היד שמנענעת את העריסה

תוגית
(25/9/2006)

ביציאה מהחנות חבטו בי טיפות מים גדולות. בהתחלה בקצב איטי, טיפה אחר טיפה, כל אחת חצי דלי לפחות, אחר כך הפך הטפטוף לשיטפון שאיים להטביע את המכונית שלי, או לפחות לגרום לה להחליק בלי שליטה. נסעתי במהירות של קילומטר לדקה, מתפללת שהגלגלים יצליחו להאחז בכביש החלק ושהמגב לא ינשור לי באמצע. מזל שהיו לי סוכריות שוות בתיק, אחרת הייתי מתפתה להאיץ. הגשם הראשון שלי, מחזה סוראליסטי נוכח הבטחת השרב בחדשות.

הגשם הזה השתלב היטב עם מצב הרוח הכללי שלי. לא נוח לי לטעון לתוגה ביום שבו לא קרה שום דבר רע. נהפוך הוא, אם יותר לי להשתמש בביטוי במשפטנים אוהבים לדחוף בכל מקום מתאים ומתאים פחות, היה דווקא יום נחמד - אכלתי סושי לצהריים, הצלחתי לסגור פשרונת והתקבלתי לסדנת כתיבה למתקדמים בבית אריאלה (הלוואי והייתי יכולה לומר שזוהי הכרה רישמית ביכולות הכתיבה שלי, אבל האמת היא שמדובר בהכרת תודה ליכולת שלי להוציא כמעט 2,000 ש"ח על קורס שתוחלתו כלל אינה ברורה). ובכל זאת תוגה. תוגית. בלי סיבה נראית לעין. אולי זה הדכדוך הידוע בשם "שביזות אחרי החגים", סביר יותר שאלו ההורמונים שלי שמריחים את חופשת סוכות המתקרבת ומתגברים עצמם כדי לתקוף ברגע הכי פחות מתאים.

הורמונים או לא הורמונים, התוגה הזו מאיימת לכרסם בכל חלקה טובה. היום אחר הצהריים היא מנעה ממני להיכנס לתא המדידה ובשעה שאחותי העשירה מתלחתה בזוג מכנסיים חדש ושתי חולצות דקות ארוכות שרוול, אני בעיקר הצלחתי לעצבן את מ' חברתי, בעלת החנות, כשעיקמתי פרצוף מול כל בגד והצהרתי שאני לא אוהבת את עצמי מספיק כדי להנות מקניית בגדים. כולי תקווה ששנת הלילה הזו תצליח לסלק ממני את התחושה המעצבנת הזו, היות שמחר מחכה לי ביקור ב"הרמוניה", חנות האקססוריז החביבה עלי ביותר בירושלים ובכלל. אם הביקור הזה לא יסתיים ברכישת אביזר מעליז נדמה לי שאפילו הסוכריות השוות שבתיק לא יצליחו להעביר אותי במורד הסיבובים שבין ירושלים למוצא.

הולכת לישון. מחר בבוקר אתלבט בין שלוש שעות חיים באר פעם בשבועיים ביום ראשון לבין שעה וחצי יהודית קציר, פעם בשבוע ביום רביעי. ראשון או רביעי? באר או קציר? פעמיים בחודש או פעם בשבוע? שלוש שעות או שעה וחצי? מישהו יכול לומר את זה שלוש פעמים ברציפות?

59 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לפוסט הקודם לפוסט הבא לבלוג המלא




חבצלת מהשרון בת 59 הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח ארכיון: דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי		תוגית (25/9/2006) ביציאה מהחנות חבטו בי טיפות מים גדולות. בהתחלה בקצב איטי, טיפה אחר טיפה, כל אחת חצי דלי לפחות, אחר כך הפך הטפטוף לשיטפון שאיים להטביע את המכונית שלי, או לפחות לגרום לה להחליק בלי שליטה. נסעתי במהירות של קילומטר לדקה, מתפללת שהגלגלים יצליחו להאחז בכביש החלק ושהמגב לא ינשור לי באמצע. מזל שהיו לי סוכריות שוות בתיק, אחרת הייתי מתפתה להאיץ. הגשם הראשון שלי, מחזה סוראליסטי נוכח הבטחת השרב בחדשות. הגשם הזה השתלב היטב עם מצב הרוח הכללי שלי. לא נוח לי לטעון לתוגה ביום שבו לא קרה שום דבר רע. נהפוך הוא, אם יותר לי להשתמש בביטוי במשפטנים אוהבים לדחוף בכל מקום מתאים ומתאים פחות, היה דווקא יום נחמד - אכלתי סושי לצהריים, הצלחתי לסגור פשרונת והתקבלתי לסדנת כתיבה למתקדמים בבית אריאלה (הלוואי והייתי יכולה לומר שזוהי הכרה רישמית ביכולות הכתיבה שלי, אבל האמת היא שמדובר בהכרת תודה ליכולת שלי להוציא כמעט 2,000 ש"ח על קורס שתוחלתו כלל אינה ברורה). ובכל זאת תוגה. תוגית. בלי סיבה נראית לעין. אולי זה הדכדוך הידוע בשם "שביזות אחרי החגים", סביר יותר שאלו ההורמונים שלי שמריחים את חופשת סוכות המתקרבת ומתגברים עצמם כדי לתקוף ברגע הכי פחות מתאים. הורמונים או לא הורמונים, התוגה הזו מאיימת לכרסם בכל חלקה טובה. היום אחר הצהריים היא מנעה ממני להיכנס לתא המדידה ובשעה שאחותי העשירה מתלחתה בזוג מכנסיים חדש ושתי חולצות דקות ארוכות שרוול, אני בעיקר הצלחתי לעצבן את מ' חברתי, בעלת החנות, כשעיקמתי פרצוף מול כל בגד והצהרתי שאני לא אוהבת את עצמי מספיק כדי להנות מקניית בגדים. כולי תקווה ששנת הלילה הזו תצליח לסלק ממני את התחושה המעצבנת הזו, היות שמחר מחכה לי ביקור ב"הרמוניה", חנות האקססוריז החביבה עלי ביותר בירושלים ובכלל. אם הביקור הזה לא יסתיים ברכישת אביזר מעליז נדמה לי שאפילו הסוכריות השוות שבתיק לא יצליחו להעביר אותי במורד הסיבובים שבין ירושלים למוצא. הולכת לישון. מחר בבוקר אתלבט בין שלוש שעות חיים באר פעם בשבועיים ביום ראשון לבין שעה וחצי יהודית קציר, פעם בשבוע ביום רביעי. ראשון או רביעי? באר או קציר? פעמיים בחודש או פעם בשבוע? שלוש שעות או שעה וחצי? מישהו יכול לומר את זה שלוש פעמים ברציפות? שמור בטל 59 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לפוסט הקודם לפוסט הבא לבלוג המלא