כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
10/2009

Glory Days

בחיי שהוא נראה כמעט אותו דבר. עומד שם על הבמה הגדולה במחצית משחק הסופרבול ה-43 עם ה-E street band לצידו, כולל סטיב ואן זנדט שהספיק בינתיים לעשות סיבוב יפה ב'סופרנוס', ועושה לגיטרה שלו את אותם דברים מגונים שהוא עשה אז ב-84. בתור בן 16 אתה מצליח להתוודע לרוק אמריקאי רק אם אתה משאיר איזה ערוץ או שניים פתוחים במוח, שמצידו עטוף בשכבות עבות של גל חדש וסינטיסייזרים. אבל היה משהו ב'רוקדים בחשכה' שמשך אותך אל הגיטרות המנסרות האלה ואל הקצב האמריקאי ששמעת עליו רק בסיפורים. או בשיר ההוא של ג'יימס בראון מתוך 'רוקי 4' שראית זמן קצר קודם לכן בקולנוע 'רינה'.

אולי אלה היו צלילי הפתיחה של 'רוקדים בחשכה' שקצת התכתבו עם מוזיקת האייטיז שהיתה אז, שעשו לך את ההכרות עם הרוק האמריקאי לרכה יותר. אולי זאת היתה קורטני קוקס, הרבה לפני שהיא הפכה למוניקה ושרקדה איתו בקליפ של השיר המצויין הזה, שגרמו לך לאהוב אמן שטרם הכרת עד אז ושהתהדר בכינוי המאיים משהו, "הבוס". אז קנית את התקליט הזה, שבוודאי הרגיש לא שייך ליד האלבומים של דפש מוד, אולטראווקס, טירס פור פירס והבן 17, והתחלת לשחוק אותו על הפטיפון. 'כסי אותי' היה המשך טבעי ל'רוקדים בחשכה', 'אני בוער' התאים פיקס לחרמנות הבוערת תמיד של גיל ההתבגרות, ושיר הנושא עצמו חיבר אותך לפצעים האמריקאים המדממים ממלחמת ויאטנם, שעד אז שמעת עליה רק בספרי ההיסטוריה. אז חפרת לאחור והגעת אל 'נולד לרוץ' ואל 'הנהר', ששיר הנושא ממנו תמיד, אבל תמיד, ישאיר אותך עם עיניים לחות. במיוחד כשאתה שומע אותו שוב בבגרותך ומבין שבשיר הזה מקופל הסיפור של כל אחד מאיתנו.

אוקי, במבט שני הוא לא נראה בדיוק אותו דבר. בנאדם בן 60 עומד שם על הבמה בטמפה ביי וצורח ואתה מגלה שהוא התבגר, אבל בחינניות. כנראה שימי תהילה של אמן כמוהו לא נגמרים, שלא כמו בשיר ההוא באותו שם מתוך 'נולד בארה"ב', האלבום שהגדיר מחדש את גבולות הרוק. כמו שלושת הגיבורים בשלושת הבתים של השיר - שחקן הבייסבול המזדקן שאוהב לטרחן לכולם על ימי התיכון הזוהרים, השכנה מלמעלה שהיתה הכוסית של בית הספר ועכשיו התגרשה ונשארה לבד עם הילדים, והוא עצמו, שבבית האחרון מקווה שהוא לא יהיה כזה אבל יודע שגם הוא כנראה יהפוך לאחד שיושב בחוסר מעש ומנסה לחיות מחדש את אותם ימי תהילה. אבל הזמן ממשיך לחמוק מאיתנו, "כקריצה בעינה של נערה צעירה" - עוד משפט שנחרת כבר שנים בראש - משאיר אותך עם לא יותר מאשר עוד כמה סיפורים משעממים על הימים ההם.

חוסר מעש? לא ממש. שתיים-עשרה דקות אחרי שטחן גיטרות לאוהדי הסופרבול עם האבוקדו דיפס והקולה זירו ביד השנייה, הוא צועק לואן זנדט 'סטיב, בוא נעוף מפה', משאיר את הזיקוקים המרהיבים לטוס מאחוריו לשמי הלילה הכי אול-אמריקן בשנה. 'אני נוסע לדיסנילנד' הוא צורח בסוג של ניים-דרופינג לעוד אייקון אמריקאי בלתי מתכלה. בדיוק כמוהו, בדיוק כמו שהוא כבר היה אז לפני רבע מאה, ב-84, כשאתה היית בן 16 והוא בן 35. ועכשיו אתה קרוב ל-41, הוא כבר בן 60, אבל איך זה לעזאזל, איך זה שהוא נראה היום כמו אז? אוקי, במבט שני הוא בכל זאת אולי התבגר קצת. אבל בחינניות.

ברוס ספרינגסטין - נולד בארה"ב (להורדה)

 

I had a friend was a big baseball player
back in high school
He could throw that speedball by you
Make you look like a fool boy
Saw him the other night at this roadside bar
I was walking in, he was walking out
We went back inside sat down had a few drinks
but all he kept talking about was

Glory days well they'll pass you by
Glory days in the wink of a young girl's eye
Glory days, glory days

Well there's a girl that lives up the block
back in school she could turn all the boy's heads
Sometimes on a Friday I'll stop by
and have a few drinks after she put her kids to bed
Her and her husband Bobby well they split up
I guess it's two years gone by now
We just sit around talking about the old times,
she says when she feels like crying
she starts laughing thinking about

Glory days yeah goin back
Glory days aw he ain't never had
Glory days, glory days

Now I think I'm going down to the well tonight
and I'm going to drink till I get my fill
And I hope when I get old I don't sit around thinking about it
but I probably will
Yeah, just sitting back trying to recapture
a little of the glory of, well time slips away
and leaves you with nothing mister but
boring stories of glory days

Emale
3/2/2009 17:10, בקטגוריות סווווו אייטיז, התה והלימון והתקליטים הישנים
9 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-20/2/2009 14:02

New Dress

1.

אני באמת רוצה לנסות להבין את האיש החכם שהחליט בזמן הלחימה בעזה להפסיק את שידור סדרת המופת 'הישרדות', יחד עם עוד תכניות עומק מרתקות בערוץ 10. הרי אסקפיזם זה דבר כה מבורך, בעיקר בזמן מלחמה, אז למה לא לתת לנו קצת ממנו? מצד שני, זה אולי מסביר את המצב העגום של ערוץ 10 שהולך כנראה להתאחד עם אבותיו, כלומר עם חברת רשת - מה שמראה שקבלת החלטות נכונות לא היתה הצד החזק של ראשי הערוץ מהיום הראשון. מצד שלישי, אחרי הפארסה שהתרחשה עם הדחתו המבויימת של גל - שלמי שלא מכיר את חוקי התכנית נסביר שבכל מקרה הוא לא יכול היה לחזור לאי כי קבלת טיפול רפואי ופינוי לא מאפשרים למתמודד לחזור למשחק - אולי באמת עדיף שהיו מורידים את הישרדות בשל זלזול באינטלגנציית הצופים, לפחות אלה שמבינים את חוקי המשחק. אוקי, לפחות אלה שרואים את התכנית עם אנשים שראו בערך 14 עונות אמריקאיות מבין ה-18 או כמה שזה לא יהיה ומבינים את חוקי המשחק.

2.

אפרופו טלוויזיה, יש גם דברים טובים בקופסא המרושעת הזאת. קוראים לזה "אפר ועפר" וזאת סדרת ההמשך ל"חיים על מאדים" הגאונית של ה-BBC ששברה שיאי צפייה לפני שנתיים. למי שלא מכיר רק נגיד שמדובר בסדרת מתח בריטית כמו שהיו עושים בשנות השבעים והשמונים, רק שמשולב בה סיפור על חזרה בזמן על רקע נופי לונדון האפורים להרהיב - והכל מעוטר בפסקול של שירי אייטיז מימי ראשית הגל החדש. מבחינתי מדובר בסוג של משולש קדוש, וקשה לי לחשוב על שילוב אחר שיכול להשאיר אותי מתמוגג ומרוח על הכורסא הוירטואלית גם הרבה אחרי שהפרק נגמר. מוצ"שים ב-22:00 כמדומני, לצופי הוט בלבד, ניתן להשיג גם ב-VOD ובאימיולים הקרובים למקום מגוריכם. אם כבר אסקפיזם, אז רק מהסוג המשובח הזה.

3.

אפרופו אסקפיזם, העלילה בפרק ששודר בסופ"ש התנהלה סביב ההכנות לחתונתם של צ'ארלס ודיאנה ביולי 1981, מה שמחבר את הפוסט הזה, שמדבר על אסקפיזם למי שלא עוקב - בצורה לא רעה בכלל לשיר שכוח אל של דפש מוד מ-1986 בשם New Dress שמדבר על עיסוק התקשורת בתפל ולא בעיקר. מהצד של התפל היתה אז השמלה החדשה של פרינסס D, ובצד של העיקר יש את שאר אסונות העולם. אלה האמיתיים, כלומר, כמו שערך אותם יפה איזה בחור שדאג לעשות לשיר הזה קליפ שכמובן מצ"ב. אבל אם נתחבר לסעיף 1 בפוסט הזה, הרי שביטול שידורי סדרת המופת של האלה על האי סותרת את התזה הזאת ומראה שכשיש מלחמה ראויה הכל נדחק הצידה. מצד שני, זה רק מחזק את הנוסטלגיה המתבקשת שאופפת את שנות השמונים, וגורמת לנו לזכור שפעם הכל היה פה הרבה יותר טוב. אוקי, היה באייטיז האלה איזה סיפור עם בוץ לבנוני ופלנגות, אבל רבאק, שתי מלחמות בתוך פחות משלוש שנים זה באמת משהו שכל נוסטלגיה מתקתקה שהיא לא תתקשה להתחרות איתה. ובקרוב שוב צריך ללכת ולהצביע למישהו שינסה לשנות את הסטטיסטיקה העצובה הזאת.

4.

אפרופו להצביע, יש בית אחד מתוך השיר הזה של דפש מוד שלנצח יסמן לדעתי את הפיכתם מלהקה פופית טינאייג'רית למשהו קצת יותר עמוק. עם אמירה, זתומרת, וכאלה. הבית הולך בערך ככה: "אתה לא יכול לשנות את העולם / אבל אתה יכול לשנות את העובדות / וכשאתה משנה את העובדות / אתה משנה נקודות השקפה/ אם תשנה נקודות השקפה / אתה עשוי לשנות הצבעה / וכשתשנה הצבעה - אתה עשוי לשנות את העולם". בתור אחד שנכון לשנייה זו החליט לא להצביע בבחירות הקרובות גם כי אין למי וגם כי הייאוש מכל מה שקורה פה כבר הגיע לשיא חדש - הבית הזה בשיר אולי גורם לי לחשוב פעמיים. כן, לזה קוראים להקה שמשפיעה על חייך, גם ממרחק של 23 שנה.

5.

אפרופו דפש מוד, עוד 110 ימים בדיוק הם כאן. וסדרת פוסטי הספירה לאחור הזאת כבר ניחסה את עצמה לדעת לפני שנתיים וחצי, אז אם גם ההופעה הזאת תתבטל לפחות תדעו למה.

Sex jibe husband murders wife
Bomb blast victim fights for life
Girl Thirteen attacked with knife

Princess Di is wearing a new dress

Jet airliner shot from sky
Famine horror, millions die
Earthquake terror figures rise

Princes Di is wearing a new dress

You can't change the world
But you can change the facts
And when you change the facts
You change points of view
If you change points of view
You may change a vote
And when you change a vote
You may change the world

In black townships fires blaze
Prospects better premier says
Within sight are golden days

Princess Di is wearing a New Dress

You can't change the world
But you can change the facts
And when you change the facts
You change points of view
If you change points of view
You may change a vote
And when you change a vote
You may change the world

Princess Di is wearing a New Dress

Emale
19/1/2009 13:34, בקטגוריות אנגלופיליה ממארת, אני ודייב ומרטין ופלטש, העיקר שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה, סווווו אייטיז, המצב עלק
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-20/2/2009 13:58


הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  15  16  17  18  19  20  21  22  
139,219 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << אוקטובר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze