כאן ביתי אל מול הים

אני לא מגיעה לכאן הרבה לאחרונה. חשבתי על הצעה למחקר - "מחזור החיים של הבלוג והקשר להשגת מטרותיו של הבלוגר". כשפתחתי את הבלוג, ייחלתי לחיים. חיים מלאים באנשים אחרים, באינטימיות, בקירבה. מצאתי את זה בחיים שלכם, בהכרה אינטימית עם כל מי שהגבתי לו, אבל בנתיים השגתי לי את החיים האלה כאן. אז עכשיו יש לי בן זוג אחר, חובב אינטימיות כמוני, את המשפחה שלו, על כל תחלואיה, וחבורה של אנשים שבתורות חולקים איתי זמן וקירבה. ראיתי דברים דומים אצל בלוגרים אחרים. יש מי שהתחתנו, יש מי שמצאו אהבה. אבל יש כאלו שהבלוג שלהם שומר על יציבות. אולי זה היה פחות צורך אצלם, ויותר תחביב.

אבל לא בשביל זה התכנסתם כאן היום, נכון?

היתה לנו תאונת אופנוע. רעש הנקישה של הקסדה כנגד הכביש בישר לי שמשהו כאן לא בסדר. רק אז הבנתי שאני נגררת על האספלט, ומעלי אופנוע ומייקל. אני יצאתי מזה עם כתף כואבת לכמה ימים, ומייקל - עם נזק קצת יותר ארוך טווח. בעיקר יצאנו מזה עם החלטה לעולם לא לוותר על ציוד מגן. בעיקר לא בנסיעה בתוך העיר. כבישים מהירים ופתוחים הם, באופן אירוני, בטוחים יותר מאשר צמתים מרומזרים ומעברי חציה. היה מבהיל, אבל לא מזיק ברובו.

והיה גם קריסמס. בניגוד גמור לחגיגה ההיא אצל קלייר ומשפחתה, הפעם זו היתה ארוחה עם משפחתו של מייקל. אם אצל קלייר התכנים הדתיים למחצה עוררו בי גיחוך והתנגדות, הרי שבמשפחה של מייקל לא היו תכנים ולא היה מה לעורר. לבד ממריבות משפחתיות רגילות וכעסים ישנים, זו היתה ארוחה גדולה ורבת משתתפים, ללא ייחוד חגיגי כזה או אחר.

על אבא של מייקל שמעתי רבות בשנה האחרונה, מאנשים רבים ושונים, ואת כולם איחד דבר אחד: לא היה להם שום דבר טוב להגיד. קארל נשמע כמו חתיכת זבל מתנשא ומנוול. הוא היה מכה ומשפיל את ילדיו (את מייקל הבכור, את אחיו הקטן ואת האחות שבאמצע), ואת אמא של מייקל (שהיא אחת הנשים העדינות והמקסימות ביותר שהכרתי), הוא היה עולב בנכדיו ונכדותיו בכל הזדמנות (כך שאפילו הקטנה, שמסתדרת עם כולם, קפצה משמחה לשמוע שהביקור שלו אצלינו נדחה), ואילו אמו בת התשעים ושתיים, שנכנסה לבית חולים בשל שבר באגן, היא מטרה נוחה ותמידית לחיציו. מעטים הם האנשים שזכו לכזה מסע פירסום אחיד.

בהתאם לציפיות, קארל הסתבר כנבלה מהליגה של אמא שלי. את ארוחת הערב הראשונה שלו אצלינו הוא בילה בהצהרות שתפקידן שלכנע אותי לברוח מייקל רחוק ככל האפשר. כששאלתי אם הוא באמת היה רוצה שאעזוב את הבן שלו, הוא ענה: "אני לא הייתי רוצה שום עסק איתו". על אמא של מייקל, ששמעה בפעם המאה את כל חרפותיו, הוא אמר "היא התגרשה ממני. שנה וחצי התחננתי בפניה שתחזור אלי, והיא לא הסכימה!" (מעניין למה). אבל אחרי שתיים-שלוש הערות שלי, הבנתי שאמנם מדובר באדם עם גועליות מהרמה של אמא שלי, אבל הרבה פחות כשרון להזיק. אם אמא שלי היא נחל הקישון, הרי שאבא של מייקל הוא סתם נאד ברוח: מסריח, אבל עובר מהר ואז אפשר שוב לנשום.

מדי פעם עולות אצלי מחשבות על אמא שלי. אולי להביא אותה לכאן. הרי היא חילצה אותי מהתופת הרוסית. הוגן שאחלץ אותה מחייה הקשים בישראל, לא? מייקל יוכל להתמודד איתה על בסיס אישי, במקומי.

מחשבות מטופשות. אמא שלי לעולם לא תשתנה. לעום לא יצא ממנה רוך, חום, אהבה או חמלה. לחדש איתה קשר פירושו לאפשר לה לפגוע בי שוב. רגשי האשמה שלי מוטב להם שיזכרו במי מדובר, ויניחו לי.

לא כתבתי כאן על ימי הרומן שלנו, שלי ושל מייקל. הם היו ימים קשים ומעיקים, ולא כללו שום הילת זוהר רומנטית. בהזדמנות זו רק אספר על עוד מקרה שבו אמא שלי עלתה באוב. בימי חיי אצלה, אמא שלי נהגה לכעוס על חוסר העניין והיוזמה שהפגנתי בכל הקשור למלאכות בית. בימי שישי העדפתי לקרוא עיתון, ואילו אמא שלי ניקתה בתחושת קיפוח. "נראה איך תשבי לקרוא עיתון כשתתחתני", היתה אמא שלי אומרת בארסיות, "אני רוצה לראות אותך יושבת רגל על רגל, ואת בעלך עומד ומנקה".

בימי הרומן שלנו, נסענו מדי פעם לנסיעת עבודה כזו או אחרת, וחלקנו חדר במלון. אחד החדרים היה למעשה דירת נופש, ולכן בישול וניקוי היו בתחום אחריותינו. אני ישבתי על הספה וחשבתי לי: "חבל שאין לי מצלמת וידאו, אמא. לא רק בעלי. גם המאהב".

גבי נהנה מביקורו בישראל. משפחתו עושה מאמצים ומשדכת אותו במלוא המרץ. ואני שמחה, בכנות, לשמוע על חוויותיו. אני, סמל הקנאה והרכושנות, וטוב לי בשבילו על הסיכוי לעתיד. אולי באמת האהבה שלי אל גבי היתה בעצם צורך במשפחה, שהתגלגלה בבן-זוג. ואני מודה על הזכות הזו שנפלה בחלקי, לשמור איתו על קשר כל כך קרוב למרות הכל.

אחד האתגרים שלי בימים אלו הוא ללמוד להסתכל על מה שיש, במקום על מה שאין. זה דופק אותי בכל תחום בחיים, ההרגל הזה להסתכל במה שחסר. אולי בעבר זה היה דוחף אותי קדימה, להשיג יותר. אבל עכשיו נראה שיותר מהכל, זה מעכב את האושר שלי.

ומה שיש, ממש כאן, מתחת לאף, יפה יותר ממה שאפשר לדמיין. הנה מבט מלעלה, מהמטוס הקל של אחד מחברינו. יצאנו לטיסה בת שעתיים מעל לאיזורינו. ויפה כאן. כל-כך כל-כך יפה.