המדריך לייצור וויסקי כפי שצולם בספרינגבנק ממשיך לשלב הבא. והפעם - ייבוש וקליית השעורה (סוף הליתות).
עזבנו את השעורה על הפס הנע בדרך לתנור. השעורה לא חשופה לאש עצמה אלא מובלת ונשפכת אל חדר שנמצא מעל התנור הגדול וצריך לטפס אליו במדרגות ברזל. גם כאן צריך לדאוג לשכבה בגובה שווה של שעורה, כדי שכל השעורה תקבל עשן במידה שווה. את זה עושים באמצעות אתים, ואם נדמה לכם שגאווין וג'ון עומדים על הרצפה, אתם טועים. הם עומדים על שכבת שעורה בגובה של חצי מטר-מטר. ישנם שני פסים לבנים על הקירות שמסמנים את גובה השעורה. כל ההר הקטן הזה שבאמצע צריך להתיישר לבסוף עם הקו התחתון, שאפשר לראות קצת יותר בבהירות בצד שמאל של התמונה.
ערימות השעורה ייושרו לגובה הקו הלבן. הפתח בקיר הוא פתח הארובה של התנור שמתחת. כשידליקו את התנור, כל העשן יתנקז אל החדר הסגור. ועכשיו אני צריכה להגיע אל הדלת ממול בלי לחרב את שכבת השעורה היפה שעבדנו עליה כל כך קשה (אוף, אני והמצלמה שלי). 
טוב, יורדים למטה. התנור עדיין סגור, ולידו ערימות של כבול. כן, הטעם הכבולי שמהללים כל הזמן מקורו בערימה של רגבים שמכילים בעיקר בוץ, גללים ורקב של צמחים מתים. תענוג לאניני הטעם. 
רגע, שיהיה ברור: מדובר בבוץ כמו שיש לכם בשדה ליד הבית, רק סקוטי. 
מכניסים את הכבול לתנור ומדליקים אש.
משכנעים קצת את האש...
זהו, האש דולקת, העשן עולה לחדר שמעל התנור והשעורה מתחילה להתייבש. עכשיו סוגרים את הדלת של התנור ומחכים. 
ומה השלב הבא? הגריסה.
לחלק הרביעי - גריסת הלתת.
לחלק הראשון - מגיעים לספרינגבנק.
לחלק השני - ליתות.
