כמה עובדות על גן העדן
(29/8/2006)

הגובה הממוצע של הנשים בגן העדן הוא מטר שמונים, גוון השיער הממוצע הוא בלונד פלטינה והגיל הממוצע שלהן הוא עשרים וקצת.

גובהו של הגבר הממוצע בגן העדן הוא מטר וצוונציק, השיער שלו, שנמצא בכל מקום ובעיקר באיזור החזה והאוזניים, הוא בצבע שחור פחם ובממוצע הבטן שלו נמצאת מעט אחרי קו הנעליים.

כשחושבים על זה הרי שבמושגי גן העדן אני הרבה יותר גבר מאשר אישה

 

יצאתי אל החופשה חדורת מוטיבציה לסבול. זה לא שאני אוהבת לסבול, אבל הבטחתי בשורה של פוסטים לעשות כן, ואין דבר שאני אוהבת פחות מאשר לאכזב את קהל קוראי המצומצם.

מה אומר, ניסיתי. באמת שניסיתי. עליתי למטוס עצבנית כדבעי*, מאותגרת הורמונלית** ועם כוויה בצד השמאלי של השפה***, נחתתי באנטליה בדיוק באותו המצב, אבל עייפה הרבה יותר, כשהעולל הקיא עלי כמה שעות אחר כך - דקה וחצי אחרי שהצלחתי סוף סוף להיכנס למיטה ולהירדם - כבר הייתי בטוחה שאצליח לעמוד ביעד ולהיות אומללה כמו שהבטחתי, ואז עלה הבוקר והכל התקלקל לי.

 

גן העדן הוא מקום בו בטלה היא ערך עליון. לא ידעתי עד כמה בטלה היא דבר מדבק, עוד פחות ידעתי שהיא הולמת להפליא את צבע העיניים שלי. בהתחלה ניסיתי להילחם בה, אבל כשגיליתי שהתנועות רק מגבירות את קצב השקיעה פשוט חדלתי והנחתי לעצמי לטבוע בה מכף רגל (מטופחת ציפורניים) ועד אחרונת השערות. עד עכשיו, למרות חפיפות מרובות, לא הצלחתי להיפטר ממנה לגמרי ומפעם לפעם היא תופסת בי ומרתקת אותי אל הספה או למיטה. קשה, קשה.

 

לאישה הממוצעת בגן העדן יש בגד ים חוטיני וחזה שנקנה באיזו שהיא מרפאה. עבור שני הדברים - בגד הים והחזה - שילם הגבר הממוצע והוא מוכן להמשיך לשלם עבור כל גחמה של האישה הממוצעת ובלבד שתהיה מרוצה. אני מניחה שזו הסיבה שבגן העדן גובים 110 יורו (!) עבור טיפול ספא בן 45 דקות.

חוטיני לא לבשתי מעולם ואני משערת שאם אטרח לעשות כן הדבר יגרום למנוסת בהלה והכרזה על האיזור כמוכה אסון. חזה דווקא הבאתי איתי, אבל אחד שהוא home made ומכל מקום, להוציא כל כך הרבה כסף על מסאג' נשמע לי פשוט לא הגיוני. לא כאשר מובטח לי יום טיפולים שלם במחיר 30 דולר בחמאם הקרוב. 

 

את ההסעה לחמאם היינו אמורות לפגוש בכביש הראשי. תשע וחצי, אמר לנו איש הקשר ואנחנו, שהקפדנו להגיע בזמן, התיישבנו על שפת המדרכה והמתנו. רבע שעה מאוחר יותר ועשרים מינבוסים ואוטובוסים שחלפו על פנינו במהירות, הבחנו באוטובוס שמאט נסיעתו עד לעצירה מוחלטת בצידו השני של הכביש. "חמאם? חמאם?" חקרה נ' את הנהג והוא השיב לה בנפנוף יד שיכול היה להתפרש רק כאמירת הן. האנשים שישבו באוטובוס לא נראו בדיוק כאוכלוסית חמאם טיפוסית, אבל אני, מה אני מבינה בטורקים. הנהג חזר ואישר שהוא פניו אל החמאם ואנחנו התיישבנו בספסל האחורי ליד גברת משופמת אחת וניסינו להבין ממנה כמה זמן בדיוק עתידה להימשך הנסיעה. רגע לפני שהצלחנו למצוא איתה, סוף סוף, שפה משותפת, האוטובוס נעצר והגברת ירדה. גם הנהג ועוד כמה נוסעים ומאידך עלו כמה אחרים ששילמו לו עבור הנסיעה. "זה אוטובוס", אמרתי לנ' ולאחותי. כאילו דה?! ענה לי מבטן. "אוטובוס". הדגשתי. "כזה עם תחנות". שניה אחרי שנמלטנו מהאוטובוס תוך הפטרת התנצלויות לנהג חלף על פנינו רכב ההסעה לחמאם, מעוטר בדמות אישה מעורטלת. הוא כמובן לא עצר.

 

לאישה הממוצעת בגן העדן יש טעם מצוין. היא חושבת שאין דבר מתוק יותר עלי אדמות מאשר העולל שלנו, על אוזניו הבולטות וחיוכו העקום. צעיר ילדי כבר קנה את מקומו בגן העדן. ככה זה כשמביאים כל כך הרבה נחת לאבא.

 

אחת עשרה שעות שינה, שש ארוחות וספר אחד. זה היה ההספק היומי שלי בגן העדן.

 

הייתי רוצה להישאר שם שבוע נוסף.

 

 

 

 

* זאת באדיבותו של הבנזוג שהיה סקפטי, בלשון המעטה, ביחס לסיכוי שלנו לקבל חדרים צמודים לנו ולילדים.

 

** שלושה חודשי בצורת, שכבר הביאו אותי לתהות האם לקיתי בתקופת הבלות הסתיימו להם דקה לפני הנסיעה. בהתחשב בזה שהפעם הקודמת היתה רגע לפני סין, אני מתחילה לראות שמסתמנת כאן תבנית.

 

*** זה מה שקורה כשבאים לקוסמטיקאית לטיפול חפוז ומגלים באמצע שבעצם יש מספיק זמן לטיפול פנים מקיף. אולי הייתי צריכה לחשוב על זה שמסכת פילינג על עור לאחר מריטה זה לא דבר חכם, אבל כאמור הייתי בעיצומה של סערה הורמונלית (ראה ** לעיל) מה שמנע ממני באופן גורף את האפשרות לחשוב.

שמור   בטל

46 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא