סדק
(7/8/2006)

כל הערב, בזמן שליצנים ולהטוטנים סבבו אותי מכל עבר, והבזקי פלאש הכאיבו לעיניי, תכננתי את הפוסט שאכתוב על האירוע הזה. מזמן לא ראיתי כל כך הרבה סלבים בכפיפה אחת, ובודאי שלא שמעתי כל כך הרבה פעמים את המשפט: "אם הייתי יודע/ת שמדובר באירוע כל כך מתוקשר, לא הייתי מגיע/ה. את/ה מכיר/ה אותי ויודע/ת שאני לא אוהב/ת דברים כאלה".בטח. באמת מעניין מה עבר להם בראש בזמן שקיבלו את הזמנות החינם.

 

היה ערב מלהיב, ומצחיק, גדוש סוכר על מקל וקרפים עם שוקולד וסוכריות, ואז חזרתי הביתה וחיכה לי מייל מכלנית,  בו היא הודיעה, שמנוי מס' 77 שלי נפצע קשה באירוע בכפר גלעדי.

 

אתמול, כשהבנתי שהנפגעים באירוע ההוא הם מילואימנקים על סף חיול, הפכתי עולמות עד שהוברר לי ששמלאנצ'יק והצ'יף אינם ביניהם ורווח לי. ולא ידעתי שתחושת ההקלה היחסית שהתרתי לעצמי היתה מוקדמת מדי.

 

באותו יום על החוף דיברנו י' ואני על המצב ועד כמה שונים החיים במרכז משל אלו בצפון. "עבורי המלחמה הזו לא ממש אמיתית", אמרתי לחברי הצפוני והוא ענה שהתחושה הזו תמשיך עד שיפגע מישהו שאני מכירה.

 

אני לא באמת מכירה את מנוי מס' 77. הוא רק כתובת מייל. הוא אינו מגיב כאן וכל שאני יודעת עליו הינו שהוא חולק משרד עם כלנית. ולמרות זאת מאז אתמול בלילה המלחמה הזו הפכה עבורי מעט יותר ממשית.

שמור   בטל

בקטגוריות: המלחמה הזו
53 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא