אל, אל ישראל (חלק ב') + הכנה לעתיד
התיקו בלטביה והעובדה שלא היינו יומיים בבית (הסברים בהמשך) עיכבו קצת את חלק ב' של סיפור הכדורגל הגדול, אבל אם יש חלק א', חייב להיות חלק ב', לא? אז הנה.

לפני הכל, פרט קטן שנשמט מחלק א' היה המפגש המרגש עם שחקני הנבחרת, שהגיעו באוטובוס בלתי מסומן לשער יחסית-מאובטח, כך שקלטנו שהם שם קצת מאוחר מדי, ובעוד אבי דילג קדימה בניסיון להגיע אל החבר'ה, אנדי (עם המצלמה) היסס ולא הגיע בזמן להצטלם עם אף אחד. מצד שני, אבי ניהל שיחה קצרה עם יו"ר ההתאחדות (או כפי שהוא מכונה 'לוזון', ויש אומרים שמהמילה 'לוזר'), שבמהלכה שאל היו"ר אם 'לכולם יש כרטיסים', הבטיח ש'נכניס להם שלוש חתיכות' והציע לאבי להצטלם איתו (הצעה שזכתה לסירוב מנומס).
משם - בקפיצה מהירה, נשוב אל הטריבונה, שם ישבנו והמתנו למשחק, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום, ולאט-לאט קפאנו יותר ויותר. בשעה וחצי עד המשחק קפצנו, חילצנו עצמות, צפינו בישראלים מתאמנים, היכרנו את כל הרפרטואר של ארבעת בעלי-המבטא, שמענו מוסיקה גרועה בווליום חזק מדי, פגשנו את 'יוסי בנאווין', 'בן זאאר', 'משה אוואווין' ועוד פנינים מפיו של הכרוז הלוכסמבורגי, ראינו את היציעים מתמלאים מאוד-מאוד לאט, עמדנו בהמנון (ואני קלטתי שזו הפעם הראשונה שאני שומע את ההמנון מאז שאני גר בגרמניה, ואז אסנת תיקנה אותי שזו השנייה, בגלל ששמעתי אותו בקונצרט לרגל יום העצמאות ה-60 של ישראל) והבשלנו (אם אפשר להבשיל בקור כזה) לשריקת הפתיחה.

לא עברה דקה מהפתיחה (באמת לא עברה דקה) וכבר קפצנו באוויר: כדור ישראלי הגיע לרחבה, מישהו עשה משהו לא ברור (זה היה בשער הרחוק מאתנו, וכשאתה באצטדיון אין פרשנים שיסבירו מה בדיוק קרה) ופתאום היה פנדל לטובת ישראל, ומיד אחת אפס. כל הקור התפוגג מעצמותינו, קפצנו ודילגנו, היציע פרץ בשירה אדירה וכיו"ב. עד שרבע שעה אח"כ הלוכסמבורגים השוו בכדור חופשי, ולכולנו הדהדו מילותיו האלמותיות של יורם ארבל, 'ככה לא בונים חומה'.
שאר המחצית הראשונה היתה דיכאון אחד גדול. אפילו אסנת לא התקשתה לראות את ההבדל בין הכדורגל המלהיב שראינו בטלוויזיה לבין המאורע המשמים שנפרש לפנינו. אני שמעתי מאוזן שמאל את בני הדודים של אסנת יורדים על הנבחרת בעברית ומימין את אחד משותפינו לטריבונה מעביר ביקורת נוקבת בגרמנית. למזלנו, במחצית השנייה הישראלים אמנם לא שיחקו הרבה יותר טוב, אבל לפחות הבקיעו שני שערים (כלומר: שתי הזדמנויות לקפוץ ולהתגבר על הקור) וניצחו; החבר'ה היו כל-כך נבוכים מהמשחק הגרוע שאפילו לא באו להודות לקהל והסתפקו בנפנוף שלום מרחוק.

אחרי המשחק נסנו כל עוד נפשנו בנו למכונית המחוממת, והפשרנו באיטיות. גם הנסיעה התנהלה לאט, וזאת מכיוון שכל הדרך היינו בתוך ערפל כבד, שלא איפשר לנו לראות כלום (אנד איי דו מין כלום) בחוץ - חוויה קשה לכולם ובעיקר לנהג, שעד שהגיע הביתה כבר לא נשארו לו ממש עיניים. אבל מה לא עושים בשביל הנבחרת.

מה שכן, בכך לא תמו מסעותינו לחו"ל (חוץ-לגרמניה), ואת היומיים האחרונים בילינו בהולנד; אבל זה סיפור אחר, פוסט אחר ותמונות אחרות.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/10/2008 11:30, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, סטיות אישיות, בשבילנו זו אירופה אירופה
14 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-21/10/2008 10:57

---

אל, אל, יש-ר-א-ל (חלק ראשון)
הכל התחיל כאן בבלוג, בתגובה של 'בנחמין' לאחד הפוסטים הקודמים, ששאלה אם אני לא הולך להפגין פטריוטיות וללכת למשחק של הנבחרת בלוכסמבורג. אמנם מאז אליפות אירופה אני מגלה יותר עניין בתחום, אבל התגובה הראשונית שלי היתה 'איזו נבחרת? מתי?' כתוצאה, כל העניין היה ודאי נעלם אי-שם בערפל, אלמלא התערבה יד הגורל וטרפה את הקלפים.
כי כבר לפני כשבועיים, טרום-חגים, התארח אצלנו למספר ימים בן דוד של אסנת (שיכונה לצורך העניין 'אנדי') שיצא למסע תרמילאות באירופה ועשה אצלנו תחנה קצרה. אנדי הוא אוהד כדורגל שרוף, שהמפה של אירופה שמורה בראשו עפ"י שמות הקבוצות, ואחרי שלא הצליח להיכנס למשחק של מילאן מכל סיבות אידיוטיות שקשורות בבירוקרטיה איטלקית הוא כבר ממש רצה לראות משחק כדורגל אמיתי באירופה. אז מה אם הקבוצה המקומית, אפ.צה. זארברוקן, משחקת בליגה החמישית? הוא הלך, עודד, צעק, למד כמה מלים בגרמנית וראה את כוחותינו מנצחים שלוש-אפס.
התיאור החי של החוויה הדהד לי כשביררתי - רק כדי לצאת ידי חובה - מתי, באמת, משחקת הנבחרת בלוכסמבורג. יצא שזה בשבת. נו טוב, שבת.
ואז, בצירוף מקרים מופרך המערב בירוקרטיה גרמנית ועורכי דין אמריקניים, הגיע אלינו לסוף השבוע עוד בן דוד של אסנת, אחיו של 'אנדי', שיכונה לצורך העניין 'אבי'; וברגע ששמע זאת, מיהר אנדי לתפוס רכבת מהירה מזלצבורג ולהצטרף; וכשהסתבר לי ששני מטורפי הכדורגל הללו הולכים להיות אצלנו, לא יכולתי שלא להזכיר שאולי, אם אנחנו כבר כאן, בכל זאת לוכסמבורג זה בקושי שעה נסיעה ו...
הם לא נתנו לי לסיים את המשפט ומיד קבעו: הולכים. בהתחלה חשבנו שניסע עם עוד ישראלי שהצטרף לעירנו הקטנה, אבל הוא ביטל ואסנת החליטה שהיא מצטרפת - עוד מימי היורו היה לה עניין בבחורים השריריים המאמצים את גופם ואת נשמתם על המגרש (אם כי בני הדודים הזהירו אותה שלגבי נבחרת ישראל, זה לא לגמרי נכון). המשימה הבאה בתור - להשיג כרטיסים - התבררה כקשה מהמצופה: החיפושים באינטרנט לא העלו שום תוצאות , ורק לאחר מאבקים נואשים עם אתרים בצרפתית מצאתי את מספר הטלפון של ההתאחדות לכדורגל בלוכסמבורג. אסנת התנדבה לדבר, והתפתחה השיחה ההזויה הבאה:

מרכזנית (בצרפתית): בליבלובפלה ולבלפבה
אסנת: שפרכן זי דויטש?
מרכזנית (בגרמנית): כן.
אסנת: אני רוצה להזמין כרטיסים למשחק של לוכסמבורג מול ישראל מחר.
מרכזנית: אי אפשר. רק בקופת האצטדיון בערב. היא נפתחת ב-18:30.
אסנת (בלב טוב): אה נהדר. ויש כרטיסים?
מרכזנית (בקול מפחיד ומאיים): אני אמרתי שאין כרטיסים? [פאוזה] לא אמרתי! אני אמרתי שאפשר לקנות בערב בקופה.
אסנת (מפוחדת): וכמה עולה כרטיס?
מרכזנית (בגרמנית עם מבטא כבד): 12 עד 35 יורו
אסנת: 34 יורו?
מרכזנית: אני אמרתי 34? [פאוזה] לא אמרתי! אני אמרתי 35.
אסנת (תוהה מה המרכזנית לקחה הבוקר): טוב, תודה.
מרכזנית (טורקת).

עכשיו שעניין הכרטיסים הוסדר, נפל הפור וההכנות למשחק החלו במלוא המרץ. המאמן הרביץ נאומים ציוניים בשחקנים, המעסה הזריק לשוקיים הדואבות, שכרנו מכונית קטנה (שהספיקה עוד לשמש אותנו בשבת בבוקר להעברת כורסה משוק הפשפשים) והכנו כיכר שלמה של סנדוויצ'ים. באדיבות גוגל מצאנו בקלות את האצטדיון (אבי זיהה אותו ראשון, בזכות הזרקורים) החנינו בחניון שממול וניגשנו לקופה. תוך דקות אחדות הבנו ש:
1. הקדמנו.
2. ליד הקופה יש כבר תור.
3. התור עטוף רובו ככולו בדגלי ישראל.
4. למרות [3], כמעט אף אחד לא מדבר עברית.
את [4] מסבירה העובדה שהבליל הכחול-לבן שהסתובב סביב הקופה בשעה שש בערך (חצי שעה לפני פתיחת הקופות ושעתיים וחצי לפני המשחק) היה מורכב מערב-רב של קהילות יהודיות מצרפת, יהודים-רוסים בנוסח עדות זארברוקן, אנשים עם טרנינגים של 'מכבי פרנקפורט' ורביעייה הזויה של צעירים עם מבטא אמריקאי (שעוד נפגוש בהמשך). כשהגענו לקופה טען המוכר בתוקף שאין דבר כזה 'יציע ישראלי' ושהיום הכל מעורבב; וכשביקשנו את הכרטיסים הזולים מכר לנו כרטיסים ליציע L, ב-12 אירו לחתיכה.
כדי למצוא את L התחלנו מיד במשימת 'סובו לוכסמבורג והקיפוה', אלא שלמזלנו הלכנו בכיוון הלא-נכון. למה למזלנו? כי בדרך פגשנו איש אבטחה נחמד (ודובר עברית), זיהינו שרוב עטופי-הדגלים נעים לכיוון שבו הלכנו (ולא לשער L) ופגשנו עוד בחור דובר עברית שטען בתוקף שלכל מי שהגיע מהארץ יש כרטיסים ליציע A, ומה יש לנו לחפש ב-L בכלל. אנדי ואבי הבינו מיד שאירעה כאן פאשלה בקנה מידה קולוסאלי (כי אם כבר לראות את הנבחרת ולקלל, כדאי לעשות את זה עם אנשים שמבינים את השפה), ומיד חזרנו לקופה בניסיון להחליף את כרטיסינו האומללים, תוך הוספת כמה שקלים (כרטיס ל-A עולה 20 יורו ולא 12). היינו די לחוצים עד שגילינו ש:
1. אין בעיה להחליף את הכרטיסים, אבל
2. כרטיסים ל-A מוכרים בקופה אחרת, ולכן
3. המוכר הנחמד פשוט יחזיר לנו את הכסף תמורת הכרטיסים.
כנראה שחוסר נימוס לוכסמבורגי זה רק עניין טלפוני.
את ההישג הכפיל ידידנו איש האבטחה החביב, שבדרך עצר אותנו והציע לתת לנו במתנה זוג כרטיסים; כתוצאה קנינו רק שניים, ובממוצע השגנו כל כרטיס בעשרה אירו בלבד. קומבינה ישראלית.

מרוצים מדפיקת המערכת המתנו בחוץ עד שנפתחו השערים, אז החליטה המערכת לדפוק אותנו חזרה: "נו פוד, נו דרינקס," ציינה המאבטחת , ואיימה להחרים את פאר הסנדביצ'יה שאסנת עמלה עליה כל אחר הצהריים. אחרי תחינות והפצרות היא אישרה ל'אחד מאתנו' לצאת ולהחזיר את תיק הסדנביצ'ים המסכן לאוטו; אבי התנדב למשימה (ובדרך נשנש לעצמו סנדביץ', כמובן).
מניעת הכריכים (והעובדה שנותרה עוד שעה למשחק) אילצה אותנו לדגום את המזנון, שכלל נקניקיה (מבושלת במים ולא משהו בכלל), צ'יפס בשקית (מייבש), חטיף 'מארס' (במקום טוויקס), בירה (לא ניסינו) וקולה (לא משהו). בשבילי החוויה העיקרית היתה להיות כל-כך קרוב למגרש - בטלוויזיה זה נראה די רחוק ובמשחקים שהייתי בהם בארץ, כילד, ישבנו אי-שם למעלה. אבל התחושה של 'הי, זה אמיתי' נעשתה משעמם די מהר, וכך גם להצטלם על רקע המגרש, לקלוט באוזן את השניים-וחצי דוברי עברית, לספור את היציעים הריקים ולהקשיב לארבעת המופלאים מבחוץ, שהתיישבו ממש לידינו, שרים 'ישראל עולה' בהגייה אמריקאית מפחידה. נשאר רק לחכות.

(ומאחר שהפוסט מתארך הרבה מעבר לצפוי, אשאיר את השאר לחלק ב', שיפורסם בקרוב...)










שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 15/10/2008 01:26, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו..., סטיות אישיות, אקטואליה
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של איילת ב-17/10/2008 11:28

---

אירופה אירופה
קצת באיחור (אבל לא נורא) - פוסט סיכום לאליפות אירופה 2008.

על גרמניה
לפני לא הרבה זמן, גרמניה היתה הנבחרת שמשחקת אנטי, המכונה המשומנת שמתגוננת 80% מהמשחק, מוסרת מסירות מדויקות, ותמיד מנצחת 1-0 משער מאוחר בבעיטת עונשין או ממצב נייח. זה כבר ממש לא נכון: בכל הטורניר היה רק משחק אחד שאיכשהו מתאים לתיאור הזה (הניצחון על אוסטריה מטיל של באלאק) ובשאר הזמן גרמניה תקפה, כבשה, ספגה, התבלבלה, יצאה קדימה, חזרה אחורה ובאופן כללי שיחקה כדורגל התקפי שהפך אותה לאחת הנבחרות המעניינות ביותר בטורניר. לא פלא שלאסנת, שצופה בכדורגל בערך רק מאז גביע העולם האחרון, היה קל להפוך לאוהדת מושבעת של הקבוצה המקומית. אני הייתי קצת יותר מסויג, אבל גם בגמר אפשר היה לראות (בהבלחות) שהגרמנים משחקים פתוח, אופטימי ובקיצור - לגמרי אחרת. (אגב, מי שהתחפשה לגרמניה בשנים האחרונות היא איטליה, שכבשה בטורניר שלושה שערים, כולם ממצבים נייחים, והשתמשה בשיטה דומה לזכות בגביע העולם ב-2006).

על ספרד
את האליפות הזו התחלנו לראות מאוחר, במשחקים האחרונים של שלב הבתים. בשלב הזה, שני המשחקים שוחקו במקביל, ורק המעניין ביניהם שודר; וכך, כשספרד שיחקה, ראינו את הרוסים טוחנים את שבדיה. ואז, ברבע הגמר, הספרדים שותקו לגמרי בידי ההגנה האיטלקית; ובמחצית הראשונה של החצי הם היו מבולבלים כמעט כמו הרוסים. יוצא שראינו את ספרד בשיאה רק משחק וחצי - החצי השני של החצי, והגמר. מה נאמר - נשארנו עם טעם של עוד.

על הכדורגל
בכל כתבת וויינט על האליפות תמצא מישהו שטוען בתוקף שכדורגל הוא משחק סופר-משעמם. ובאמת, כל עוד יש נבחרות כמו איטליה בסביבה, זה בהחלט עלול להיות כך. אישית, הייתי שמח לשינויים שיאיצו את המשחק וידחפו להכרעה - למשל שלפני ההארכה יוציא כל מאמן שחקן אחד, וההארכה תשוחק בעשרה מול עשרה. במצב כזה נוטים להיות שערים רבים יותר. אבל גם ככה, האליפות הזו הוכיחה שכמו שהוא, כדורגל יכול להיות סופר-מעניין, דרמטי ומה לא - דווקא בגלל העובדה שהוא מוכרע בהפרשים קטנים יחסית, ושתיאורטית אפשר תמיד לשוב מפיגור (בטורקית זה נשמע יותר טוב).

על האוהדים
קראתי כאן שבגרמניה צפו בחלק מהמשחקים יותר נשים מגברים. זה משהו מדהים בעיני, בהתחשב בחד-מיניות המוחלטת של הצפייה בכדורגל (ובענפי ספורט אחרים) בישראל וגם בארה"ב. אין לי מושג איך הגרמנים עשו את זה; זה לא יכול להיות רק בגלל שבאלאק חתיך.

---

ובינתיים בחיי היומיום:

* חברת הכבלים שוב עשתה לי התקף לב הבוקר עם ארבע וחצי שעות בלי אינטרנט.
* למדתי מה אפשר לעשות עם בלנדר (בלנדר בלנדר)
* ראינו את הפרקים האחרונים בעונה הרביעית של האוס ועוד לא לגמרי התאוששנו. מי שראה, מוזמן לנהל דיון מלא ספוילרים בתגובות.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/7/2008 00:31, ושייך לקטגוריות אליפות אירופה 08, בשבילנו זו אירופה אירופה, המחשב ואני, טלוויזיה וקולנוע, דברים שמצאתי ביוטיוב
13 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-4/7/2008 14:43

---

גרמני, דבר עברית!
אחד הדברים הכי כיפיים מאז שהתחלנו ללמוד גרמנית הוא לזהות מלים וביטויים בעברית שבאו מגרמנית או זהים בתוכן למלים ולביטויים בגרמנית. אלה מתחלקים, באופן כללי, לשלושה סוגים:

1. מלים וביטויים בגרמנית שמופיעים בערך כמו שהם בעברית, בדרך כלל במילות סלנג. כך, כשאנחנו *מקטרים* שעושים לנו *קונצים* עם ה*שאלטר*, שותים שני *שלוקים* לפני שה*שיבר* ילך *קאפוט*, ובאותו *שוונג* דופקים *דיבל* ב*שפיץ* של הנעל - כל המלים המסומנות הן בעצם מלים פשוטות בגרמנית, שחדרו לסלנג דרך היידיש או דרך שפתם של בעלי המקצוע היֶקים. את אלה זיהינו די מהר, והם אפילו סייעו לנו לזכור את משמעותן של כמה מלים גרמניות בסיסיות.

2.ביטויים בגרמנית שנראים דומים מאוד לעברית, אבל זה לא מפתיע - כי גם באנגלית יש ביטוי דומה. לקבוצה הזו שייכים, למשל, Schmetterlinge im Bauch (פרפרים בבטן), או es liegt mir auf der Zunge (זה עומד לי על קצה הלשון). זה רק מראה את קיומה של שפה עולמית, ודימויים קבועים, וקשה לדעת מי לקח ממי.

3. ביטויים בגרמנית שדומים או זהים לביטויים בעברית, בלי שיהיה ביטוי דומה באנגלית. זו הקבוצה הכי משעשעת, שכן היא עדות אמיתית להשפעה של הגרמנית על מערך החשיבה בעברית - אולי דרך היידיש, או דרך רעיונותיו של בן יהודה. לקבוצה הזו שייכים למשל krankenkasse (קופת חולים), essecke (פינת אוכל), Schnee von gestern ('שלג מאתמול' - דומה מאוד ל'שלג דאשתקד'), וגם הביטויים השגורים Wenn schon, denn schon (אם כבר, אז כבר) ו-Ende gut, alles gut (סוף טוב, הכל טוב). בכל אחד מהמקרים, תרגום ישיר לאנגלית היה הופך את הביטויים לבליל חסר מובן (if already, then already?).

---

ובינתיים באליפות אירופה:
* פורים באלפים. הגרמנים התחפשו לטורקים והשיגו ניצחון בדקה האחרונה; הספרדים התחפשו לרוסים, רצו מהר והיו בכל פינה למגרש. אנחנו ליווינו את שני חצאי-הגמר במחווה לנבחרת איטליה שהודחה - פיצה תוצרת בית.
* הלו, זה רדיו? שקופית ה'סליחה, תקלה' בטלוויזיה הגרמנית די הצחיקה אותי, אבל למזלה של רשת השידור (שהיתה אחרת מותקפת על ידי עשרות גרמנים וטורקים זועמים), נשמע תוך שתי דקות קולו של השדר, שהעביר את המשחק כמו ברדיו, בתיאור מדויק של מה שקורה. נחמיה בן אברהם, מאחוריך.
* אז עם מי אתם בגמר? שתי הקבוצות משחקות טוב, ולמרות שהגרמנית שלי טובה מהספרדית, אני לא בטוח שאני דווקא לטובת הקבוצה הביתית. העיקר ששתי הקבוצות המעניינות ביותר בטורניר ישמרו על רקורד השערים שלהם. ושהגשם לא יעשה שוב שמות בווינה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/6/2008 09:55, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, אליפות אירופה 08
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של zysglmltrr ב-17/2/2013 10:14

---