![]() |
||||
חבצלת מהשרון
בת 58 ![]() ארכיון: ![]() דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים ![]() חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק ![]() דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
93 ימים של בריאות מצד אחד החלפתי בסרט אתמול ("הבן השביעי" למי שתוהה. כן, שני סרטים ביום אחד. לא, גם הוא לא היה מוצלח במיוחד) את הפופקורן בשקדים, ושקדים, כידוע, הם מזון בריא. מצד שני אותם שקדים היו מצופים בסוכר, הרבה סוכר, וסוכר, כידוע, הוא מזון השטן. ניסיתי לשכנע את עצמי שהטוב מתקזז עם הרע, וכשלא הצלחתי הלכתי להטביע יגוני בפאיאה צמחונית של "טפאו". כן, פאיאה ב-11:30 בלילה. אני יודעת מה תגידו, אבל ראשי טמון עמוק בעוגיות הכוסמין. אלו לא הרגלי האכילה שלי שגורמים לי לעלות במשקל, אלא הטבעונות ואני מסרבת לשמוע כל הסבר אחר! יום שלישי הוא יום פיסול. אם הייתי יודעת לעשות שימוש נכון בדימויים ובמטפורות הייתי מנסה להסביר מה אותן שלוש שעות עושות לנפש שלי. אבל אני לא, אז לא. במקום זה אומר שהעולם צריך להתהפך כדי שאוותר על השיעור הזה, ולכן השארתי היום ילד רוטן משהו בבית ונסעתי הוד השרונה כדי לסיים להניח ראש בין כפות ידיים. אני אדם קצר רוח. לפעמים יש בזה יתרון (כשצריך להחליט אני חותכת מהר ולא מתברברת בין האפשרויות), לעיתים קרובות יותר זו מגבלה (לעולם כנראה לא אוכל להיות מגשרת מוצלחת. אחרי חצי שעה אני מוכנה להוציא ולתת מכספי הפרטי רק שיפסיקו להתכתש על שטויות) ובכל מקרה לא האמנתי שאצליח להושיב את עצמי לפרק זמן ארוך כל כך בלי שארגיש כמו מנטוס בבקבוק קולה סגור. אבל המגע בחימר משכר אותי. אני מסוגלת לשבת שעות על גבי שעות, ללוש, לצבוט, להחליק, לעצב, בלי לחשוב מה אני עוד צריכה לעשות ולאן אני עוד צריכה להגיע, בלי לדאוג למה שמפריע את שנת הלילה שלי, בלי לזכור שאני צריכה לאכול. עכשיו, בימים כתיקונם הייתי אומרת שאין פסול בדילוג על ארוחה שתיים והייתי מוסיפיה ואומרת שאמש אספתי מספיק קלוריות לשבוע שלם, אז באמת שאין שום סיבה לדאוג. אבל אנחנו כאן בפרוייקט של בריאות וזה לא באמת בריא לדלג על ארוחת בוקר וארוחת עשר ולהיזכר רק באחת בצהריים שעדיין לא הכנסת שום דבר לפה. לכן מיד בשובי הביתה נזפתי בעצמי, אספתי את הילד הרוטן והלכנו אל הסושיה המקומית, שם נעצתי מבטים מלאי ערגה בנגירי סלמון ואכלתי אדממה ופתאי צמחוני. בלי ביצה. עם המון בוטנים. תמונות אין, כי הייתי ממש רעבה, אבל כדי שלא תצאו מכאן בידיים ריקות הנה תמונה של ידיים וראש. ספורט לא יהיה היום. הייתי נוזפת בעצמי גם על זה, אבל סיימתי את המכסה בצהריים. שאו ברכה. 4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע ![]() |