10 דברים על הבראסרי (ואף מילה על וויסקי)

מכיוון שאני חורגת קצת מהנושא הרגיל, חשבתי לנצל את ההזדמנות וכבר להפוך את זה לרשימת 10 לפרויקט הכתיבה הקבוצתית של חנית.

10 דברים שקרו בבראסרי בביקור אחד ויחיד ויגרמו לי לא לחזור יותר לעולם.

נתחיל מזה שאני לא מחבבת את הבראסרי, בלשון המעטה. למרות זאת, אפשר למצוא שם את ארוחת הערב הקלה האולטימטיבית לימי החורף, וזה גם מטר מהבית, ואלה שתי סיבות מספיק טובות שגרמו לי בעבר לשכלל את הביקורים שם כך שיכללו מינימום אינטראקציה עם הסביבה ומקסימום ארוחה מזינה במיוחד: קונסומה עוף עם אטריות טרגון וחצי מנה גלנליווט 12 שנה. שילוב מנצח.

כך או כך, הנסיבות הובילו אותי לשם שוב, ואירועי הערב/לילה הביאו אותי לכתוב על 10 דברים שקרו בבראסרי בביקור אחד ויחיד ויגרמו לי לא לחזור יותר לעולם:

בראסרי - למקקים בלבד.

1. שלוש פעמים לפחות התחכך ישבנו של אחד מתושבי השולחן השכן בכל מיני דברים על השולחן שלנו, לאחר שהתעקש לחבק כמה פעמים את היושבים מולו ולעשות את זה תוך כדי עמידה ברווח של 20 ס"מ שיש בין השולחנות. אח"כ הוא גם גנב את המלחיה.

2. אחראית המשמרת התעקשה שאין תפריט לבר. נאלצתי לקום וללכת לבר ולהביא את תפריט הבר בעצמי (כאשר אחראית המשמרת ממשיכה להתווכח וולטעון שאין תפריט לבר).

3. שולחן שקטן מקוטר צלחת התיימר לשמש מצע לארוחת ערב לשני אנשים.

4. חמש פעמים לפחות התעלמה ממני מלצרית רנדומלית שעברה באיזור.

5. באחת בלילה כל מי שמסביבנו הוציאו סיגריות והתחילו להפריח עשן. מסתבר שלא טרחו להגיד לנו שהחל מאחת העישון חופשי בכל המקום.

6. מנה אחת הגיעה, לאחר כמה תזכורות, כשהמנה שממול כבר נאכלה כמעט עד תום.

7. חצי מנה טקילה 1800 נמזגה בקמצנות כזאת שבקושי ראו מהצד את פס המשקה בכוס.

8. מקק ענק (בגודל שמעיד על חשיפה למשהו רדיואקטיבי) טייל להנאתו על גב הספה, כ-10 ס"מ משותפי לארוחה.

9. פעמיים ניסו לדחוק אותנו לשולחן פינתי ולא נעים כדי לדחוס עוד כמה אנשים פנימה.

10. כל מיני אנשים שלא ברור מה תפקידם הגיעו להתנצל על כל מיני מחדלים, אבל חוץ מאחד כולם ניסו להוכיח תוך כדי התנצלות שהם בעצם צודקים.

בסופו של דבר לא חוייבנו על הארוחה, אבל את מעט החשק שעוד נשאר להגיע לשם הם הצליחו להעלים סופית. בקיצור, מומלץ למקקים בלבד.

איך מייצרים וויסקי? (תמונות) - Mashing. חלק חמישי

המדריך לייצור וויסקי כפי שצולם בספרינגבנק מתקדם עוד צעד, והפעם - Mashing.

זוכרים את הלתת הגרוס (Grist) שעושה את דרכו מהמיכל בקומה השנייה דרך פתח ברצפה? הנה הוא מגיע למיכל שבקומה הראשונה.

כך נראה פנים המיכל לפני שמתחילים להכניס אליו את הלתת.

יחד עם הלתת, מתחילים להזרים מים חמים פנימה, והגלגלים מתחילים להסתובב...

והמפלס עולה...

ועולה...

העיסה מתבשלת, ומסתבר שהמון דברים עם שמות מסובכים קורים מתחת לפני השטח כדי שאפשר יהיה להתסיס אחר כך: כל מיני אנזימים מפרקים כל מיני עמילנים לכל מיני סוכרים פשוטים. גלעד ממבשלת אביר שלח לי הסבר נפלא על כל העניינים הכימיים שמתרחשים בשלב ה-mashing אחרי שהתבכיינתי כאן שמעולם לא הבנתי מה זה בדיוק כל הסוכרים והאנזימים והעניינים שהולכים שם. אז קודם כל - תודה גלעד!  ועדיין, אחרי שקראתי והחכמתי (זה באמת לא כזה מסובך), אני עדיין לא רואה את עצמי כותבת בטבעיות על לימיט דקסטרינאז ובטא עמילז, אז תאלצו להסתפק בינתיים בתמונות.

כן, זה באמת נראה כמו דייסה מקולקלת. הנה, תראו את זה מקרוב:

נותנים בסוף עוד ערבוב קטן עם כף עץ ענקית (אגב, עכשיו כשאתם רואים את הגודל של המיכל הזה המלא בנוזל רותח והסולם שצריך לטפס בו, שוב הגיע הזמן להשתאות איך סיכנתי את חיי כדי לחזור עם תמונות  ). אגב, על כל תהליך הזרמת המים חוזרים פעמיים-שלוש עם אותו לתת, כדי למצות אותו עד הסוף.

את הנוזל המסונן שנקרא עכשיו Wort מזרימים למיכל נפרד ונותנים לו להתקרר קצת. בנקודה הזאת מדובר במשהו דומה בטעמו לבירה שחורה חמה (בעצם, לא דומה בטעמו אלא זה בדיוק מה שזה: בירה שחורה חמה). עוד מעט הוא יעשה את דרכו להתססה.

ומה קורה בינתיים עם שאריות הלתת, אחרי שפרקו ממנו את כל עמילניו, סוכריו וכל השאר? מסתבר שהשאריות האלה הן יופי של אוכל מזין לפרות. השאריות מובלות לגגון מעל החצר המרכזית של המזקקה, ושם, מצויידים במגפי גומי ואתים (חווייה מרנינה למי שזוכר בנוסטלגיה כמה היה כיף לשחק בבוץ בגיל 3), גורפים את העיסה הזאת דרך פתח ברצפה ישר לטנדר של החוואי המקומי שבא לאסוף הכל בשביל הפרות שלו.

ומה הלאה? התססה.

לחלק הראשון - מגיעים לספרינגבנק.

לחלק השני - ליתות.

לחלק השלישי - ייבוש וקליית השעורה.

לחלק הרביעי - גריסת הלתת.