Wherever I Lay My Hat

מתוך כל ערימת התקליטים שהיא הורידה מהתא בארון הכוורת, הניחה על הרצפה והתחילה לעבור עליהם אחד אחד - מתוך כולם היא שלפה דווקא את ההוא עם העטיפה האדומה שיכולתי לזהות מקילומטרים. "את זה אני רוצה שתשים!" היא אמרה בסוג של תרועת ניצחון. "אה, יש לתקליט הזה היסטוריה שלמה", אמרתי. "הוא עבר בין כל הילדים אצלי בכיתה י' כמו סחורה חמה, כמו שהיום הנוער מתייחס ל...ל... נו, תכניסי כאן שם של איזה זמר מעכשיו". "שים אותו!" היא פקדה וקפצה על משענת העץ של הספה, להיטיב לראות איך עובד הפלא הזה שנקרא פטיפון, ושהיה ספון מאובק וזנוח על ראש ארון הכוורת. שלפתי מתוכו איזה תקליט של הקיור ששמעתי לפני מאה שנה ושבינתיים המרתי כבר מזמן מויניל לפורמט הרבה יותר שמיש של אמפי'ז. טונות האבק שנשרו משם היו יכולות להחליף את האובך בבייג'ין אבל כעבור דקה הכל כבר היה מוכן, ו'נו פרלה' של פול יאנג החל להסתובב בשמיניות עגלגלות ומדודות, משמיע קולות צפצוף שרוטים וענוגים שרק מי שזכה לחיות בעידן הטרום-קומפקט-דיסק יכול היה לקרוא להם הצלילים הכי יפים ואותנטים בעולם.

'לשמוע תקליטים ולראות VOD', סימסתי לה בתשובה לסמס שלה ששאל מה אני רוצה לעשות הערב. סוג של בדיחה מה-זה משעשעת שכזאת מצידי, שמשלבת רטרו משובח עם תרבות צריכה דיגיטלית עכשווית. לא באמת התכוונתי לדבר הראשון, אבל גם לא ידעתי שהיא תסתער על התא הענק ההוא בכוורת, זה שמאכלס חצי מהרכוש המוזיקלי בפורמט אנלוגי שלי. חוץ מהעניין הפעוט הזה של האבק, הפריע לה שהם לא מסודרים באותו כיוון ולכן הטילה חצי מהם על הרצפה והתיישבה משולבת רגליים לעשות קצת סדר ובדרך לנסות להכיר אותי יותר דרך הטעם המוזיקלי שלי. כשהצלילים הראשונים של 'קאם בק אנד סטיי', רצועה מספר אחת בצד איי בשבילכם, החלו להתנגן - היה קשה להסיר את החיוך מהפרצוף שלה. את 'לאב וויל טיר אס אפארט' היא ביטלה בהנף יד למרות שמילמלתי משהו שזה במקור שיר מופת של ג'וי דיוויז'ן או משהו, אבל הצלילים הראשונים של רצועה מספר שלוש כבר הכניסו את הכל לאווירה הנכונה.

עשרים וחמש שנה מוקדם יותר, הנחתי בדיוק את אותה פיסת ויניל עגולה על הפטיפון בסלון אצל ההורים שלי. חתיכת הפלסטיק השחור לא היתה אז מתומנת אלא ישרה כמו פלטה, וילדות בכיתה הרטיבו למשמע השם 'פול יאנג' כמו שהילדות של היום מרטיבות כשהן שומעות - נו, תכניסו כאן שם של איזה זמר מעכשיו. כשהקשבתי למילים של רצועה מספר שלוש של צד איי חשבתי שאולי פול האליל הזה הוא בחיים כמו בשיר. אחד כזה שנע ממקום למקום ומבחורה לבחורה, זורק ת'כובע שלו על המתלה בכניסה ליד הדלת וקובע שם את ביתו ללילה אחד. ולפעמים, כמו גבר-גבר אמיתי, הוא חוזר לחדר שלו במלון כשהוא רוצה להיות קצת עם עצמו כמו בקליפ של השיר, שוכב על המיטה לבד בכיף וחושב אצל מי מהן הוא ילון מחר. כנראה שאז רציתי קצת להיות כמוהו, אבל עשרים וחמש שנה בחזרה קדימה, כשאותו זמר שכוח-אל מהיום שר את אותו שיר בדיוק בפטיפון המאובק שלי, התנשקנו על הספה ואני חושב שעבר לי בראש שהיום אני כבר לא חושב שכיף לשכב לבד במיטה ולחשוב אצל מי ללון מחר.

שעה ומשהו סוערות מאוחר יותר, התלבשנו והסעתי אותה הביתה. אני לא סגור על זה, אבל נדמה לי שאין אצלה מתלה לכובעים בכניסה ליד הדלת.

By the look in your eye I can tell you're gonna cry
is it over me?
If it is save your tears for I'm not worth it
you see?

For I'm the type of boy
who is always on the roam -
Wherever I lay my hat that's my home. I'm telling you that's my home.

you had a romance did you break it by chance over me!
If it's so I'd like for you to know
that I'm not worth it
you see?

For I'm the type of boy
who is always on the roam.
Wherever I lay my hat that's my home
that's my home.

Oh
you keep telling me

you keep telling me I'm your man.

What do I have to do make you understand?
For I'm the type of guy
who gives a girl the eye
everybody knows

But I love them and I leave them
Break their hearts and deceive them
everywhere I go.
Don't you know that Im the type of man
who is always on the roam?

Wherever I lay my hat that's my home
Wherever I lay my hat that's my home

Yeah
that's my home - I don't like it that way.
You know I canY make it all alone sometimes that's the way

That's the way
I'm not saying
I'm not saying I don't love you.
Just got to do what I want to do
that's what I want to do

But I'm not saying
you don't mean nothing to me
I'm not saying that no
no - I just want my way.

You're everything a man could want
But sometimes
oh
have to go my own way.

Don't Go

היא בכלל חיפשה מוזיקאי שאהב סול ובלוז, הוא ענה למודעה שלה ב"מלודי מייקר" למרות שבראשו ניגנו רק סינתיסייזרים. היא עזבה לא מזמן להקת בלוז כושלת, הוא כנראה עשה את טעות חייו ופרש אחרי אלבום אחד של איזו להקה שהקים, דפש מוד או משהו. לה היה קול עמוק וחם והוא היה אהב לשחק את הרובוט המרוחק. כשהם נפגשו התברר להם כי הם כבר הכירו ממקודם, מהתקופה בה למדו יחד בבית הספר למוסיקה בבזילדון. כמו בכל פגישה עיוורת היתה שם מבוכה קלה, לא כמו בכל פגישה עיוורת הם החליטו לתת לזה צ'אנס למרות שני העולמות המוזיקליים השונים שהם היו, אולי דווקא בגלל שהסיכוי נראה קלוש.