כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
10/2009

The Lebanon

אז התלבטתי אם לכתוב את זה כדי לא להצטייר כמי שפוגע במורל המלחמתי וכל זה, אבל אין ברירה: לדעתי השאננות שהובילה למלחמה שאנחנו נמצאים בה היום שקולה לשאננות שתפסה אותנו לא מוכנים במלחמת יום כיפור. זה התחיל בחטיפה של גלעד שליט, המשיך בחטיפת שני החיילים בזרעית בשבוע שעבר - ודרך הפגיעה בסטי"ל עם טיל חיזבלוני שלא היה לנו מושג שבכלל נמצא בידי האויב. וכמו ב-73', הרי מה שאנחנו חושבים שלא קיים הוא כמובן באמת לא קיים, ככה שאפשר לכבות את כל המכ"מים הלא נחוצים האלה ולצמצם למינימום את אמצעי ההגנה. וכן, זה המשיך דרך ההפקרה של עובדי הרכבת בחיפה שיצאו הבוקר לעבודה כי לא היתה הודעה חד-משמעית להישאר בבתים למרות שרק לפני 3 ימים נפל שם טיל. וזה שהוא רק במקרה פגע באיזו גדר בשטח פתוח ולא באיזור מיושב גרמה לכל מי שהיה צריך להתריע לחשוב שהמצחיקים האלה עם הסירים על הראש הם אולי עיוורים או מקסימום טיפה פוזלים. ועכשיו מודים סוף סוף בפיקוד העורף ש"יכול להיות שטעינו בהערכת המצב" ומשחררים הצהרה מגוחכת של "תהיו ערניים". וואלה? זה אומר להסתכל יותר לשמיים מאשר בד"כ? מאגניב. איפה נחמן שי כשצריך אותו.

אבל צריך להגיד משהו יותר רציני: לשלוח היום את הילד שלך לצבא משמעו להפקיר אותו. חד וחלק. לתת את החיים שלו בידיים של ילדים מעט יותר גדולים ממנו, שעליהם מפקדים ילדים מעט יותר גדולים מהם וכולם חושבים שמשחקים בקאובואים ואינדיאנים - זאת שטות איומה. מרתיח לחשוב על הקלות הבלתי נסבלת בה איבדו משפחות שלמות את עולמן בגלל השאננות של הילדים-מפקדים בעזה, בזרעית - כן, אלה שהפקירו את החטופים שני ס"מ מהאף של חיזבאללה ללא שמץ של בקרה ומעקב ויש הטוענים גם בלי נשקים אישיים בגלל שהיו בעיצומו של טופס טיולים - בחיל הים ובעיקר במודיעין. כן, החיל ההוא שלא ידע כלום על המעקבים שהחיזבאללה עורך על חילופי המשמרות בגבול הצפון, על ההצטיידות של החיזבאללה בטילים ימיים וברקטות ארוכות טווח ועוד. אבל החיילים שהיו על הסטי"ל נשלטו ע"י ילדים קצת יותר גדולים מהם שנשלטו ע"י ילדים אחרים שהחליטו שהילדים בקצה שרשרת הפיקוד יכולים לשמש ברווזים במטווח, זה בסדר גמור.

ולפני כמה דקות השתיק מר יעקב איילון את דוברת צה"ל, שביקשה ממנו ומהתקשורת לא לדווח בזמן אמת על מיקומי הנפילות אחרי שמאז שהתחילה המלחמה הפכו פלאי הטכנולוגיה ותרבות הרייטינג והתחרותיות את המידע על הפגיעות ברמת שם הרחוב למשהו בלתי נפרד מכל דיווח, כולל צילומי רחובות ושלטים. אז נחמד שהדוברת נזכרת בזה אחרי כמעט שבוע של לחימה אבל אדון איילוני-בלוני זרק לה בזלזול את התגובה 'את תעשי את העבודה שלך ואנחנו את שלנו', הביא את השאננות לשיא חדש ונתן לגיטימציה לכל הכתבים שלו להמשיך לכוון את יורי הקטיושות הכי טוב שהם רק יכולים לבקש.

להקה סכרינית אך משובחת שרה על "הלבנון" כבר בשנת 84' מזווית ראייה של המקומיים. כל זה, למרות שגם ב-84' ובטח גם היום אין להם שמץ של מושג איך זה להיות בצד שלנו. אבל לערב קצת עומקים, רצוי פוליטיים, במסרי אלקטרו-פופ קצובים זה תמיד ערך מוסף מצויין. בכל זאת, אפשר להזדהות עם המשפט "ומי אלה שינצחו אחרי שהחיילים יעזבו". מעבר לזה שזה מזכיר לך ש-22 שנה וכלום לא השתנה ולמרות שהמלחמה ההיא נראית משום מה רומנטית יותר, רחוקה יותר כרונולוגית וגיאוגרפית ממרכזי אוכלוסיה אזרחיים - המשפט הזה נכון גם היום, כי יש את ההרגשה שגם כשהכל יגמר לא יהיה פה אף פעם שקט של ממש. אחותי כבר מדברת על אוסטרליה, חברה טובה על קנדה. שתיהן רציניות, לשתיהן יש ילדים שעוד כך וכך שנים עלולים למצוא את עצמם מופקרים. מופקרים, אם שום דבר לא ישתנה כאן באיזור או לפחות במוח של מקבלי ההחלטות. מה שיבוא קודם.

היא חולמת על שנת 1969
לפני שהגיעו החיילים
כשהחיים היו פשוטים על יין ולחם
ולחלוק לא היתה בושה

היא מתעוררת לקול הצווחות
של רקטות עפות ממש לידה
ונפחדת היא נצמדת לחלומות
כדי לנצח את הפחד שהיא עלולה למות

ומי אלה שינצחו
אחרי שהחיילים יעזבו
את הלבנון

הוא עוצר לפני שהוא עוזב את המחנה
הוא סורק את העולם שבחוץ
והיכן שפעם היו כמה חנויות
זה המקום בו מסתתרים לפעמים הצלפים

הוא עזב את ביתו לפני שבוע
הוא חשב לשרת במשטרה
ועכשיו הוא מוצא את עצמו במלחמה
האם לא היינו אמורים לשמור על השלום?

ומי אלה שינצחו
אחרי שהחיילים יעזבו
את הלבנון

אני כנראה חולם
זה לא יכול להיות אמיתי

ומי אלה שינצחו
אחרי שהחיילים יעזבו
את הלבנון.

Emale
16/7/2006 13:43, בקטגוריות המצב עלק, סווווו אייטיז
17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-17/7/2006 00:40

Lovesong

את תמי הכרתי בשנת 89, סוף הצבא. היא היתה קצינה בבסיס שבו שרתתי ואני הייתי סמל פשוט. לא ממש זוכר מה מצאתי בה, חוץ מזה שהייתי צריך מישהי. לא ממש זוכר מה חיבר ביניינו, חוץ מזה שהיינו כמעט חודש שלם ביחד. חודש שלם, ואז השתחררנו כמעט ביחד וטסנו לחופשה של אחרי הצבא בחו"ל. לא ביחד. היא כבר תכננה עם חברה את הטיול שלה לצפון ארה"ב ולקנדה לפני שהיא הכירה אותי, ואני תכננתי עם חברים את הטיול שלי לאירופה לפני שהכרתי אותה. ככה שכבר היה קשה לבטל וזה אמר ששלושה חודשים לא נהיה ביחד, עד שהיא תחזור לארץ. היא המריאה חודש לפני, אני טסתי לחודש אחר כך, וכשחזרתי נשאר לי עוד חודש לחכות לה כאן.

במשך כל אותו טיול חרשנו את אירופה. זה התחיל באיטליה, עבר לשוויץ, צרפת, הולנד, בלגיה ונגמר בשבוע באנגליה. באמצע הספקתי לריב עם גיא אבל השלמנו על המעבורת לדובר, כשנפגשנו למעלה על הסיפון מנסים להילחם בבחילה הקשה. אני זוכר שבזמן הריב איתו הרגשתי קצת לבד וניסיתי ממש חזק לחשוב על תמי, לנסות להתגעגע, לחפש את הכוחות הרומנטים שצריכים להיות שם בהתחלה של קשר ושאמורים לתדלק אותך כשאתה רחוק פרום דה וואן יו לאב. אבל כמה שלא ניסיתי לשאוב מהרגשת הריחוק הזאת כוחות רומנטים מטופשים של ילד בן 21 שחושב שהוא בסרט של נורה עפרון - נאדה. לא הרגשתי כלום.

בהולנד קניתי דיסקמן ושמעתי בו את הדיסקים שקניתי במהלך הטיול, אבל כל הזמן הזה חיכיתי להגעה לאנגליה ולביקור בכיכר פקידילי, בסניף של רשת שקראו לה 'טאוור רקורדס', שחבר המליץ לי עוד בארץ על 3 הקומות החלומיות שיש שם, על גן העדן לדיסקים ועל המרצ'נדייז שיש שם למעריצים. אני זוכר שבמלון בלונדון חיפשתי את התחנה שמשדרת את 'טופ אוף דה פופס' וכשמצאתי אותה הרגשתי שהגעתי למכה. בימים שמה שראית בארץ היה 'להיט בראש' פעם בשבוע עם שני הקליפים מחו"ל שהם שילבו במצעד המעפן שלהם - לראות את 'טופ אוף דה פופס' באנגליה היה להרגיש שאתה שם, בעולם הגדול.

למחרת לקחתי את הטיוב לבד, נכנסתי למסלול האדום, הקפדתי להסתכל במפה ולעבור בזמן לכחול - והגעתי לפיקדילי. שלוש שעות ביליתי שם, בסיומן יצאתי עם ערימת דיסקים קטנה ועם הסינגלים שבדיוק בערו אז במצעד: פרסונל ג'יזס של דפש מוד, סואינג דה סידס אוף לאב של טירס פור פירס, ושני סינגלים של הקיור - לולוביי ולאב סונג. האחרון, ככה חשבתי, בטוח יגרום לי להתגעגע לתמי. כי הרי איך אפשר שלא, עם מילים הורסות כמו 'לא משנה כמה רחוק אהיה / אני תמיד אוהב אותך'. כבר דמיינתי איך אני מקליט לה את השיר על קלטת והוא תמיד, אבל תמיד, יהיה שלנו ורק שלנו. נורה עפרון, אי שם בארה"ב, בדיוק באותו רגע סיימה להקיא.

חזרתי בערב למלון, ונשכבתי על המיטה. בחרדת קודש הוצאתי את הדיסקמן והכנסתי לתוכו את הסינגל של הקיור. שלפתי את התמונה של תמי מהארנק, שמתי את האוזניות ובתנוחה ממש דומה לאמיליו אסטבז שחלם על מולי רינגוולד ב'מועדון ארוחת הבוקר' 4 שנים קודם, נשכבתי על המיטה והרצתי את גרסת ה-12 אינץ'. אני בטוח שפה ממש התאמצתי, אפילו עצמתי עיניים חזק וכיביתי את האור ואפילו היה נדמה לי ששמעתי את תמי צוחקת - אבל כל מה שבאמת שמעתי היו פרצי צחוק של גיא והחבר'ה שחזרו מעוד איזה שופינג או מה שזה לא היה, ומצאו אותי ישן ממש עמוק עם האוזניות על הראש ועם התמונה של תמי על החזה.

ותמי? זה נמשך עוד שנה ומשהו אח"כ. אבל כל אותו זמן, לא משנה כמה התאמצתי, כמה רחוק הייתי - ואני חושב שרוב הזמן הייתי אפילו די קרוב - אני די בטוח שאף פעם לא ממש הצלחתי לאהוב אותה.

בכל פעם שאני לבד איתך
את גורמת לי להרגיש שאני בבית שוב
בכל פעם שאני לבד איתך
את גורמת לי להרגיש שאני שלם שוב

בכל פעם שאני לבד איתך
את גורמת לי להרגיש שאני צעיר שוב
בכל פעם שאני לבד איתך
את גורמת לי להרגיש שכיף איתי שוב

לא משנה כמה רחוק אהיה
אני תמיד אוהב אותך
לא משנה כמה זמן אשאר
אני תמיד אוהב אותך
לא משנה אילו מילים אומר
אני תמיד אוהב אותך
אני תמיד אוהב אותך

בכל פעם שאני לבד איתך
את גורמת לי להרגיש שאני חופשי שוב
בכל פעם שאני לבד איתך
את גורמת לי להרגיש שאני נקי שוב

לא משנה כמה רחוק אהיה
אני תמיד אוהב אותך
לא משנה כמה זמן אשאר
אני תמיד אוהב אותך
לא משנה אילו מילים אומר
אני תמיד אוהב אותך
אני תמיד אוהב אותך.

שמור   בטל

Emale
13/7/2006 02:56, בקטגוריות סווווו אייטיז, אנגלופיליה ממארת, הקיור ותרופות אחרות
44 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: מאמי ב-15/7/2006 16:28


הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  15  16  17  18  19  20  21  22  
139,219 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << אוקטובר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze