ברלין הו!
אם נותרו קוראים לבלוג הזה - אחרי שהתחלתי סדרה פוליטית ונטשתי אותה, צללתי למרחבי המטאל עם הבטחה לפוסט המשך ולא קיימתי, ובכלל הראיתי נוכחות של גרמני בעבודה אחרי השעה 17:00 (כלומר: חוסר נוכחות מוחלט) - הרי שהגיע זמנם לזקוף את האוזניים, כי עכשיו הולכת להיחשף הסיבה להצטמצמות המרשימה של הבלוג הזה לטפטוף של ברז מקולקל. הסיבה, כפי שרומזת הכותרת, היא שאחרי ארבע שנים בזארברוקן (מה שאומר גם ארבע שנים לבלוג) אנו אורזים את מיטלטלינו (הרבים עד אימה; לא יאומן כמה אפשר לצבור בארבע שנים), את החתול ואת הפסנתר ועוברים לעיר הגדולה. והפעם לא מדובר בעיר-גדולה-צעצוע בנוסח תל אביב: הפעם זה כרך של ממש - ברלין.
בעבר כבר חיקיתי את הנשיא קנדי והצהרתי שאני ברלינאי ולאחרונה גם בחנתי את ההצהרה הזו בביקור תיירותי קצר, אבל יש הבדל עצום בין לבקר בעיר כתייר לבין לחפש בה דירה. תיירים, בין השאר, לא צריכים למלא עשרות טפסים מבהילים ולהציג קבלות על הכנסותיהם, יושרם ומערכת היחסים שלהם עם המשכירים הקודמים עוד לפני שמישהו יסכים בכלל להראות להם דירה (ואז יקבע שעה ויעלם, או 'רק' יאחר בארבעים דקות). תיירים גם מבקרים בדרך כלל באזורים היפים והמעניינים של העיר, או מקסימום בשכונות המחוספסות שהולכות להיות 'הדבר הבא בסצינה האלטרנטיבית', ואילו חיפושי הדירה הובילו אותנו גם לכמה מחוזות שכוחי אל של ממש.
'יהיה בסדר, בברלין יש המון דירות שעומדות ריקות', אמר לנו בעל הבית שלנו מזארברוקן, שבילה כמה שנים טובות בעיר הגדולה. אז נכון, המון דירות עומדות ריקות, חלקן - לפי מצבן - עוד מימי פרידריך וילהלם הראשון, אבל פשוט לא במקומות הנכונים. החיפושים הובילו אותנו בין השאר לפרידריכספלדה, אזור שמזכיר שכונת פועלים משנות ה-80, עם דירות קטנות, חדרי אמבטיה מיניאטוריים וצרכניה (אין מילה טובה יותר) שראיתי עשירות ממנה בכמה וכמה מושבים. או למואביט, סמוך לאזור תעשייה, שם הציעו לנו דירת שלושה חדרים שהחדר השלישי בה היה בעצם מסדרון מעובה. או לאזור וייסנזה (האגם הלבן), שמזכיר יותר מכל את דימונה או ירוחם (רק עם אגם יפה ובגרמנית). בכל הרבעים המגניבים שמוזכרים במדריכי התיירים - קרויצברג, פרידריכסהיין, פרנצלאואר ברג - כמעט לא הצלחנו למצוא דירות בטווח המחירים הסביר, וכשכבר מצאנו, גילינו שרבים מאוד המחפשים, מה שגורם למשכירים להיות סנוביים ובררניים. 'אני מראה את הדירה רק בעוד שבוע, בשעה זו וזו. לא מתאים - אל תבואו'. ואת ההברזה כבר הזכרתי.
ראוי לציין בנקודה זו שבברלין לא קיים כמעט המושג של השכרה מאדם פרטי. חוקי השכירות הגרמניים סבוכים כ"כ (ומוטים באורח מרשים לטובת השוכר) עד שרוב בעלי הדירות מעדיפים לוותר על כאב הראש ומעבירים את כל ניהול השכירות לחברות שהוקמו במיוחד לצורך העניין. אלה אינם משרדי תיווך - הם לא גובים עמלה או משהו כזה - אבל לכל אחד מהם טפסים משלו, ודרך משלו להגיד 'אתם לא מתאימים לנו, שלום' (וגם שם שמורכב בדרך כלל מראשי תיבות לא ברורים המשולבים במילה bau - לבנות).
אבל למרות כל הקיטורים והטענות, איש בשורה אני. אחרי שכבר הגענו לגבול הייאוש נפלה עלינו משום מקום דירה מקסימה - אמנם קטנה מדירתנו הנוכחית, אבל מסודרת היטב, מושקעת וממוקמת בשכונת שֶנֶבֶּרג (מילולית: הר יפה). שנברג אמנם לא הרבה יותר קרובה למרכז העיר מהשכונות האחרות שהזכרתי, אבל אופיה שונה בתכלית: היא מלאה מסעדות איטלקיות, בתים נאים ורוכבי אופניים, ונראה כי התקדמה יחד עם שאר חלקי העיר לעבר המאה ה-21.
מציאת הדירה, עם זאת, שחררה את השד מהבקבוק והפכה את המעבר ממחשבה למציאות שאין להתכחש אליה ושאי אפשר לגולל לאחור. כעת, בשבועיים בלבד שנותרו עד הרגע המכריע, צריך לארוז את הכמות המופרזת של חפצים שאספנו בשנים האחרונות, להעביר את הטלפון והאינטרנט (בכל זאת, עורק החיים המשפחתי), להגיד שלום לכל מי שאנו מכירים בזארברוקן, לקחת נשימה עמוקה - ולקפוץ.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 5/9/2010 01:16, ושייך לקטגוריות הגרמנים האלו..., מעברים 10-20-30
30 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של גלית ס. ב-12/9/2010 20:00

---