיניים כחולות, ומטפחת ראש כחולה, ושרשרת כסף עדינה. אולי דמיינתי את כל זה?

את הכאב העמום בגרון ובבטן אני לא מדמיינת.

הצינור שירד אל מערכת העיכול שלי, צילם וקטם שני חלקים פנימיים לביופסיה, היה אמיתי. אמרו שזה ייגמר תוך עשר דקות, אבל לי זו היתה שינה עמוקה וארוכה.

הממצאים, למרבה הפלא, תקינים.

באמצע השבוע עשו לי בדיקת סי טי. התוצאות עוד לא הגיעו, אבל אני כבר יודעת שהן יהיו נורמליות. התשובות לא יגיעו, ואני אמנע מגלוטן וחלב להמשך חיי.

ושוב השבוע התרגזתי על גרג ומליסה, ושוב הרגשתי שזה לא משנה מה אני עושה, אני נשארת שניה בחשיבותה (במקרה הטוב), ושוב התרגזתי על עצמי שזה כל כך מפריע לי, ושוב הזכרתי לעצמי שזה לא באמת חשוב, ושוב פירטתי לעצמי את ייתרונותי על גבי מליסה - מעגלים של הבנה-הכחשה-תסכול-הכרה. משבוע הבא אני עוברת אל הקמפוס הצפוני. משבוע הבא אני כבר לא חלק מהקבוצה, באופן רשמי. משבוע הבא יש לנו מנוי על חדר הכושר האוניברסיטאי. משבוע הבא אני מפסיקה לאכול גלוטן. משבוע הבא אני מתחילה להתמודד עם אתגרים אמיתיים. משבוע הבא אני חוזרת ללמד.

אני מלמדת קורס על תקשורת בינלאומית. זו טובה שאני עושה לגרג. האחראי על הקורס היה עמוס מכדי לסגור קצוות. ההרצאה הראשונה ביום שני. הוא הבטיח לשלוח לי שקפים, ועדיין לא שלח. בדיקה יסודית העלתה, שהוא התמוטט ואושפז באמצע השבוע - מיד אחרי שיחת הבהרה איתי.

זה נשמע כאילו זו סיבה מוצדקת לחוסר האירגון, אבל הדברים היו צריכים להיות מאורגנים הרבה לפני אמצע השבוע שלפני תחילת הלימודים.

נו מילא, אמרתי לעצמי. אם לאחראי על הקורס לא אכפת מגורל הקורס, אני בוודאי לא צריכה להילחץ. אני אעבור על החומר בסופשבוע, ונראה.

ולכן, כדי להוסיף על השמחה, נוטרל לי החשבון בגלל המעבר בין בתי הספר. מן קישקוש טכני שכזה.

רקע: אוסטרלים חיים לפי החוק.

באמת. הם לא מוכנים לעבור על חוקים, כללים והנחיות.

הם לא יעיזו להודות שהם מורידים סרטים מהאינטרנט, למשל.

ובאוניברסיטה יש כלל, שאסור לשמור קבצים לא חוקיים (כמו למשל מוזיקה) על רכוש האוניברסיטה.

אני: "גרג, יש לי שאלה. לחלוטין אוף דה רקורד".

גרג: "אוקיי".

אני: "מי שם את כל קבצי המוזיקה על השרת המשותף של הקבוצה?"

גרג: "מה?! תראי לי! אוי ואבוי!"

אני: "מזעזע, נכון?"

גרג (גולל ובוחן את הקבצים): "זה איום! זה בלתי יאומן!"

אני: "אני יודעת! אייס אוף בייס? סלין דיון? ואפילו לא רד הוט צ'ילי פפרז אחד! חרפה."