ראשי
קבועים
עריכה
RSS
|
||||
|
חבצלת מהשרון
בת 58 
ארכיון:
 דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים  חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק  דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי        
|
האישה שרצתה את הירח שחיתות חברתי היקרה העניקה לסיפור הזה את הציון המשובח 56. שתי נקודות פחות והייתי נכשלת, אז במידה מסויימת אני צריכה לברך על מזלי הטוב. הפעם אני מקדישה את הסיפור לסלשה. את רואה מותק, לפעמים, על אף הקשיים, אני מצליחה שלא להרוג אף אחד. אף פעם לא לימדו אותה להסתפק במועט. "מועט זו מילה שבכלל לא נמצאת בלכסיקון שלי", היא שיננה באוזניה של חדווה. "אבל כרמלה", לחדווה היה קול מייבב. גם כשהיו בפיה חדשות טובות, הן נמסרו בטון שעל גבול הבכי. "אבל כרמלה, את צריכה לזכור. השוק בעייתי ואת, איך אני אומר את זה בלי לפגוע – " בשלב הזה של השיחה תמיד היתה משתתקת. כך הנחה אותה המנהל. אם אין לך משהו טוב לומר ללקוח, עדיף שתשתקי. "אני נסיכה. אני מלכה. אחת ויחידה", התפרצה כרמלה. "והחריין הקטן ששלחתם אלי אתמול, שהגיע לי בקושי עד לציצים, אפילו לא היה מועט. הוא היה בקושי קמצוץ. גלולה מרוכזת של חשיבות עצמית חסרת בסיס, שרץ גמדי שעוד היתה לו החוצפה לומר לי, לי, שאני – " "כרמלה", המנהל חטף את השפופרת מידיה הרועדות של חדווה. בדרך כלל לא היה טורח בשיחה עם לקוחות, אבל זו שגידפה עכשיו מצדו השני של הקו באמת היתה אחת ויחידה. אווזה מטילת ביצי זהב. "כרמלה מותק, את צודקת. כמובן שאת צודקת". הוא שמע אותה מתנשפת. פעמיים. זה היה סימן טוב. "והרי אמרתי לך בדיוק מה אני מחפשת. ב-ד-י-ו-ק. לא יותר מארבעים וחמש, אני לא מתכוונת שלא ידעו אם האבא של הילדים שלי הוא האבא או הסבא, גבוה, אתה שומע יוּדָה? גבוה אמרתי ולא אחד שאני יכולה לראות אצלו את המפרצים בשיער. מלמעלה. שיהיה עם מקצוע טוב, לא כמו החמישה האחרונים ששלחת..". חדווה לידו דקלמה את רשימת הדרישות בלי קול. לא היה מישהו במשרד שלא הכיר את "רשימת כרמלה". "..אני מוכנה לתת לכם עוד הזדמנות אחת. שמעת יוּדָה? הזדמנות אחת ואם זה יצליח, אני מבטיחה לשלם לך דמי חבר של עוד שנתיים שלמות. אבל אם לא יצליח, אתה שומע יוּדָה? אם לא יצליח, אני הולכת לחפש לי משרד הכרויות אחר!" "מבדידות האנשים הופכים קשים", קוננה חדווה, שומרת על מקצבו של השיר, "מעטים יוצאים ממנה –" "פשוט תשתקי", נבח עליה המנהל ועיסה רקותיו הכואבות. "תביאי את האלבומים. אנחנו הולכים למצוא לכרמלה בעל". "בעלים לא צומחים על העצים ואלו שנקלעו במקרה לעץ נמצאים גבוה גבוה, ממש בצמרת ולא ממהרים לרדת. שכרון גבהים קוראים לזה", חדווה עשתה מאמץ אמיתי שהמשפט הזה, אותו קראה מתוך דף מודפס, לא ישמע כמו דקלום מוכני. "אני מחכה כבר חודש", נהמה כרמלה בתגובה. "חודש ושש שנים. ואת הדקלום הזה, חדווה, נתת לי בדיוק שבע פעמים. פעם לכל שנה ופעם אחת בשביל החודש הזה. כמה זמן נראה לך שאני עוד אצטרך לחכות? כמה זמן נראה לך שאני אהיה מוכנה לחכות?" "אבל אני לא מבינה למה את כועסת, כרמלה. שלחנו אליך שני גברים נ-ה-ד-ר-י-ם החודש. אחד יותר מוצלח מהשני". "ואיך אני יכולה לדעת את זה? אחד אמרת היה צריך לטוס לחוץ לארץ יומיים לפני הפגישה שלנו והשני מת בדרך לפגישה. התקף לב?" שבץ מוחי. באמת ביש מזל". חדווה ניסתה להבין מה מסמן לה המנהל מהצד השני של המשרד. "ביש שמיש, איפה יודה?" "יודה – " סוף סוף הבינה. "לא נמצא כרגע, אבל השאיר לך הודעה. עוד יומיים הוא שולח אליך מישהו חדש". "מישהו ברמה?" כרמלה סרבה להתרצות. "בטח ברמה". "את השמיים והכוכבים הוא הבטיח לי כשנרשמתי אצלכם". כרמלה נאנחה. "והוא יגיע לפגישה, הבחור החדש? לא ימות בדרך או משהו כזה.." "יגיע, יגיע. ביש מזל, אמרתי לך, זה הכל. וכרמלה, יודה גם שואל מה עם דמי החבר לרבעון הזה. את יודעת שמחר מתחיל רבעון חדש…" שלוש התנשפויות. חדווה התקשתה להחליט אם מדובר בסימן טוב או רע. "אני שולחת לכם את הצ'ק". זה נשמע כאילו היא מדברת מבעד לשיניים חשוקות ואולי באמת כך דיברה. "וכדאי שהפעם הפגישה גם תצא לפועל, שאחרת, ותגידי ליודה את מה שאמרתי מילה במילה – שאחרת אני מצפה לראות את יודה בעצמו אצלי בבית, בבגד יפה עם זר פרחים, מוכן לפגישה איתי". "את יודה?" קולה של חדווה נסק ביבבת הפתעה. "שמעת מה אמרתי. את יודה בכבודו ובעצמו. בכסף ששילמתי עד היום אני חושבת שמגיעה לי לפחות פגישה אחת פנים אל פנים עם המנהל. שמונה בערב תגידי לו ושלא יאחר. אני שונאת שמאחרים". "תגיד לה שזה חודש רע. בכל הענף, לא רק אצלנו", הציעה חדווה. "אין איזה צום החודש? תגיד לה שהוא דוס", התערבה גלדיס. היא היתה חדשה ולא הבינה עדיין איך הדברים עובדים. למזלה המנהל היה מוטרד מכדי לשים לב. "מישהי מכן ניסתה את המהנדס ההוא מבת-ים, נו, איך קוראים לו?" "רפי. קוראים לו רפי והוא לא מוכן לצאת עם נשים מעל גיל 30". "אז תשחקו קצת עם הגיל שלה", יודה נופף ידו בביטול. "והוא במפורש אמר – רק נשים מלאות. הוא אוהב שיש מה לתפוס". גלדיס ציחקקה. "והחשמלאי מכפר-סבא?" "הצולע?" חדווה נענעה ראשה. "כרמלה אמרה שהיא לא מוכנה לשום מום גופני. זה נמצא איפה שהוא באמצע הרשימה שלה". "כמעט לא מרגישים בצליעה", מלמל המנהל. "יודה, חסרה לאיש חתיכת רגל. אתה לא חושב שהיא תשים לב?" "אז עם מי עדיין לא דיברנו?" חדווה משכה בכתפיים. אחרי שש שנים וחודש לא היה ולו גבר אחד מתאים בקירוב שלא נשלח לכרמלה. "היא כזאת בררנית", גלדיס בדיוק סיימה לשנן את "רשימת כרמלה". "למי אכפת כמה סתימות יש בשיניים של הבחור? ומה זה 'הרגלי הגיינה טובים'? לא ידעתי שגברים משתמשים בדברים כאלה". חדווה התעלמה ממנה. "תגיד לה שאתה חולה. תמשוך את זה עוד כמה ימים. כל הזמן נכנסים לכאן לקוחות חדשים. אולי בשבוע הבא יגיע מישהו מתאים". המנהל נאנח. "גברים מתאימים לא נופלים מהשמיים. אני מכיר אותה. היא לא תהיה מוכנה לחכות. אני חייב להיפגש איתה באופן אישי ולשכנע אותה לתת לנו עוד זמן". "בחליפה ועם פרחים", גלדיס מחאה כפיים בהתלהבות. "כמה רומנטי". "תגידי לה שתשתוק. ותמצאי לי איזה אופטלגין. העסק הזה עם כרמלה עוד יהרוג אותי". כרמלה פתחה מיד, מגלה במעשה כמה היתה קרובה אל הדלת. אולי אפילו עמדה מאחוריה, מצמידה אוזן לפלדה, מנסה לשמוע צעדים על השביל. "יודה". "נחמד סוף סוף לראות את הבית שלך", הדף אותה פנימה בעדינות. "אני תמיד אומר שביתו של אדם יכול ללמד עליו הרבה". "אז תתחיל לעשות חוגי בית. ככה אולי תצליח לשווק את הלקוחות שלך בצורה יותר מוצלחת". כרמלה לקחה ממנו את הפרחים, מרככת בחיוך את העקיצה ששלחה אליו. חוגי בית. הוא גלגל את הרעיון בראשו. לא רע. הבית פעם באור רך. זה היה דימוי שלו. פעם. עמ' 3 בחוברת המהודרת שחולקה ללקוחות. "אור רך ומוזיקה טובה יכולים לעשות פלאים לאווירת הפגישה", נרשם שם. מהחדר אליו כיוונה אותו בקעו צלילי ביג בנד. המנהל התכווץ באי נוחות. אישה מסכנה. הכינה את עצמה לדייט שהבטיח לה ובמקום זה קיבלה אותו. "מה תשתה?" כרמלה חיוותה בידה אל השולחן. "אדום? לבן?" היא היתה נינוחה בצורה מטרידה. "אנחנו צריכים לדבר". הוא ציפה שתכעס, שתצעק אפילו, שתטיח בו האשמות ותקרא לו בשמות גנאי. שש שנים היו זמן ארוך. הוא היה מוכן לכל דבר. רק לא לשלווה הזו. "בדיוק בשביל זה נפגשנו". שוב החיוך. "אבל קודם נאכל". היא ידעה לבשל, כרמלה זו. אתה חושב שאתה יודע הכל על הלקוחות שלך, כל דבר שיסייע לך למכור אותם, ופתאום מתגלה בפניך איזו איכות שהחמצת. הוא לא החמיץ לעיתים קרובות. "יש גברים שהיו הורגים בשביל אישה שמבשלת ככה", אמר בזמן שמחה פיו במפית. "קינוח?" איך אפשר שלא. "העסק הולך מצוין. ביחוד בתקופה האחרונה. אנשים מבינים ששווה להשקיע כדי למצוא שותף טוב לחיים". "רומנטיקה היא עסק שלעולם לא יסבול ממיתון", כרמלה קרבה אל פיו כפית מוס שוקולד. טעם גן עדן. "כולם אומרים שהכרויות באינטרנט זה הדבר הבא. אבל תאמיני לי, אף אחד, שום דבר, לא יכול להחליף את השדכן המסורתי". איך הם הגיעו לדבר עליו? "אינטרנט זה לצעירים. והם ממילא לא הקהל שלך. אין שום סיבה להיות מודאג". "מי מודאג? כל זמן שיש לי לקוחות טובים, כמוך, כרמלה. מה שמביא אותי – " "קפה?" הוא חיכה בסבלנות שתחזור. "תראי כרמלה", אמר כשהניחה בידו את הספל. "תודה. אין לי מקום לעוגה. טוב. אולי פרוסה דקה. את שומעת כרמלה. אני יודע שאת כועסת. שמיים וכוכבים הבטחתי לך, אני זוכר. אבל הרשימה שלך. הרשימה שלך היא פשוט בלתי אפשרית. אנחנו יכולים לבלות ביחד עוד שש שנים ועדיין אני לא אמצא לך מישהו שעונה על כל הדרישות שלך. אף אחד לא ימצא. אין אדם כזה". היא לגמה מהספל שלה, עיניה קבועות בו. "מדברת על בעל, מדברת על ילדים, אבל אפילו אחד מאלו ששלחנו אליך כל השנים האלה – ושלחנו עשרות של גברים - לא עבר את סף הדלת שלך. שלא יאכל בשר, שלא ילבש בגדים סינטטיים, מאיפה הבאת את הדברים האלה?" הוא שם את הספל על השולחן לפניו, לפנות את הידיים לתנועה שתסייע לו להבהיר את כוונתו. שתדגיש את חוסר האונים שחש. "אם לא הייתי מכיר אותך, עוד הייתי מתחיל לחשוב שאת לא באמת רוצה שנמצא לך מישהו". סוף סוף הניחה את הספל. "אף פעם לא אמרתי שאני רוצה שמיים וכוכבים", אמרה. "אתה לא זוכר מה אמרתי לך כשניפגשנו בפעם הראשונה? אני תמיד כיוונתי אל הירח". גלדיס שייפה את הציפורניים. "יודה מאחר", היא אמרה ונשפה על האצבעות המקופלות. חדווה הציצה בשעון. "יש לו פגישה בעשר וחמישים ועוד אחת באחת עשרה וחצי". "בטח תיכף יכנס". חדווה סרבה לדאוג. "אולי שכנעה אותו להישאר איתה בלילה" גלדיס נתנה מבט מצועף בקיר עליו נתלו, ממוסגרות, כתבות המתארות את פעילותו של המשרד. אצבעותיה, פשוטות ומוכנות למשיחת לק, קפאו באוויר. "אולי תפסה אותו בז'קט, ככה", הידיים נקמצו לאגרופים, "ומשכה אותו למיטה ושׁמה היא קרעה ממנו – ". "את רואה יותר מדי סרטים", קטעה אותה חדווה. "פשוט תשתקי ותלכי לעשות קפה". סוף שבוע יפה לכם 82 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע  |
|||
