דלתות מסתובבות
(28/10/2006)

מאז פרץ לו הפרוייקט המשובח האחרון של הדודה אני שוברת את הראש בניסיון למצוא נקודת זמן בחיי בה עמדתי בצומת של אפשרויות; נקודת זמן בה נדרשתי לבחירה בין דרך אחת לאחרת ואותה הבחירה עשויה היתה לשנות את חיי באופן משמעותי. אחרי כמה שעות של התבוננות עצמית הגעתי להבנה, שעל מנת להשתתף בפרוייקט אאלץ לחזור הרבה לאחור, למעשה כמעט עד לשלב הביצית . להיוולד בלידת מלקחיים או בניתוח קיסרי? המממ. מעניין איך ניתוח קיסרי אצל אמא שלי היה משפיע על המשך חיי.

 

האמת המעציבה (?) היא, שמנקודת זמן מסויימת החיים שלי פשוט התגלגלו קדימה, בלי התלבטויות של ממש. מאורע רדף מאורע, כמו אפקט הדומינו בפרסומת ההיא של הוט vod, ואני החלקתי על השביל שיצרו הדיסקים. צבא, לימודים, עבודה, ילדים. מה היה קורה אם הייתי בוחרת להזמין סושי עם סלמון במקום סנדוויץ סושי ספייסי טונה? ללמוד אצל חיים באר או יהודית קציר? אלו הבחירות הכי משמעותיות שאני נדרשת להן. קשה לעשות מזה פוסט.

 

לא היו לי אף פעם תוכניות אחרות לחיים. לא משום שחשבתי שהחיים שלי יראו כמו שהם עכשיו, אלא משום שפשוט לא היו לי תוכניות. באופן פרדוקסלי אני מצטיינת בתכנון העתיד הקרוב לפרטי פרטים, אבל אף פעם לא מצאתי את הזמן לתוכניות ארוכות טווח. אם היו שואלים אותי בגיל 19.5, הגיל בו הפך הבנזוג חלק מחיי, מה אעשה כשאהיה גדולה, מתי אתחתן או כמה ילדים יהיו לי, הייתי מושכת בכתפי ואומרת שאין לי מושג. אולי דווקא הייתי אומרת משהו, רק שאף אחד לא טרח לשאול אותי וכך, עשרים וקצת שנים אחר כך אני לא מסוגלת לדבר על דילמות או בחירות ואפילו לא להשתתף בפרוייקט הארור הזה.  

 

מסתבר שאני מסוגלת להמציא סיפורים בידיוניים בכל נושא, רק לא על החיים שלי.

 

---

 

ארבעים וארבעה ימים לפני הארבעים קיבלתי את המתנה הראשונה.

עכשיו רק נותר לי לקוות שפרק הזמן הארוך עד למאורע עצמו יגרום לבנהזוג לשכוח שהוא כבר לא חייב לי מתנה   

שמור   בטל

93 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     3 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא