אוכל, קדימה אוכל
(1/11/2005)

העולל אכל אתמול נמלה.

מהסוג השחור, הגדול והעסיסי.

למרבה המזל קראתי במקום אחר שלא מדובר בחוויה ממיתה.

היאח הידד - כמה טוב שאני מסתובבת כאן בעולם הבלוגים ומרחיבה את השכלתי*.

 

אני לעומת זאת כבר שלושה ימים שלא אוכלת כלום.

בערך.

היה מפגש ביני ובין סושי אתמול, אבל זה לא נחשב.

אם לא היה כל כך כואב הייתי מחסלת כמות כפולה ממה שחיסלתי בפועל. הלעיסה האיטית היתה בעוכריי.

והכל בגלל השן שאין לי.

רגע אחד היא היתה ושעתיים וחצי אחר כך כבר לא.

עקירה פשוטה, אמר רופא השיניים שלי.

כאילו שמשהו יכול להיות פשוט כשזה קשור אלי.

זו השן הראשונה שאני מאבדת (שיני בינה לא נחשבות) וזה מדכדך אותי לא (רק) בגלל החשבון העצום שאני עומדת לקבל מהרופא, אלא בגלל התחושה שמדובר בסימן לכך שהזיקנה מתקרבת אלי. הנה, התחלתי להתפרק.

ושוב, אין לי אלא להתנחם בבנזוג.

אם אאבד את השיניים יהיה לי קל יותר לשכנע אותו לבשל לי ריזוטו.

 

 

---

 

אחותי טיגנה אצלי חביתה.

למרות ששמה כמות לא קטנה של שמן החביתה התעקשה להידבק למחבת. בדיעבד, כשנשאלה, אחותי גם ידעה לספר שהיה לחביתה טעם לוואי מסויים, מה שכמובן לא הפריעה לה לחסל אותה עד פירור הביצה האחרון.

אני מניחה שיש נחמה בעובדה שתרכיז האננס בו השתמשה כדי לטגן את החביתה היה דיאטתי.

 

 

*נו טוף. אמירה לא ממש מדוייקת בימים טרופים אלו. אבל יעבור.

 

שמור   בטל

80 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא