אחרי הפוסט הכל הידרדר לי אתמול. נסעתי לביה"ס לשפות שבו התחלתי ללמד אנגלית בערך לפני 3 שבועות, והאחראית על המורים לקחה אותי לשיחה. היא אמרה שלהבא אם אני רוצה יום חופש אני צריכה להודיע שבוע מראש ואם אני רוצה שבוע חופש אז חודש מראש. כל זה טוב ויפה אבל כשבאתי לראיון עבודה שם לפני כחודשיים המנהל אמר לי שצריך להודיע יומיים מראש ולא יותר, וזה היה קריטי בשבילי, כי בגלל כל עניין ההגירה לאוסטרליה יש סיכוי שאני אצטרך פתאום לנסוע לארץ או לרומא או השד יודע לאן, ואני צריכה את הגמישות הזו.

אז היא אמרה שהיא החליטה לעשות שינויים באופי הארגון וזה אחד מהם. סיכמנו שהיא תתן לי שיעורים אם יהיה הכרח.

זה ממש ביעס אותי. למעשה היא פיטרה אותי, וזאת פעם ראשונה שמפטרים אותי. נכון שזה לא ממש פיטורים, זו "הפסקת עבודה", ונכון שזה לא על בסיס מקצועי או אפילו חילוקי דעות אישיים אלא שינוי בתנאים, אבל זה ממש ביעס אותי. כבר קיוויתי לעזוב את החנות ולעבוד יותר בבי"ס, זה גם יותר כסף וגם יותר קרוב לבית. וגם אם הייתי ממשיכה להחזיק את שתי העבודות, זה תוספת יפה להכנסה, משהו כמו עוד 100 יורו לחודש, אם לא יותר.

אני נורא לחוצה מכסף. אולי בגלל איך שגדלתי, באווירה שאין כסף (מה שלא היה ממש נכון, אף פעם לא רעבתי, ויולדתי היתה מאד נוקשה בהוצאות על ביגוד אבל חוגים בעלות של שנת לימוד אוניברסיטאית משום מה היא אף פעם לא התקשתה לממן. אבל פעם אחת היא כיסחה אותי במכות על שהשתמשתי ביותר מידי רוטב אלף האיים על הפירה, ורובו מצא את עצמו בפח. אני מניחה שזה הכל עניין של סדר עדיפויות). אולי בגלל ההרגשה שאין לי רשת בטחון, מה שלא נכון במאה אחוז - המשפחה של גבי אף פעם לא תיתן לנו לרעוב, אחי מצליח פה ושם לשלוח לנו איזה מאתים דולר, וחוץ מזה, בואו נהיה ריאליים - בשלושה חודשים האלה, כ 300 יורו זה נחמד אבל לא יציל אותנו, לא יממן את כרטיס הטיסה לאוסטרליה, ולמעשה לא סוף העולם אם לא נרוויח אותם.

אחר כך התחיל גשם זלעפות, שדרדר את מצב הרוח שלי עוד כמה רמות, וגם כל הזמן ריחפה לי ההצעה של הבוס של גבי.

גבי הוא עובד חלומי של כל בעל עסק או בוס. הוא אחראי, הוא יסודי, חשוב לו מה חושבים עליו, והוא משקיען ומגדיל ראש. לבוס שלו יש עסק שהוא מממן מכספו (כמה מ"מים יש במילה "מממן"! או במילה "מ"מים", לצורך העניין), והוא באופן מעשי נשען כולו על העבודה בשטח של גבי.

גבי הודיע לו על אוסטרליה לפני כחודשיים. מאז הבוס שלו, יוסי, בהכחשה. שלשום הוא העלה את זה שוב, והבוס עשה לו שיחת מוטיבציה להישאר.

גבי גם, נוסף על היותו טוב לב ונוטה לרצות אחרים, משתכנע בקלות ושוכח את האינטרסים של עצמו. יוסי בעצם הציע לו העלאה משמעותית בשכר (בלי סכומים, בלי תאריך), הרחבה משמעותית של התפקיד (בלי תאריך, עדיין טעון הסכמה של חברת-האם בארה"ב), ולסדר לו סטטוס חוקי באיטליה (טעון ה-ר-ב-ה בדיקה). והוא אמר גם, בתגובה לזה שאנחנו שונאים את איטליה ורוצים להישאר כאן בערך כמו שהיינו רוצים לגור באפגניסטאן על גבול פקיסטן בבקתה מניילונים, שהוא לא מתכוון להשאיר אותנו כאן אלא לקחת אותנו איתו בסופו של דבר (תוך שנתיים שלוש. מקסימום עשר) לארצות הברית.

גרמתי לזה להישמע כאילו יוסי הוא סליזי אמיתי, אבל האמת היא שהוא אדם הגון ואני מאמינה לו שזה מה שהוא היה רוצה שיקרה. יש רק כמה בעיות:

1. צריך להישאר באיטליה. עיין ערך בקתת ניילונים באפגניסטאן.

2. הרבה תלוי באנשים אחרים.

3. בסוף מגיעים לארה"ב. לא משתגעת על ארה"ב בכלל.

4. מוותרים על אוז. לא הייתי באוז אבל שמעתי המון דברים טובים מאד מאד לאללה.

5. אני לא רואה מה יוצא לנו מזה.

אם יש משהו שלמדתי בשנותי הארוכות בהיי-טק, הוא שכסף שרוב השכירים מקבלים (כמובן בתנאי שהם לא נגידי בנק ישראל) לא שווה את השנים שמבזבזים על לחיות במקום שלא אוהבים עם עבודה שלא אוהבים. לא שאני יודעת איזה עבודה אני אוהבת, יכול מאד להיות שאין כזו, אבל אין כאן שום תקווה. את העבודה הזו לא גבי ולא אני אוהבים.

וגם למדתי שרוב בעיות המחשב נפתרות בריסט, אבל זה לא רלוונטי כרגע, איז איט.

אבל זה העלה אצלי המון חששות. מה אם לא ילך כל עניין הויזה לאוז? מה אם נצטרך להשאר כאן יותר משלושת החודשים המתוכננים? וגם אין לי עבודה בביה"ס לשפות? אני תקועה בחנות המעצבנת עם המוכרת המתועבת? והנסיעה המיותרת של 3 שעות ביום?

והגשם?

וככה התמלאתי דאגה, ואף אחד לא עלה מולי במסנג'ר ולא היה עם מי לדבר, וגבי ישן, ואני התבעסתי לי בשקט. ועוד עניין, אני אמורה לקבל מחזור תוך יום יומיים, ומשום מה תמיד נדמה לי שהעולם מתארגן ככה שכשאני אהיה במחזור, הכל סביבי יצור הרגשה כמה שיותר נאחסית. האם זו נבואה שמגשימה את עצמה? האם בעת מחזור או לפניו משתחררים מהמוח כימיקלים שגורמים להרגשה כמו של חצ'קון על פרצופו של ערפאת? האם זהו צירוף מקרים נטול קשר לביולוגיה? מה שזה לא יהיה, זה לא משהו שקצת בי 12 לא יטפל בו. איפה הכדורים באמת.

הנה, זה קצת עזר, לכתוב את זה - עכשיו הכל שוב בפרופורציות וגם הגשם הפסיק.

בכל אופן, אחר כך נעמדתי על הסטפר והתחלתי לעשות הליכה אבל תוך רבע שעה כבר הרגשתי שזה לא זה, בדרך כלל חצי שעה ראשונה עוברת בלי בעיה. וזה בכלל הפיל אותי, למרות שרוב הסיכויים שזו חולשה שלפני המחזור. וכדי שזה יהיה מושלם תקעתי שני קוראסונים אחרי 9 בערב. סאאאאמק על הדיאטה.

כל זה היה אתמול, היום נתתי שיעור פרטי (20 יורו) והיה די מוצלח - התלמידה שלי מתקדמת יפה. ביום רביעי אנחנו נוסעים לגרמניה עם החברה הכוסית שלי והשכנים הסכימו לטפל בכלבים, ככה שדברים משתפרים.

ובקשר לבי"ס -

א. עוד לא הכל אבוד, חשבתי לדבר עם ההיא ולהגיד לה שאם היא תוכל לתת לי שניים שלושה שיעורים בשבוע זה מאד יעזור לי, ולה לא יהיה קשה למצוא מחליף אם פתאום אני אעדר. וגם אם לא, לא סוף העולם.

ב. מההתחלה היו לי ויברציות שליליות לגביו. מהרגע שנכנסתי לשם לתת קורות חיים. אז אם זה לא מסתדר אולי עדיף ככה, מי יודע - הם ברחוב הכי ערבי בעיר, אולי יום אחד הם יעשו שם קרב יריות רב-חמולתי ואני לא אבוא לשם ללמד וכך אנצל ממוות בטוח ואירוני.

וגם, חברתי הגרמניה לקחה אותי לפני כמה ערבים לשיעור מרנגה, וגבי ואני פיזזנו ממש כמו בשנה שלפני החתונה (גבי רוקד איום.... אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל הוא רוקד איום.) ואז הוא פרש ורקדתי עם המדריך הכוסון והגמדי, שהוא אומנם גמדי ואיטלקי מעצבן אבל לרקוד הוא יודע.

אז הכל בסדר.