טריילרים
כמה דברים שכדאי לראות. לא למאותגרי אתה-צינור.

בקרוב זה קאן

הסרט עדיין לא מוצג לקהל (אבל קיבל ביקורות מצוינות בפסטיבל קאן) אבל ה'בקרוב' כבר זכה לכינוי 'הטריילר הישראלי הטוב ביותר של כל הזמנים'. קבלו את 'ולס עם בשיר', סרט האנימציה-תיעודי (WTF?) של ארי פולמן (קלרה הקדושה) על מלחמת לבנון.




בקרוב יהיה פיצוץ
ברמה הומוריסטית מעט יותר (אבל עדיין באווירה מלחמתית), בטריילר הזה נתקלתי במהלך דיון ב'עין הדג' על כך שמכל משחקי המחשב עושים סרטים. חגיגה למכורים לעכבר.



בקרוב יהיה בלוג
ולמי שאתה-צינור עושה להם אני-צנצנת, אציין שבעוד כיומיים יסתיים כאן 'ביקור התזמורת', והבלוג יחזור לעבודה סדירה, כולל יותר מלים, שכמעט כולן אינן 'בקרוב'.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 20/5/2008 11:02, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, טלוויזיה וקולנוע, הומור, מטאבלוגיקה
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-21/5/2008 12:30

---

לא להאמין! יש לי בלוג!

זה אולי נשמע מוזר (כי יש לי בלוג כבר יותר משנה וחצי), אבל פתאום-פתאום אני מרגיש ששוב יש לי בלוג. אתם יודעים, מקום כזה שאני יכול לכתוב מה שעובר עלי, בלי להתחייב על כלום?
כי האמת, שעם כל הכבוד לסדרה המרתקת מקורס הגרמנית, קצת חסרה לי היכולת להתבטא ישירות, לשים קליפים מיוטיוב, לקטר, להעלות שירים ולעשות כל מיני דברים שלא קשורים לכלום. נכון, יש לי גם בלוג שני, אבל שם זה אחרת: קהל הקוראים שונה, האווירה שונה, והמחויבות היא יותר לפרסום שירה, פרוזה, או טקסטים על אמנות. מה גם שבמקביל, בלי ששמתי לב, התפתח גם בבלוג השני סיפור בהמשכים, שונה לגמרי לגמרי באופיו, בשם 'ליכטנשטיין' (הנה לינק לפרק הראשון, למי שרוצה לנסות). וכך נוצר מצב שאם סתם בא לי לומר משהו או לצעוק או להוציא איזו חוויה מעיקה, נתלוותה לזו איזו תחושה של גניבת פוקוס מאחת משתי הסדרות (למרות שגם זה קרה כאן מדי פעם).
אז עכשיו חוסרים לשגרה. לפוסטים ללא סדר, סיבה, מטרה וכיוון. בעצם, לסוג אחר של הרפתקה. ומה שמוזר הוא שדווקא עכשיו הכל משתתק, פוסטים שלמים שהכנתי בראש מצטמקים ומרכינים ראש, וומישהו מצייץ בצד, "אולי עוד איזה ספיישל של מלב"ה? קטעים שנגנזו בעריכה? אפשר לסחוט מזה עוד כמה פוסטים, לא?"
אז לא. נשאיר מקום. נשאיר חלל. נראה במה זה יתמלא.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 17/3/2008 01:34, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, קוהרנטיות זה פאסה
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של rmvckoma ב-17/2/2013 10:20

---

הצופה שיצא אל הכפור
היו לי הרבה פוסטים בקנה - החל בהערות על שביתת המורים ז"ל וכלה בהתמרמרויות על פלצנים אמנותיים - אבל פתאום, בלי ששמתי לב, הזדחלה והגיעה נסיעה שתוכננה כבר הרבה זמן - לעיירת הנופש קמפטן, בדרום גרמניה, שם משתתפת אסנת בסוף השבוע הזה בשלושה קונצרטים של שיר אמנותי (לידר) במסגרת פסטיבל שנערך בעיירה.
זו גם הזדמנות מצוינת להזכיר עוד אינטואיציה ישראלית שצריך להיפטר ממנה לגמרי בגרמניה - המחשבה ש'בדרום חם, בצפון קר'. אז מסתבר שבאירופה זה לא בדיוק עובד, וברוב החלק הצפוני של היבשת שורר בערך אותו אקלים, המכונה 'ממוזג' (כנראה בגלל שבקיץ הוא מרגיש כמו חדר עם מזגן ממוצע ובחורף כמו המזגן בקריון כשמפעילים אותו במלוא העוצמה). ההבדלים המשמעותיים היחידים בין מזג-האוויר במקומות שונים נובעים מההבדלים בגובה (כמה גבוה, ככה קר); ומאחר בגרמניה ההרים נמצאים בדרום (האלפים, למי שגיאוגרפיה היא לא הצד החזק שלו), יוצא שכאן זה עובד בדיוק הפוך: בצפון חם, בדרום קר. או אם נדייק, בצפון קר, בדרום קר מאוד.
אז קמפטן זו שוכנת, כאמור, בדרום גרמניה, קרוב מאוד למשולש הגבולות בין גרמניה, שווייץ ואוסטריה, ולכן מצפות לנו בסוף השבוע הקרוב טמפרטורות של סביבות מינוס חמש, עם סיכוי לשלג קל (וזה עוד כלום לעומת התחזית מתחילת השבוע, שהפחידה אותנו עם מינוס 13 - מזל שהחזאים נסוגו מהאיום). נו, בשביל מה יש מעיל חם, כובע, כפפות ועוד זוג של גטקס מהארון?
המסע המתוכנן גם גרם בעקיפין להזנחה מסוימת של חובותיי הבלוגיות - בגלל שהנסיעה בעצם עולה לי ביומיים של עבודה פרודוקטיבית (שישי + חצי שבת + יום ב'), ניסיתי להשלים קדימה את הפער ועבדתי בטירוף מערכות ביומיים האחרונים. אני מניח שזו גם הסיבה העיקרית שלא שמתי לב שכבר הגיע הזמן לפוסט-פרידה-זמנית. אין לי מושג עם יש מרכזי אינטרנט של ממש בקמפטן, או אם יהיה לי כוח להוציא את האף לקור כדי להגיע אליהם, כך שייתכן שהבלוג יישאר נטוש עד יום שני בערב... מקווה שתוכלו להתאפק.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 13/12/2007 23:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, מטאבלוגיקה, עבודה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-15/12/2007 09:18

---

טווסים לבנים, מזון איטי והאצבע של דליה
תוך פחות משבוע קרו שני דברים קצת משונים, ולמעשה אותו דבר פעמיים: משהו ששמעתי עליו לראשונה מתוך עבודתי בתרגום הגיע אלי שוב, תוך שבוע, דרך הבלוגייה. ראשית באו הטווסים הלבנים: לאחר שתרגמתי פסקה על איזו וילה באיטליה שבגנים שלה מטיילים white peacocks, הייתי חייב לראות בעצמי איך הם נראים. וראיתי. מרהיב, נכון? הוא מככב מאז בדסקטופ שלי.
והנה, הבוקר, דילגתי לבלוג המאוד מוצלח של ידידתי יעל ישראל ושם הם חיכו לי שוב, אפילו ברלוזוציה טובה יותר. צירוף מקרים? יו בט.
הצטרפות המקרים השנייה אירעה כמעט במקביל: במסגרת העבודה שעל האינדקס של איטליה, נתקלתי במושג Slow food. מאחר שלא שמעתי על זה מעולם, עשיתי מחקר קצר באינטרנט כדי לתרגם כמו שצריך והגעתי לכאן ואפילו ל כאן. בקצרה (למי שלא קוראים לינקים) מדובר בארגון בינלאומי שמעודד מתן תשומת לב לאוכל שאנחנו אוכלים, מהווה מעין תנועת נגד לרעיון הפאסט פוד ומחובר לכל הדברים ה'נכונים' - אקולוגיה, זכויות בע"ח וייצור הוגן. לא הייתי מתעסק בזה יותר מדי אלמלא נתקלתי במהלך סבב הבלוגים השבועי, בפוסט המצוין הזה של אסתי, ושם בסוף שוב התחבאה הפניה ל-slow food. צירוף מקרים? למה לא.

ואם יש שני צירופי מקרים כאלה, חשבתי לעצמי, אולי בכל זאת הקוסמוס מנסה להגיד לי משהו. טווסים לבנים, פריקים של הטבע, יוצאי דופן שראוי לתת בהם מבט שני; ואוכל איטי, ובכלל ההנאה שבאיטיות, ודברים שחולפים על פניהם יותר מדי מהר. אז הקשבתי, ואתמול והיום לקחנו את היום לאט, באיזי. היה גשם בחוץ כל היום וכל הלילה ולאסנת איכשהו לא היו חזרות ליום וחצי שלמים, ואנחנו פשוט היינו בתוך האיטיות הזו. אפילו קראתי עוד כמה פרקים בספר בגרמנית. והיום בבוקר קמנו ובישלנו ביחד, אוכל איטי מאוד מאוד (מרק אפונה שישב שלוש שעות על הכיריים ועוף שישב שעה ורבע בתנור).
אז נכון, מעל הכתפיים יושבת לי גרסה אישית של ד"ר האוס ומזכירה לי שלא שינינו כלום בעולם היום. שלא כתבתי מילה ברומן המונומנטלי שיקנה לי את פרס נובל בספרות וישנה את חייהם של מיליונים. ולא עשינו כלום כדי לקדם את קריירת השירה הפורחת של אסנת או את הספר שלי או מה לא. זה אותו שטן-בתחפושת-רציונל שמזכיר לי שתמיד עשיתי אידיאליזציה לאנשים הגדולים, לפורצי הדרך ולמגלי הארצות (ואחריהם לאמנים המיוסרים, לסופרים ולמשוררים, לג'ים מוריסון, ואן גוך והנרי מילר). זה הוא שכשאנחנו מכינים את העוף בתנור לארוחת צהריים עם חברים ובודקים מרכיבים חדשים לרוטב הברביקיו (סויה, יין אדום, רסק עגבניות דבש וכמון. יוצא פיצוץ) נזכר רק בסצינה מהפרק הראשון של 'הבורגנים', אז נחתכת לדליה האצבע בזמן שהיא מכינה את הצלי והיא מדממת לתוך הרוטב, וכולם מפארים ומהללים את הצלי שלה ואיך יצא לה מצוין הפעם. האם גם אנחנו מדממים לתוך הרוטב וקוראים לזה 'גורמה'? האם לא צריך לצאת לעולם, לעשות מהפכות, להניף דגלים, לכתוב, לשנות?
אבל אולי בגלל זה הפנה אותי הקוסמוס דווקא ל'סלואו פוד' ולפוסט של אסתי. סוג של תזכורת שעשייה אישית היא-היא העשייה הפוליטית. שבישול איטי בבית הוא בעצם פעולה אמיתית בשדה הפוליטי, ושאפילו כתיבת מחשבות לא-מסודרות בבלוג יכולה להיות פעולה בעלת-השפעה לא פחות משיר מלוטש שעבדתי עליו שעות במחשכים. ואתם יודעים מה, אפילו שימור של זוגיות בעולם מלא פיתויים ומטורף שכזה הוא פעולה פוליטית-חברתית עם מסר של ממש. ולקחת את עצמך ולעבור לארץ אחרת אבל להמשיך לכתוב ולערוך ולחיות בשפה שלך זו פעולה שיש שלה אפקט וממש בעולם, אולי לא כמו כיבוש האברסט (ואולי דווקא כן, כי מה כבר הרוויחה האנושות מכך שאיזה אנגלי ואיזה מקומי שמו את כף רגלם על איזה הר גבוה בנפאל).

אז אל תשכחו להאט לפעמים, ולהסתכל מסביב. ולקחת 5:16 דקות להקשיב לראש-רדיו והתייר שלהם.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 2/12/2007 22:56, ושייך לקטגוריות אסנת, דברים שמצאתי ביוטיוב, מטאבלוגיקה, מעברים 10-20-30, אופטימי
25 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רותם ב-14/12/2007 21:04

---