83 ימים של בריאות
(10/4/2015)

המממ... איכשהו עברתי לכתוב רק בימים אי זוגיים. לאמשנה.

 

אתמול, לראשונה בחיי, עשיתי יוגה. זה היה רעיון של הבנזוג ובתיאוריה הוא נשמע לי מגניב. בפועל הפעילות הזו התגלתה כעוד הזדמנות של הבנזוג לצחוק עלי. כל גמישות, אם ניחנתי בכזו בעבר, נעלמה כלא היתה, ואם סבלתי בשיעור עצמו, הרי שלמחרת סבלתי אפילו יותר כשכל שריר בגוף שלי התלונן על העינוי שהעברתי אותו. האם זה ימנע ממני לנסות שוב? כנראה שלא. יש לי זיכרון ארוך כשמדובר בסצינות פוטוגניות בסרטים בהן אנשים מתרגלים יוגה בקלילות מעוררת קינאה, וזיכרון קצר כשמדובר בי ובסצינות פחות פוטוגניות מהחיים האמיתיים שלי.

 

אחרי שסימנתי V בתחום הפעילות הספורטיבית החלטתי שמותר לי לחטוא קצת בתחום התזונה. אז חטאתי קצת במנה הראשונה של ארוחת הצהריים ב"אובן קובן", וגם במנה העיקרית וגם בקינוח (עוגת גבינה עם יוזו. הבנזוג המתחשב הניח לי לחטוא אתה כמעט לבד), ומשם עברתי לחטוא בבוטיק שוקולד בעין כרם וסיימתי בחטא שנמשך שלוש שעות בארוחת שף במלון "אלגרה". קצת לפני הקינוח הבטן שלי הכריזה על שביתה ואת הלילה בילינו אני ושרירי התפוסים בתנוחה עוברית. מה אני יכולה לומר? מגיע לי. לכן הבוקר נשבעתי שלא עוד, ובאמת, בארוחת הצהריים היום לא הזמנתי לעצמי סושי. אכלתי רק ממה שהחיילת הזמינה לעצמה

 

אולי עדיף שאדלג גם מחר על כתיבה. עד שהחג הזה לא יסתיים אין סיכוי אמיתי לחיים בריאים. יותר מדי פיתויים, מעט מדי זמן. 

 

 

 

 

 

 

שמור   בטל

5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא