ראשי
קבועים
עריכה
RSS
|
||||
|
חבצלת מהשרון
בת 58 
ארכיון:
 דג הזהב החיים בלעדיה ציפצופים שלושה קצרצרים  חתולה דודינקה פסיכופת צדקת עדי טליק  דויד עושה את חבצלת חבצלת עושה את דויד חבצדויד עושים את יולי        
|
אוריינטציה הבנשבעוחצי (מפגין יכולות בקריאת כיתוב על אנדרטה): הוא נהרג במלחמת השחרור. בנזוג: מלחמת השחרור. אתה יודע מי השתחרר במלחמה ההיא? הבנשבעוחצי: היהודים בנזוג: נכון. וממי הם השתחררו? הבנשבעוחצי (מרוצה מעצמו): מהרומאים. יותר מפעם אחת כתבתי כמה הוא דומה לי, רק שבזמני קראו לזה "ריחוף" היום קוראים לזה הפרעת קשב קלה. "מאוד מאוד קלה", אמרה המורה ביום ההורים. הוא הולך לאיבוד במהלך דיונים בכיתה, מפזר את עצמו לדעת בסביבת העבודה, מתקשה להסביר את עצמו בצורה ברורה, המחשבה שלו קופצת קדימה ואחורה במהירות והוא לא מסוגל לשבת כשמדובר במשהו שלא מעניין אותו. אה, ויש גם את הענין הזה של שגיאות כתיב. מצד שני הוא תלמיד מצויין. הוא קלט במהירות את עניין הקריאה וקורא בשטף, שולט במתמטיקה ברמה של אמצע כיתה ב', מכין שיעורים ומשתדל לשפר את כתב היד האיום שלו. יש לו תפיסה מהירה, ראיה מרחבית מצויינת, סבלנות אין קץ כשמדובר בדברים שמעניינים אותו וזיכרון נהדר. לשטויות, כמובן. בדיוק אני לפני שלושה עשורים. רק שלי היתה מורה בבית והיא ישבה לי על הראש, יום אחרי יום אחרי יום. עשתה איתי את השיעורים, מקפידה לתרגל איתי כל דבר שהייתי בו פחות טובה, אפילו אם בכיתי וצעקתי שנמאס לי ואני בכלל רוצה לרדת לשחק. היא שיגעה אותי כשדרשה שאספר לה שוב ושוב על אירועים שחוויתי ודברים שעשיתי עד שהתוצאה היתה מובנת, היא כתבה איתי וקראה איתי והנביטה בי כעס ואנטגוניזם ובתקופות מסויימות, כשההורמנים סערו, אפילו כמעט שנאה. ורק היום אני מסוגלת לתפוס איזה נס קרה לי בזכותה. ואני לא אמא שלי. אחד הדברים שמשמחים אותי בנסיעה הקרובה היא הידיעה שיהיה לי יותר זמן להשקיע בו. לעקוב בעצמי, ולא באמצעות שליחים, אחרי ההתקדמות שלו. אבל זו שמחה מעורבת בדאגה. אני מעבירה אותו למקום בו ליתרונות שלו יהיה משקל פחות, מקום בו הוא ידרש להתמודדות נוספת מעבר לזו שיש לו עם קשייו הראשוניים, ומעבר לכל, כמו שכתבתי, אני לא אמא שלי, אלא תעתיק בוגר של הילד שלי. חבצלת (מקמטת מצח מול "אמריקן איידול"): איפה הבחור השני? בנזוג: הדיחו אותו בתוכנית בשבוע שעבר. חבצלת: לא. בשבוע שעבר הדיחו את הבחור הקירח. איפה הגבוה? זה שאמרת שהוא הכי טוב. בנזוג: אה??? חבצלת (ממלמלת לעצמה): נו, זה עם הבגד הלבן. אופס. זה בכלל המתחרה ב"טופ שף". כתב יד אחד חזר. ככה זה כששולחים לכתובת לא נכונה. מהוצאה אחרת קיבלתי מכתב המודיע שכתב היד שלי התקבל אצלם ויקח להם מספר שבועות כדי לומר לי שהם לא מעוניינים. ורק שימון שותק. על גבי התרגיל האחרון הוא כתב לי "את צריכה לעשות משהו עם הכתיבה שלך". ביום שישי לקחתי נשימה עמוקה ובמצורף לתרגיל ששלחתי אליו שאלתי למה הוא התכוון. שתיקה. (בטח שהוא שותק, אומרות הבנות מהמשרד. הוא לא יודע איך להגיב לשאלה הטיפשית הזו. היית צריכה להיות יותר ברורה ולומר לו שאת רוצה שיקרא דברים שכתבת, במקום לכתוב משפט שהוא פלרטוט לשמו) אם היא תימשך עד יום רביעי אני כנראה אגיב כמו בתעשרה טיפוסית המחכה לשיחת טלפון מהחתיך של השכבה ואבכה. 88 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן -1 הפניות (TrackBack) לכאן לינק ישיר לקטע  |
|||