ושוב אני מתגלה כשוטה או קטנה
(23/11/2006)

אזהרה חמורה - חלקו הראשון של הפוסט עוסק בעניינים נשיים למהדרין. כל גבר ששומר נפשו מכאלה מוטב שירחק וידלג ישר לפסקה השישית. לנוחיות הנמנעים סומנו הפסקאות המסוכנות בצבע כחול.

 

אומרים שאוסטופרוזיס היא מחלה של נשים מבוגרות. "מה את עושה כאן בכלל?" שאלה אותי הבודקת בעודה מזיזה ומפשקת אבריי כמפעיל מריונטה. "את צעירה מדי". צעירה יחסית, אבל במידה רבה מצויה מאז ומעולם מרחק נגיעה מגיל המעבר והבלות - המחזור החודשי שלי יכול לענות להרבה שמות מלבד "מחזור חודשי". הוא חוזר, לפעמים, אבל בהחלט לא בכל חודש ולפני שכולכן נאנחות ואומרות - "איזה כיף לך" אציין שההעדרות שלו מעידה על מצב הורמונלי מעורער ובלי הורמונים, בנות יקרות, גם הסידן לא שש להישאר בגוף.

 

הפעם האחרונה שבורכתי בה במתקפה הורמונלית היתה בחודש אוגוסט רגע לפני הנסיעה לתורכיה. לפני כן אותגרתי שלושה חודשים קודם, רגע לפני הנסיעה לסין. מסתמנת תבנית, כתבתי אחרי החופשה האחרונה.

 

תנחשו מה גיליתי עכשיו, שישה ימים לפני הנסיעה למאוריציוס.

 

המסקנה המתבקשת ברורה לגמרי. אם בריאותי חשובה לי ואני רוצה להימנע מהתפוררות אוסטופרוטית, עלי לנסוע כל חודש לחו"ל. זו הדרך היחידה להבטיח מחזור סדיר

 

היה כיף אתמול בסדנא.  לא משום שחס וחלילה קראתי את התרגיל - מרבית השיעור עסקנו, עדיין, בתרגיל מס' 1 -  אלא משום שהיה פשוט נחמד. יש לי מקום קבוע שנשמר על ידי שני היושבים מצדיי - הבחור הנחמד מימין ואיש מבוגר, שמזכיר לי את אבא שלי, משמאל. אני מגיעה באיחור של שתי דקות, מתיישבת במקום הכי שווה בשולחן, ממש מול פרצופה של יודית, ואחרי עשר דקות מגיע השותף השלישי בקבוצה הקטנה שנוצרה סביבי, לוקח כיסא ונדחף ביני ובין המבוגר. כולנו מקשקשים בלחש במהלך השיעור, מחליפים פתקים והערות ציניות, ולרגעים אני מרגישה כמו בחלומו של אהוד בנאי.

 

תרגיל מס' 2 זכה לתגובות חיוביות להפליא בקרב חברי הסדנא שהיו נחמדים וטרחו בקריאתו קודם לשיעור. כשעשיתי את המטרים האחרונים לפני הדלת לחדר הסדנא השיגה אותי מאחרת אחרת שביקשה לדעת האם אני חבצלת. "קראתי את התרגיל שלך ולא הפסקתי לבכות", היא אמרה ולפני שהספקתי להודות לה הצהירה שעכשיו בעלה שמח שקיימת עוד אישה שמרגישה כמוה. אחרי הצהרה כזו לא היה לי נעים לומר שמדובר בסיטואציה בידיונית מבחינתי, לכן הסתפקתי בהינהון קצר שיכול היה להשתמע לשני פנים.

 

בשבועיים הקרובים אני בחופש מכל העולם, לרבות מהסדנא (שזה קצת מבאס). התרגיל הבא אותו אנסה להכין בעודי משתזפת על החוף הוא כתיבת קטע המתחיל במילים - "הוא/היא יצא/ה מהבית". כתיבה בגוף שלישי. נכון להרגע המשפט היחיד שעולה לי בראש הוא - "הוא יצא מהבית, נסע לאי טרופי ונהרג מפגיעת אגוז קוקוס".

 

לעזאזל, אני באמת מאותגרת הורמונלית. 

שמור   בטל

37 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא