דברים שרואים משם

ימים של שקט

יש ימים שהכל נינוח ומגניב בהם. הכל מצליח, נראה כאילו הכל הולך להסתדר ויש אופטימיות קלילה ומרגיעה באוויר. הדאגות יורדות קומה, לפעמים אפילו בלי עזרה של ויטמין בי. הסקס... ובכן, קודם כל הוא מתקיים, וחוץ מזה הוא גם מוצלח.

היינו במסעדה סינית, ג-ר-ו-ע-ה!!! הם הגישו רוטב אדום שלדעתי היה עשוי מתערובת של קטשופ, חומץ ודבש. חרפה.

אבל קיבלנו חזרה תשובה בקשר לבדיקות כלבת של הכלבים - יצאה התוצאה המקווה. כדי להטיס אותם לאוסטרליה הם היו חיבים את הבדיקה הזו, ולרוב זה לא מתפקשש אבל זה היה עלול לקרות, וזה היה מחרבש לנו הרבה תוכניות בבת אחת.

וגם יצאתי עם הלנה, החברה הגרמניה שלי (יפיפיה!!! פוסט בפעם אחרת, ולא, לא תהיה תמונה, חרמנים) לשופינג. היא התחילה עכשיו לעבוד בתור מארחת בדיסקוטק ואני מקווה שאני אצליח להשתחל גם, למרות שאני הרבה פחות יפה ממנה. כאילו, אני נראית בסדר והכל, אבל היא ממש על גבול הדוגמנית. עד עכשיו כשהיינו הולכות לשופינג הייתי מתלווה כמו משקל עודף - היא כל כך הרבה יותר טובה ממני בלבחור בגדים. היא מאלה שיודעים כבר לפי הצורה של הבגד על הקולב איך הוא יראה על הגוף, אני אשכרה צריכה למדוד בשביל לקבל מושג. וגם יש לה טעם הרבה יותר טוב משלי, לי יש נטיה לגלוש לצעקנות יתר או שעמום יתר. והפעם בחרתי בשבילה! היא בחרה מן גופיה כזאת (לעבודה של היום בערב) שאולי לא הייתי בוחרת, אבל הצעתי לה צבע אחר, הרבה יותר מחמיא, והיא אכן העדיפה אותו! התגאיתי מאד, סוף סוף אני מתקדמת גם בתחום הזה...

זה קצת בעסה, יש כאן המון בגדים יפים אבל אין שום טעם לקנות כי תוך 4 חודשים אנחנו עוזבים, ועדיף שניסחב עם כמה שפחות.

מצד שני, פחות כסף לבזבז.

הכלב שלי בוכה מתוך שינה. איזה קטע זה שהם חולמים! מי שאומר שלכלבים אין נשמה, שהם סתם יצורים טפשים, כמו מכונות, לא יודע על מה הוא מדבר.

עכשיו יצרה איתי קשר בת של חברים, כולה התבעסות. חברה שלה נעדרת בסיני. האבא ואחות של החברה בבית חולים וגם האמא שלה נעדרת. מה אני כבר יכולה להגיד לה? אי אפשר לעודד במצב כזה, רק להסכים איתה שזה עצוב נורא. מחר היא תיסע לבקר בבית החולים, איזה נורא זה לגדל ילד במדינה שבגיל 12 הוא צריך ללכת לבקר חברים בבית חולים. זה יכול לקרות בכל מדינה, גם תאונות דרכים יש בעולם, אבל.... לא יודעת, אולי במדינות אחרות יש אשליה שאפשר להמנע מזה.

מחר יש לי שיעור אנגלית בבוקר עם תלמידה נחמדה. ואני צריכה להקפיד לרזות. יותר נכון להוריד את הבטן, בשביל העבודה ההיא. זה בעסה כי אני אוהבת לאכול עד כדי התפוצצות.... או אולי אני אוהבת, אבל ככה אני רגילה.

עדיף שאני אתחיל להתרגל אחרת אם ככה, יום יבוא ורזון הנעורים כבר לא ישמור עלי.

יום רגוע לכולם. אם אפשר.

פארה.

נכתב על ידי פארה ווי, 8/10/2004 12:32, בקטגוריות סתם יום של חול
0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא שלח ל'שווה קריאה'

בר קבועים קבע אותי ספר לחבריך הפורום ישר לכאן דף כניסה