היד שמנענעת את העריסה

היום הראשון
(30/11/2006)

(הרבה יותר מדי) מוקדם בבוקר הגענו למאוריציוס, רק כדי לגלות שהמזודה הענקית שלנו החליטה שמזג האויר הפריזאי טוב לה לעור ונשארה, לפיכך, שם. למזלנו חבצלת א' ובנזוגה שהגיעו למאוריציוס יום אחד לפנינו, אחרי ביקור קצרצר בבומבי, נתנו לנו פרטי לבוש שונים וכך יכולנו לצאת סוף סוף מהבגדים שלבשנו ארבעים ושמונה שעות קודם לכן, ולהיכנס (בערך) למוד חופשה.

החבצוצים גם קידמו את פנינו במצגת מסודרת ומפורטת ביחס לאפשרות הבילוי באי. למרבה הצער בעוד שמבחינתי כשמדובר ב"בילוי" הכוונה למנוחה וקניות, הרי שהרשימה של ידידי הנמרצים כללה חתירה של חמישה ק"מ בקייק, רכיבה של כמה שעות על אופניים, שיטוט מתחת למים בצוללת זוגית וטיסה בהליקופטר מעל לאי. "וגם שיעור גולף", הזכירה חבצית. בשלב הזה איבדתי את ההכרה.

את היום הראשון החלטנו להקדיש לפעילות קלה שתאפשר לי שנת צהריים אחרי יממה וחצי בעיניים פקוחות. שכרנו מונית שלקחה אותנו לחמת גדר המקומית - "La Vanille", שמורה שהוקמה לפני כעשרים שנה על ידי זאולוג יהודי אוסטרלי ואישתו שהיא בת האי. מלבד תנינים בכל הגדלים והצורות אפשר למצוא במקום גם מכרסמים, לטאות, צבים מסוגים ובגדלים שונים (החל מצבי מים זעירים וכלה בצבי ענק בני מאה) וחדר מלא בחרקים שמוצמדים אל הקיר בסיכות

צב. גדול. עכשיו, אגב, עונת היחום(?) של הצבים וכולם עסוקים בניסיונות לעלות אחד על השני.

מוקדש לסנדוויץ'

לו רק חמת גדר נראתה ככה

עץ קוקוס

בדרך חזרה למלון עצרנו ב-"Restaurante Le Saint Aubin - Riviere Des Anguilles, Mauritius", חוה קולוניאלית לשעבר שהיום משמשת מסעדה אשר בחצר האחורית שלה מזקקים רום מקני סוכר, מחלצים לבבות מדקלים ומייצרים מקלות וניל. שתינו רום בטעם וניל, אכלנו עוף בטעם וניל וטעמנו לבבות דקלבלי שמץ וניל ישר מהעץ.

המסעדה

כך עוקרים לדקל את הלב

וכך נראה עץ באובב

המזוודה הסוררת התרצתה בסופו של דבר והגיעה כמה שעות מאוחר יותר בטיסה בה הדיילות פחות אלימות (מה בסך הכל עשיתי? נכון, קמתי לפני שנכבה השלט המורה על הידוק החגורות, אבל זה היה בטעות ולמען מטרה טובה. זו סיבה לקפוץ עלי ולהדוף אותי על זקן שלא עשה רע לאיש?). לכל בגדיי שלום.

ולסיום – נוף מהחדר.

39 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לפוסט הקודם לפוסט הבא לבלוג המלא




חבצלת מהשרון בת 59 הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח ארכיון: דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי		היום הראשון (30/11/2006) (הרבה יותר מדי) מוקדם בבוקר הגענו למאוריציוס, רק כדי לגלות שהמזודה הענקית שלנו החליטה שמזג האויר הפריזאי טוב לה לעור ונשארה, לפיכך, שם. למזלנו חבצלת א' ובנזוגה שהגיעו למאוריציוס יום אחד לפנינו, אחרי ביקור קצרצר בבומבי, נתנו לנו פרטי לבוש שונים וכך יכולנו לצאת סוף סוף מהבגדים שלבשנו ארבעים ושמונה שעות קודם לכן, ולהיכנס (בערך) למוד חופשה. החבצוצים גם קידמו את פנינו במצגת מסודרת ומפורטת ביחס לאפשרות הבילוי באי. למרבה הצער בעוד שמבחינתי כשמדובר ב"בילוי" הכוונה למנוחה וקניות, הרי שהרשימה של ידידי הנמרצים כללה חתירה של חמישה ק"מ בקייק, רכיבה של כמה שעות על אופניים, שיטוט מתחת למים בצוללת זוגית וטיסה בהליקופטר מעל לאי. "וגם שיעור גולף", הזכירה חבצית. בשלב הזה איבדתי את ההכרה. את היום הראשון החלטנו להקדיש לפעילות קלה שתאפשר לי שנת צהריים אחרי יממה וחצי בעיניים פקוחות. שכרנו מונית שלקחה אותנו לחמת גדר המקומית - "La Vanille", שמורה שהוקמה לפני כעשרים שנה על ידי זאולוג יהודי אוסטרלי ואישתו שהיא בת האי. מלבד תנינים בכל הגדלים והצורות אפשר למצוא במקום גם מכרסמים, לטאות, צבים מסוגים ובגדלים שונים (החל מצבי מים זעירים וכלה בצבי ענק בני מאה) וחדר מלא בחרקים שמוצמדים אל הקיר בסיכות צב. גדול. עכשיו, אגב, עונת היחום(?) של הצבים וכולם עסוקים בניסיונות לעלות אחד על השני. מוקדש לסנדוויץ' לו רק חמת גדר נראתה ככה עץ קוקוס בדרך חזרה למלון עצרנו ב-"Restaurante Le Saint Aubin - Riviere Des Anguilles, Mauritius", חוה קולוניאלית לשעבר שהיום משמשת מסעדה אשר בחצר האחורית שלה מזקקים רום מקני סוכר, מחלצים לבבות מדקלים ומייצרים מקלות וניל. שתינו רום בטעם וניל, אכלנו עוף בטעם וניל וטעמנו לבבות דקלבלי שמץ וניל ישר מהעץ. המסעדה כך עוקרים לדקל את הלב וכך נראה עץ באובב המזוודה הסוררת התרצתה בסופו של דבר והגיעה כמה שעות מאוחר יותר בטיסה בה הדיילות פחות אלימות (מה בסך הכל עשיתי? נכון, קמתי לפני שנכבה השלט המורה על הידוק החגורות, אבל זה היה בטעות ולמען מטרה טובה. זו סיבה לקפוץ עלי ולהדוף אותי על זקן שלא עשה רע לאיש?). לכל בגדיי שלום. ולסיום – נוף מהחדר. שמור בטל 39 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע לפוסט הקודם לפוסט הבא לבלוג המלא