אביב

עם פרוץ האביב, פרצנו מייקל ואני למשתלה בפרבר הסמוך וגדשנו מלוא הקרטון שתילונים משתילונים שונים. ערוגה כבר יש, מגודרת כנגד שרקן תועה או כלב חובב זבל סוסים. מערכת השקיה אוטומטית כבר הוצבה ונבחנה. האביב בפתח וזה הזמן לשתול צמחים משמחי לבב אנוש. "את יכולה להקפיא את הטימין, אם יש לך ממנו יותר מדי", אמר לי המשתלן. "יש דבר כזה, יותר מדי טימין?" תמהתי אני.

בעבודה הרבה יותר טוב. אני חושבת שזיהיתי את חוקי המשחק וחיי הפכו הרבה יותר קלים. מביעותי-לילה בטרם פגישות גדולות עברתי להנאה גדולה ממפגשים אלו. הכבאי ואני נזהרים לנהוג יפה זה בזו, ואילו הבריטי ואני מחליפים הלצות יבשושיות. הכללים ברורים, המטרות מוגדרות, מוקדי הכוח מזוהים. בסוף אני עוד אבחר לי קריירה.

אבל גולת הכותרת היא המצב בבית. ההפסקה, כמו שכבר ציינתי, עשתה לשנינו רק טוב. אני זכיתי למנוחה, לזמן של התאוששות, ולפנאי להגדיר לי מה מאמלל אותי בקשר הזה. מייקל זכה למנה גדושה של געגועים.

עדיין קשה לי לצפות את הבחור הזה. אני לא תמיד מבינה את עולם ההקשרים שלו. הערה שנראית לי פשוטה ועניינית עלולה להתפרש אצלו כפתח לויכוח רב שנתי. מחווה קטנה וטריוויאלית שלי עשויה להיתפס אצלו כהצהרת אהבה שאין לה שני.

יש דבר אחד שמדהים אותי אצלו כל פעם מחדש. אם אני מגדירה סוג מסויים של התנהגות כבעייתי, ואם אני מסבירה את ההגיון מאחורי הבעיה, הוא משנה את ההתנהגות.
בו במקום.
בלי טעויות, בלי נפילות, בלי לחזור אחור.
ההתנהגות חייבת להיות ממוקדת, ההגיון חייב לדבר אליו, אבל מרגע ששני התנאים מולאו - הוא מפנים ומיישם.

חדור מוטיבציה שלא לקבל את ההגדרה של "טעות שנעשתה ברגע של חולשת דעת", מייקל נכנס במלוא הקיטור ליישם מה שהוא יכול כדי להקל את חיי. ביחד עם זה, היעדר הבנות, וגם זהירות שלי שלא להעלות את נושא הבנות לעיתים קרובות מדי, מקלים הרבה מהעומס.

ברור לי ששיפוץ גרנדויזי כזה יכול להחזיק מעמד רק מעט זמן. הרי התנהגויות נובעות מאופי ואופי לא משנים בן רגע. ועדיין, ההפוגה הזו, הזמן הזה שבו ההקלות מתאפשרות, ומתייקמים תנאים שמראים שאפשר גם אחרת - כל זה מוריד ממני הרבה מהקושי, והימים הופכים בן רגע להיות יפים יותר. אולי זה רק נדמה לי, אבל עושה רושם שגם השמש מאירה יותר.

לא אפרט כאן את ההתנהגויות. ברור לי שחלק מהקושי גם נגרם מעומס על חייו של מייקל עצמו, ומרגע שהוא בחר להרפות את העול, התפנה לו יותר מקום להכיל את ההבדלים ביננו. ברור לי שהקושי יחזור לפרקים.

בנתיים, אני מודה על מה שיש.
 
שנה טובה!