5 דברים עלי

אז הנה, בזנבו של המשחק גם אלי זה הגיע מיאיר, ואני מצטרפת בכיף. למען האמת, כבר כמה זמן שאני חושבת לכתוב איזה "אודות" לבלוג, אבל בגלל שאין פה אופציה לכתוב את זה בעמוד נפרד שהוא לא פוסט, ירדתי מזה כדי שלא ייתקע פתאום פוסט לא קשור באמצע. אז הנה הזדמנות, ולרגל ההזדמנות וכדי להישאר בכל זאת בתחום נושא הבלוג, אני אתן כאן חמישה דברים שלא ידעתם עלי באופן כללי, וחמישה דברים שלא ידעתם עלי שקשורים לוויסקי.

כמה דברים עלי שקשורים לוויסקי:

1. גיליתי את הסינגל מאלט לפני בערך 10 שנים. זה היה גלנפידיך 10, והוקסמתי. מאז, פרט לפעם אחת בטעימת וויסקי, לא נגעתי בגלנפידיך.

2. כתיבת פוסט על וויסקי לוקחת לי שעות כי אני בודקת כל פרט קטן באמצעות כמה מקורות שונים, משתדלת להוסיף לענין זווית מקורית משלי ובודקת שוב שהניסוח ראוי. זאת אחת הסיבות שאני ממעטת לכתוב, זה פשוט קצת מתיש.

3. לפעמים לא בא לי לשתות וויסקי במשך חודשים. בכלל, אני לא שותה הרבה.

4. בעבר, בפרץ קטלני של נדיבות, הבטחתי לחבר לתת לו לטעום וויסקי לא נפוץ במיוחד ולא קל להשגה שברשותי. הבאתי את הבקבוק הסגור למפגש חברתי וחזרתי עם חמישית בקבוק ובטראומה - כל האנשים שהורידו כוסית אחרי כוסית של הוויסקי הדי יקר הזה בלי לחשוב פעמים היו נהנים באותה מידה מג'וני ווקר אדום. מאז, הסינגל מאלטים נעדרים מהדיספליי בסלון ואני מגינה עליהם בגופי (אבל חברים שמתייחסים לוויסקי שלהם ברצינות יודעים את הקוד לארון הסודי).

5. פעם רחשתי המון כבוד לכל פיסת קרטון שהגיעה עם הוויסקי. אחרי העבודה ב-Bottling Hall של ספרינגבנק שם ראיתי כל יום עשרות אריזות קרטון, תוויות ובקבוקים ריקים מתגוללים על הרצפה או בארגזים, אני מתייחסת בעיקר לנוזל שבפנים, וגם לזה אני משתדלת לא להתייחס יותר מדי ברצינות (זה לא שכנע אותי עדיין לזרוק לפח את קופסאות הקרטון).

כמה דברים עלי שלא קשורים לוויסקי:

1. לפני הרבה שנים עבדתי תקופה מסוימת בסוכה במדבר. בישלתי ארוחות, סידרתי סוכות, אירחתי אנשים, אספתי מהשבילים את הגללים של אתון הבית, מילאתי כל בוקר מיכלי מים עצומים מהשיבר של הבדואים והובלתי אותם בג'יפ סופה למיכל הראשי של הסוכה ועוד ועוד משימות אקזוטיות. רק דבר אחד סירבתי לעשות: להחליף את הנסורת בשירותים (כן, שירותים עם נסורת, מלאכת מחשבת של השתלבות בסביבה מדברית נטולת ביוב מבלי לפגוע בסביבה. אל תשאלו).

2. רק בשנת 2002 גיליתי לתדהמתי שאפשר ומותר להנות גם מסתם סרטים כיפיים. זה קרה כשנקלעתי במקרה להקרנה של ג'יימס בונד (למות ביום אחר). אח"כ הגיע X-Men השני וזה היה הסוף. לא עוד (רק) פסטיבלי סרטים, הלאה במאים מתייסרים וכבדי ראש, אני רוצה בידור! ככה שהיום אפשר למצוא על המדף שלי את 400 המלקות לצד מעודדות צמודות. חוץ מזה, אני חובבת מיוזיקלס מושבעת (פרד אסטר, ג'ודי גארלנד וכאלה).

3. אני עושה יופי של חיקויי פרחות.

4. לא השלמתי מעולם את התואר הראשון שלי, בעיקר בגלל התכונות שתיארתי שם למעלה בסעיף 2 על הוויסקי. כל עבודת שני עמודים טיפשית של שנה א' הפכה למינימום תזה, עד שנשבר לי וגם הפסקתי להתענין בתחום הלימודים שלי.

5. אני מפחדת משורשים של עצים, כאלה שרואים אותם בוקעים מעל האדמה. זה נעוץ כנראה באיזה סרט שראיתי בילדות בו שורשים של עץ פרצו דרך הקירות ודרך המרצפות וחנקו למוות מישהו במיטתו. לא זוכרת איזה סרט זה (ואולי זה מוטיב חוזר בסרטי אימה סוג ד'?) אבל הדימוי קיים.

זה התחיל אצל עידן ואת ההתפתחות אפשר לראות באופן חלקי בעץ התיוגים. ולמי אעביר? כאמור, זה כבר זנב המשחק. עקבתי אחר המשחק פחות או יותר מההתחלה וככל שסבלנותי אפשרה לי, ואפילו התבאסתי קצת מאלה שטענו שאין למי להעביר (במיוחד שזה היה בשלב הרבה יותר מוקדם של המשחק), אבל אני חוששת שכשאני עוברת על רשימת הבלוגים שאני קוראת (ויש ממש ממש לא מעט), כולם כבר השתתפו או הוזמנו ולא הגיבו.

אז לא נותר לי אלא להפציר בעידן אלתרמן שיזדרז עם חלקים ב' עד ה' ברשימה בעקבות חלק א' היפה, ולפצוח במחווה מרגשת לאחד המגיבים הבודדים שלי שיש לו בלוג (משום מה, רוב הקוראים שלי אינם בלוגרים בעצמם) וטרם תוייג (ממה שראיתי, לפחות) - העטלף המעופף.

נ.ב. - תוספת מאוחרת

אתם רואים? בגלל הרשימה הזאת ברח לי מנוי.  אני יוצאת בקריאה נרגשת: למה ג', למה?? זה בגלל התואר? בגלל השורשים? ג', חזור הביתה! מעכשיו רק וויסקי, מבטיחה!