נעים לי
(18/3/2008)

הקרין אמר את השם שלה פעמיים, אבל הייתי צריכה את הבנזוג כדי לגלות איך קוראים לאותה זמרת ישראלית שהשיר שלה מלווה את הפרסומת הכֹּה משודרת בטלוויזיה של מקינטוש. יעל נעים. אני כנראה מפתחת אישיות של ישראלית גלותית, כי ציון העובדה שמדובר במישהי משלנו (או לפחות שמישהי עם זיקה אלינו; מאוחר יותר אחר הצהריים שוב דיברו עליה ברדיו אצלנו והפעם ציינו ששורשיה נעוצים עמוק בצרפת) גרם לי לדמוע.

 

 

היום יוצא האלבום החדש שלה. יהיה מעניין לשמוע.

 

חוצמזה אני שקועה עמוק בספר. זה שאני כותבת, זאת אומרת. היכן שהוא בין אמצע פרק עשירי לאמצע פרק אחת עשרה, אם לדייק. זה מוזר, שנים שאני משננת בראש את הפרקים הראשונים של הספר הזה, מנהלת דיאלוגים, מוליכה את הדמויות, מקרבת אותם ומרחיקה ותמיד רק עד לנקודה מסויימת אחריה הסתפקתי בשרטוט קווים כללים. כלומר, מי חשב שאסיים אי פעם לכתוב את ההתחלה? ופתאם אני שם. פרק ועוד פרק ובתשיעי הסתיימה העלילה הידועה (כמעט) לפרטים והגעתי לחור השחור. במשך שבוע לערך שקעתי בפניקה ואחר כך התחלתי ליהנות. זה כבר לא רק ניסוח של רעיונות שטחנתי ביני לביני עד דק. אלו מחוזות חדשים, לא ידועים, שרגל חבצלת טרם  דרכה בהם. ייפיי. אני מניחה שהתרוממות הרוח תחלוף בעוד כמה רגעים כשהחור השחור יגלה את פניו האמיתיים (והשחורים), אבל בנתיים נעים לי.

 

אמרתי נעים? ככה אמרתי? אללי, לאן נעלמה רוח הפולניות? טוב, אין צורך לדאוג. נעים לי רק במידה משום שאני מתגעגעת. לכאן, לכתיבה כאן, לתגוביות, לאינטראקציה. אני ממשיכה לקרוא ומפעם לפעם להגיב, אבל אני לא מרשה לעצמי לכתוב, כי הכתיבה כאן מרחיקה אותי מהגיבורים שלי ומהחיים שיצרתי להם. איכשהו החיים שאני מנהלת מעבר לכתיבה לא מפריעים לה כמו הדיווח על אותם החיים. לאכול סושי זה בסדר, לכתוב על אכילת הסושי - למי יש זמן? אני יכולה רק לקוות שעד שאסיים את הסאגה ישאר פה מישהו שזוכר אותי ~צלמית מעוררת רחמים~

הצלחתי לעורר רחמים? יופי. מלאכתי כאן נשלמה.

 

 

ואיך אפשר בלי פינת "הבו לי בעל מלאכה"? הפעם אני זקוקה לבלש. חוקר פרטי. מישהו מכיר?

 

 

שמור   בטל

66 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע     לפוסט הקודם     לפוסט הבא     לבלוג המלא