סמיילים
זמן רב תהיתי לגבי הסמיילים של ישראבלוג. בהתחלה חששתי מהצורך לסמן מצב רוח לפוסטים, אבל לאט לאט הם החלו להתאים. ההוא עם משקפי השמש התידד אתי ראשון - לפוסטי תמונות על טיולים בשמש הוא מתאים במיוחד, ותמיד כשקוראים לו הוא מניח בצד את הגלשן ומתיצב. גם ידידו הסתממחייך מצא לעצמו שימוש, באותן פעמים שחדשות טובות מאירות את מעוננו. הבחור עם השיניים היה מושלם לחדשות מהסוג ההפוך ובכלל לחברות סלולריות, אינטרנטיות ומעצבנות אחרות; הוא בדרך כלל גם בא עם קטגוריית 'שחרור קיטור', למרות שאני תוהה כמה קיטור הוא יכול לשחרר דרך השיניים האלה. לעגמומיות-של-סתם (כזו של יום אפרפר ותרגום בלתי נגמר) נחלצו לעזרתי רב-גבה ופה-מפותל, שבהחלט נראים כמי שאפור להם בחוץ ואיחסה להם בבטן. פה-מפותל אמר שזה אולי משהו שהוא אכל.
אבל עדיין, הצורך לתת מצברוח לבלוג העיק לפעמים. בפוסטים הפילוסופיים-הרהוריים שליף הרגשתי שאף אחד מחברי הישנים לא מתאים. שקלתי זמן מה ללכת עם הקו-ישר-נייטרלי, אבל הוא נראה לי גרמני מדי ואנמי מדי, ונדמה לי שראיתי אותו עושה טבלה לרשימת קניות עם סרגל. לא תודה. זמן מה התפלספתי ללא מצב-רוח, עם פרצוף לבן לגמרי שנראה כמו וין דיזל מלמעלה, אבל זה היכה בי כמו קופת חולים: הפרצוף המתאים לכל המחשבות הפילוסופיות הוא זה עם הפה הפתוח, שנראה כאילו הוא המום מכל העניין. הרי מהי פילוסופיה אם לא הצגת שאלות, ומהי שאלה טובה אם לא אחת כזו שמותירה אותך בפה פעור? שלא לדבר על זה שבפרופיל הוא מזכיר קצת את גיבור ילדותי פה-גדול-אוכל-הכל מהדרדסים. בקיצור, סופית, מר פה נקרא לדגל הפילוסופיה, והבעיה נפתרה.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/10/2007 21:16, ושייך לקטגוריות הומור, מטאבלוגיקה
15 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-22/10/2007 15:15

---

יומנבית ו': שירי הרוכב הבודד
שמש. סתיו. מצלמה ובלוק כתיבה.
בלי חברים. האופניים שלהם בתיקון.
לאורך הנהר ואז מעלה
דרך השכונות שהיו כפרים
אל הבאך (זה פשוט פלג)
בעלייה, השרירים צועקים
המעיל מיותר

זארברוקן שוכנת בעמק הזאאר.
עמק הוא ההיפך מהר.
לכן כל השבילים
שמכאן מתחילים
קודם כל עולים.
זה מטריד למדי, אם
כי יש לזה גם יתרון:
בחזרה, כשיורדים
זה הכל במדרון.

לעצור במקום שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, כמה זמן שאתה רוצה
לצלם את כל התמונות שאפשר
להחליט ולהחליט שוב ולשנות החלטה ואז לעשות משהו אחר לגמרי
ג'אסט מי אנד מיי בייק
אני יכול להבין את רוכבי האופנועים האמריקאיים
בנתיב שישים ושש

כמו כל דברם בגרמניה , גם מערכת נתיבי האופניים מתחלקת לשניים
(בארץ זה לשלושה)
יש נתיבים לאורך כבישים ראשיים, לפעמים בכביש ולפעמים במדרכה
הם שייכים לאמצע השבוע ומטרתם
להביא את כולם למחוז חפצם מהר ככל האפשר
הם מוכרים לכל העובדים, הסטודנטים, התלמידים שמשתמשים בהם ולכן
לא משולטים, פרט לשלטים למכוניות.
ויש מערכת מקבילה, מפותלת, אחרת
של שבילים ליום א' או לתיירים.
שבילים שמטרתם לאו דווקא להגיע
אלא ליהנות מהנסיעה.
השבילים האלה לא מכירים במילה 'ישר', אבל
כשהם עוברים בעיירות ובכפרים הם מתרחקים מהכבישים הראשיים ומהמכוניות
מטפסים ברחובות שקטים, בשבילי טרקטורים, בדרכים צדדיות
ומשולטים לעילא, בשלטים ירוקים קטנים ומתוקים
למען הרוכבים הנהנים.

על משקל ההלך הבודד (ותודה לנוריקו)
פיתחתי את הרוכב הבודד
והוא החליט שמתאים לו שירים
שירי הו הו לרוכב הבודד
שרוכב ושר
לרגלי ההר
רק רוצה להזכיר שלא כל פוסט בשורות קצרות הוא שיר,
גם אם מתגנב לו חרוז פה ושם.

אז הריעו לרוכב הבודד ולשורות הקצרות,
הריעו לאלתור חסר הפשרות
שאינו שיר
ולא רצה להיות שיר
כי מי יכול להיות שיר
מול האודם והזהב
של צבעי הסתיו
הרוכב הביתה שב
אל יומנבית ו"ו.






שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/10/2007 23:10, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הגרמנים האלו..., מטאבלוגיקה, קוהרנטיות זה פאסה
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-9/10/2007 21:16

---

זה לא נכון שאני סובלים מפיצול אישיות
להחזיק שני בלוגים זה כמו להחזיק שני בתים. או שתי משפחות. או אפילו שני חלקי אישיות. ממש אין לי מושג איך אנשים אחרים מסתדרים עם זה. אצלי זה גרם לסוג של בלבול, שאני תוהה איך אתגבר עליו.
אמנם ניסיתי להיות מסודר ולקבוע ש'שם' יתפרסמו רק שירים, סיפורים ופוסטים על שירה וספרות שפחות מעניינים חלק מהקוראים פה, והשיטה הזו עובדת לא רע; אבל עכשיו כשפוסט עולה לי בראש אני צריך למיין לאיזה בלוג הוא שייך, ואני מתבלבל מה הזכרתי כאן ומה הזכרתי במקום אחר, ויש קוראים משתי הקבוצות (ויש כאלה שבשתיהם) ובקיצור - אני מבולבל.
אחת התוצאות הפרדוקסליות היא שפתאום אני מרגיש שאני צריך עוד בלוג, למשל כזה שיוקדש כולו לחוויות הצפייה בבאפי/אנג'ל, שקוראים רבים כאן לא מחוברים אליהן במיוחד (אבל אחרים כן). פוסט כזה יגיע (ויהיו מי שפשוט יצטרכו לדלג מעליו) אבל לא עכשיו כי זה מפריע לי לקטר.
אפילו המצאתי לעצמי כינוי בעקבות פיצול האישיות הזה - דובלוגון, מהמלים 'דו' ו'בלוג'. ואני ממליץ למי שמתעניין בשירה, ספרות ועריכה לקרוא את סדרת הפוסטים על עריכה שהעליתי לשני. נו, ואני אתגבר על הפיצול. או כפי שאמר יונתן גפן, "זה לא נכון שאני סובלים מפיצול אישיות. אנחנו באמת שני אנשים, תמיד היינו שני אנשים, ותמיד נהיה שני אנשים."


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/9/2007 08:39, ושייך לקטגוריות מטאבלוגיקה, סטיות אישיות
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ב-29/9/2007 20:01

---