(14/9/2012)

לא קראתי את "לאכול, להתפלל, לאהוב" כשכולם דיברו עליו. אני לא אוהבת לקרוא ספרים שכולם מדברים עליהם. גם בגלל שאני סנובית (אין דבר יותר מהנה מלעקם את האף ולומר, כן, שמעתי על זה, אבל אני לא אקרא את זה כי...") וגם כי אני באמת מסוגלת לנמק למה לא אקרא את הספר הזה. בגלל כל הדיבורים מסביב אני יודעת עליו המון בלי שקראתי אפילו מילה ממנו.  

אבל אז נתקלתי בסרט. זו היתה התקלות מקרית, משום שאני מחרימה ספרים שמבוססים על ספרים שכולם מדברים עליהם מאותן הסיבות שאני מחרימה את הספרים עצמם. זפזפתי ומצאתי את עצמי באמצע הסרט ושוב זפזפתי ולא היה מה לראות אז ראיתי עד הסוף. ולמרות שלא התעלפתי מהתלהבות היתה שם סצינה אחת שנתקעה לי בראש ומצאתי את עצמי חוזרת עליה באוזני אנשים אחרים. זו הסצנה שבה ליז, היא ג'וליה רוברטס, יושבת עם חברתה סופי והאחרונה, בלונדינית מהממת, יושבת מול פיצה שנראית מהממת לא פחות ומתייסרת מהמחשבה על הקילוגרמים שהוסיפה מאז הגיעה לאיטליה. ואז ג'וליה (אני מתנצלת, ג'וליה היא ג'וליה. אני לא יכולה לקרוא לה ליז רק בגלל שהתסריט התעקש על זה) עונה לה שגם היא שָמנה מאז הגיעה, אבל היא לא מתכוונת להתייסר בקשר לזה. נמאס לה לחשוב על כל דבר שהיא מכניסה לפה. אני לא בעד אכילה מופרזת היא אומרת (היא משתמשת במילה אוביסיטי) אבל אני אוכלת מה שאני רוצה ואוהבת את עצמי כמו שאני.

אחר כך הקרינו את הסרט הזה שוב, ושוב נפלתי עליו אחרי שכבר התחיל, ובפעם השניה נהניתי ממנו אפילו יותר, ובאחד הימים כשהייתי במקום כלשהו ראיתי שם את הספר ומצאתי את עצמי מעלעלת בו כדי לנסות להבין מה בדיוק קרה לג'וליה בהתחלה שגרם לה לעזוב את הכל ולנסוע. אבל עדיין לא קניתי את הספר. ואז ראיתי אותו שוב, כמעט מההתחלה, ושוב נהניתי ושוב לא קניתי את הספר, כי לא היה לי זמן לנשום באותה תקופה ואפילו קרם פנים לא מצאתי זמן לקנות.

ואז (כן, אני יודעת שאני מרבה להשתמש ב"ואז". אין לי כוח לחשוב על מילה אחרת. אתם מוזמנים להחליף אותה במילה אחרת לטעמכם), לפני כמה ימים, הגעתי לאוניברסיטה להתחיל לעבוד על הסמינריון האחרון בתואר הזה, הסמינריון מן הגהנום (משלל סיבות שאולי יום אחד אפרט) ובדרך עברתי ליד האופיס דיפו האוניברסיטאי וראיתי שהם מוכרים ספרים פגומים בזול. ממש בזול. 10 ש"ח לספר ראשון וחמישה לשני. שבעה וחצי שקלים בממוצע לספר. ואני אוהבת ספרים. כבר עכשיו יש לי המון ספרים בספריה שעוד לא הספקתי לקרוא אבל גם יש לי ספריות חדשות שיש בהן המון מקום ואני ממש ממש אוהבת ספרים. לכן עצרתי ובחרתי שלושה וכשבאתי לשלם המוכרנית אמרה שממש כדאי לי לקחת ארבעה ספרים ושלחה אותי למרתף שם היו המון מדפים עם ספרים פגומים. בסוף קניתי עשרה. אחד מהם "לאכול, להתפלל, לאהוב".

זה השלב שבו אני צריכה להודות כמה זה מטופש לחרוץ דיעה ולפסול דברים מראש. במקום זה, ברוח הספר, אני אומר שדברים קורים בזמן ובמקום מסוימים בגלל סיבה כלשהי ושבכלל לא ברור שהספר הזה ואני היינו מתקשרים באותה רמה לו נפגשנו במועד אחר.

יש לי חברה שקראה אותו כששכבה בבית חולים עם סרטן. היא אומרת שהספר הזה היה התחלה של תהליך שהסתיים עכשיו בגירושים שלה. היא קראה אותו והבינה שלא טוב לה ושהיא חייבת לעשות שינוי רציני בחיים שלה.

תרגעו, אין לי תכניות להתגרש. אני גם לא מרגישה כאילו ראיתי איזה שהוא אור. פשוט כשאני קוראת את הספר הזה, באיטיות מפליגה, כי הוא שקע כנראה באיזה אמבט של מים לפני שהוכרז כפגום, והדפים שלו דבוקים אחד לשני, אני נזכרת כמה מיעטתי לאחרונה לדבר עם עצמי. כמה מעטתי להתייחס לעצמי, לטפל בעצמי, לאהוב את עצמי. בשנים האחרונות צללתי לכמה פרויקטים גדולים, וכדרכי כשאני צוללת למשהו, עשיתי את זה בטוטאליות מוחלטת. אלא שאפשר להיות טוטאליים בדבר אחד גדול או בשניים שלושה קטניים יותר. אני לקחתי על עצמי פרויקטים כל אחד מהם בשבילי עומקו כאוקינוס, גובהו כהר, והתעקשתי לבצע אותם בשלמות, בצורה מושלמת, לבד. כמובן ששום דבר לא יצא בדיוק כמו שרציתי. צריך פעם לדבר על הנטייה שלי לצפות מעצמי ולהתאכזב שזה לא יוצא מתאים ב ד י ו ק לחזון שלי. אבל בדרך, בזמן העשייה המטורפת הזו, הרפיתי קצת ועוד קצת מעצמי, מבטיחה לעצמי שכשיהיה זמן אני אחזיר את הכל, ובסוף נשאר ממש מעט.

הספר הזה בא לי בדיוק כשהתחלתי להתכונן לחזרה לעצמי. ידעתי שאוטוטו הכל נגמר וכבר חיכיתי לרגע הזה וכשהרגע הגיע, מיד אחרי שהגשתי את הסמינריון האחרון ויכולתי לסמן וי גם על התואר, שקעתי באמבטיה החדשה שלי והתחלתי לקרוא את "לאכול, להתפלל, לאהוב". ספר שלם שמעודד אותך להתחיל לאהוב את עצמך.

 

מה תעשי עכשיו? כולם שואלים אותי ואני בדרך כלל עונה - "עכשיו אני אתאושש". לאט. גם הדפים שלי דבוקים.

 

 

דווקא הסצינה שכל כך אהבתי בסרט לא נמצאת בספר. נמצא שם משהו אחר שלא מצליח להעביר את המסר באותה החדות. שויין 

 

שמור   בטל

39 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     2 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא