95 ימים של בריאות
(29/3/2015)

נשבעת לכם שהיקום צוחק עלי. מה צוחק, נקרע מצחוק. דקה אחרי שהוצאתי מתבגר לטיול צופים של ארבעה ימים והתיישבתי במטבח למנות את ברכותיי (המבלגן הראשי מחוץ לבית, מבלגנת המשנה בצבא והדיקטטור הקטן אמנם בחופש אבל לגמרי באחריותה של א. הנהדרת, מנהלת משק הבית והחיים שלנו) התקשרה אותה א. מהסוגריים וסיפרה שאתמול היא שברה את הרגל. חודש בגבס. אז אמנם המבלגן הראשי יחזור רק ברביעי בערב, ומבלגנת המשנה תגיע הביתה רק בחמישי, אבל מי ינקה את הבית, מי יכין אוכל ובעיקר - מה אני אמורה לעשות עם הדיקטטור הקטן בשבועיים מלאי תוכניות והתחייבויות שלא ממש כוללות אותו? 

 

אחרי כמה רגעי פאניקה החלטתי שהכלי הראוי להתמודדות עם קטסטרופה בסדר גודל כזה הוא שימוש בקלישאות. ולכן אני אחיה כל יום ביומו, אפיק לימונדה מהלימונים שניתנו לי ובהיעדר לחם אוכל עוגות (ובלבד שלא יהיו בהם שמרים, ביצים או מוצרי חלב). ביטלתי את מפגש הקוראות של מחר בבוקר, ויתרתי בלב כבד (נגיד) על תכניות הכושר להיום, גייסתי, באיומים ובהבטחות לעתיד טוב יותר, את הדיקטטור הקטן למשימת סידור הבית ובצהריים נסענו, בשביל הלימונדה והעוגה (המטפוריים), ל"זוזברה" בהרצליה.   

 

פר, הייתי סקפטית. לא זכרתי את "זוזוברה" כגן עדן לנמנעים ממזון מהחי. ה-v היחיד בתפריט שם מסמן שהמאכל הוא לא סתם spicy אלא very spicy. והנה, למרות הספקות הצלחתי לאכול שם ארוחה הרבה יותר מוצלחת מזו שתכננתי לארגן לעצמי בבית (i.e. לחם, טחינה ושאריות מרק מאתמול). עיצה מצוינת נתנה הצרפתיה ההיא, לא ברור לי למה ערפו לה את הראש.

 

 

 

 

למעלה משמאל סלט ירקות בורמזי, למטה משמאל סלט אטריות שעועית, עגבניות ובוטנים ומימין מנה בשם ניו יסאי יקי בה אטריות הראמן הוחלפו באטריות אורז ורוטב הצדפות ברוטב סויה. 

שמור   בטל

5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא