דברים שרואים משם

במסלול המהיר
מהיר, בטח מהיר. לאן, זו השאלה.

בעיקר קישקושי עבודה.
שבועיים אחרי שהתחיל החוזה שלי עם אנשי האסטרטגיה, עלה בדעתי להתקשר ולשאול מה תפקידי.
עד אז עסקתי במרץ בכתיבת מאמר משותף עם גרג ומייקל. (למי שחדש פה: גרג הוא המנחה שלי. מייקל הוא בחור כפרה נשמה שפגשתי באיזה כנס לפני כמה שבועות)
ג'ון, האיש שעמו נועדתי לפתח את קורס האסטרטגיה, ענה שהוא כבר יתקשר אלי.
אחרי שבוע התחלתי להרגיש לא בנוח. אמנם טוב היה לי להיות זנוחה לעסקי, אבל אני משוכנעת שלא בשביל זה העלו לי את המשכורת.
אז שלחתי אימייל.
ג'ון כתב תשובה, ובה הודיע לי שהוא נסוג מקורס האסטרטגיה מסיבות שונות שאין בכוונתו לפרט.
"אבל ברצוני להבהיר", כתב ג'ון, "שאת אינך חלק מהסיבות הללו. למעשה", הוסיף ג'ון, "הרשמת אותי מאד עד עכשיו הן כאדם והן כקולגה אקדמית".
שמחתי מאד לשמוע, בעיקר מפני שג'ון ואני נפגשנו בדיוק פעמיים. הפעם השניה היתה כשהוא חלף על פני בשבילי הקמפוס, ונדתי בראשי לשלום.
הפנמתי את הלקח, ומאז אני נדה בראשי לשלום לכל עובר ושב. טקטיקה מנצחת לא מחליפים.

אירועי מליסה.
מאז הפאדיחה הקודמת שלי עם מליסה, לא התעליתי על עצמי ולא אמרתי שום דבר בלתי מחמיא שכזה.
נכון לעכשיו.
מאידך, תקריות בדרגה פחותה מזו לא נחסכו ממני. או ממנה.

כמו בכל ארץ נוצרית שמכבדת את עצמה, גם כאן מנצלים את הולדת הצלוב לאירגון מני מסיבות.
ואנחנו, במקום עבודתי, איננו יוצאים מן הכלל. כבר לפני חודשים רבים הזמנו מקום במסעדת הבּוּש הקרובה, שם נאכל קנגרו לצלילי הדיג'ורידו ונפצח בבוּש דאנסינג* עד אור השחר.
והיה באחד הימים, ניסינו לחשב את מספר האנשים שיצטרפו אלינו להוות סעודה דשנה ליתושים.
מליסה לא היתה (ואולי טוב שכך) ועל כן, עוד אנחנו סופרים על אצבעותינו את המוזמנים ובני זוגם, אמרתי: "ואיננו יודעים אם תביא מליסה בן זוג עמה".
מייד נפערו עיניהם של גרג והג'ינג'ית (הג'ינג'ית, למי שלא זוכר, היא אחת מקולגותי) ושניהם פצחו במטר של שאלות על בנזוגה של מליסה.
ביצעתי נסיגה טקטית, הודעתי שאין לי מושג** אם יש בכלל בנזוג, אבל אין ברצוני להניח שאין, ומה אם היא תרצה להביא חברה?
הסובבים הביעו חשד קל, שכן במקור התנחסתי בצורה שיש ממנה להבין שיש בנזוג, והשאלה היא רק האם יוזמן הוא או אם לאו, אבל עד מהרה שיכנעתי אותם שמדובר בניסוח כושל של מי שאינה דוברת אנגלית, והסטתי את הנושא לכך שבאיטלקית זה היה נשמע הרבה יותר טוב.

לו אני מליסה, הייתי מנחשת שאדם שמחד אומר לי דברי בלע על משקלי, ומאידך מפיץ את סודי הכמוס אל ארבע רוחות שמים, הוא אדם שאינו דורש בטובתי. לבי היה נחמץ עד מהרה, הייתי שואלת את עצמי מה לא בסדר בי, מספרת על זה לכל חברי, קוראי וידידי, ומתגובותיכם מגיעה למסקנה שכלום. הייתי מחליטה שהאדם המדובר אוויל משריש הוא, ולא מתפקידי לגאול אותו מאיוולתו זו. הייתי ממשיכה לדרכי כשאני מתבשמת מעליונותי הנפשית. או משהו כזה.

כדי למנוע מהדברים להידרדר עד כדי כך, בחרתי לפנות את מליסה ולהסביר לה את האירוע. לא רציתי להניח שתבואי לבד, אמרתי לה, מפני שבעבר התרגזת על כאלו שכך הניחו. לא אמרתי שיש לך עם מי לבוא, רק אמרתי שמן הראוי לשאול אותך. ורק רציתי שתדעי, אמרתי לה, שאני שמחה בשבילך על חברך זה, ואלו שהכירו אותך בימי גירושייך (המכוערים) מן הסתם ישמחו בשבילך אף יותר.
מליסה הנהנה.
זה כמובן לא ענייני, נחפזתי להוסיף, זו דעתי בלבד.
מליסה הנהנה שוב באופן שהבהיר מעל לכל ספק שהיא מסכימה איתי לחלוטין וגם לדעתה זה בכלל לא ענייני.

כשעה אחר כך יצאתי אל המסדרון, כדי לראות את מליסה בוכה, וקולגתה*** מנסה לארגן אותה חזרה למצב עביד.
אמדתי את הסיטואציה והחלטתי שטוב אעשה אם אסוג אל שולחני ואמתין שם עד יעבור זעם.

למחרת, ניגשה אלי מליסה, והתנצלה.

כמובן שקיבלתי את התנצלותה, ואף עודדתי את רוחה (בכנות) ואמרתי שלכל אחד יש ימים קשים, וגם אני לא הייית סמל החביבות כשדרכוני אבד בנבכי הדואר האוסטרלי, ולפחות היא בכתה בשקט ולא ירדה מהפסים כמו הג'ינג'ית.

בכל ליבי קיוויתי, ותקוותי התגשמה, שהיא לא תספר לי מה היה ומה אירע, כדי שלא תהיה לי הזדמנות להגיד שוב משהו לא מתאים ברגע הלא נכון.

גבי עוד מחפש. אליזבת', כפרעליה, עידכנה לו את הקורות חיים, וגרג הפעיל את כל קשריו באירגוני החינוך השונים כדי ששמו של גבי יפעפע מלמעלה.

והרי לכם גרג ואשתו פותחים את חגיגות הקריסמס באופן רשמי:

אלף אופנועים לא יצליחו לדרוס אותי

מסע האופנועים הזה נוסע מהעיר שלנו אל עיר החוף הקרובה. כל אופנוע לוקח עמו כמה צעצועים, ובהגיעם לעיר הקרובה כל הצעצועים נתרמים לילדים מעוטי יכולת.
אם גרג יסכים, אני אפרסם גם תמונה של מה שהם לבשו.

* בּוּש דאנסינג הוא צורה אוסטרלית של סקוויר דאנסינג, או ליין דאנסינג, או בקיצור צורת ריקוד לעקומי-רגליים ונטולי-כשרון שהחוואים באוסטרליה העתיקו מהחוואים בארה"ב.

** ניתנה האמת להיאמר, מליסה כבר סיפרה לי בסודי-סודות שיש לה בנזוג, והיא לא מספרת לאף אחד כיוון שמשהו נורא רע יקרה אם היא תספר. ייתכן שהיא גם פירטה מהו המשהו הרע הזה, אבל כיוון שהמידע אינו מאוחסן בזכרוני, כנראה היה מדובר במשהו בלתי פיקנטי בעליל ולכן שכחתי ממנו.
במשך כמה זמן סתמתי את הדבר עמוק בליבי, מה שלא היה קשה, כי זו באמת פיסת מידע שאינה מעניינת איש. אחר כך שמעתי את מליסה מדברת על חברהּ זה בנוכחותם של אחרים מבני קבוצתינו, והנחתי שהסוד יצא את הארון.

*** קולגתה זו היא הקולגה שעליה אמרתי שהיא רזתה. קולגה זו היא גם אמה של מליסה. כן, כן. אמא ובת שעובדות זו לצד זו, שכם אל שכם, ממש לנגד עיני. והאמא, אגב, ממש ממש נחמדה.

נכתב על ידי פארה ווי, 25/11/2006 04:34
39 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של הלוואי ש ב-13/12/2006 17:24

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה