חמישה דברים
(המוח שלי מתקומם - הן נגד ההשתתפות ב"פרויקט" של ישראבלוג והן נגד הצורך לבחור חמישה דברים לא ידועים על עצמי. אבל אם יאיר נכנע לעניין, מי אני שאקטר. אז הנה: חמישה דברים שרובכם כנראה לא ידעתם עלי עדיין. בהצלחה).

1. בכיתה ד' או ה' (הזיכרון שלי הוא לא מה שהיה פעם) השתתפתי בחוג עיתונאים צעירים, שזכה לעמוד משלו בעיתון "הד הקריות". איכשהו תמיד מצאתי את עצמי אחראי על פינת ההומור, למרות שפעם אחת ראיינו את דודו טופז (נדמה לי).

2. יש לי (בארון אצל ההורים) כמה גביעים גדולים, בין השאר על מקום ראשון בתחרות המתמטיקה המחוזית של אוקלוסה, פלורידה בכיתה ח'. באמריקה מחלקים גביעים על דברים כאלו.

3. בגיל 21, בעקבות שיחה חולפת עם אדם שלא היכרתי עד אז, החלטתי פתאום להיות צמחוני; ההחלטה החזיקה שנתיים וחצי, והתנפצה קצת אחרי פרידה כואבת מבת זוג, ובמידה מסוימת כמחאה כלפיה; ההחלטה הסופית התקבלה כשהתארחתי אצל חבר ארגנטינאי והוריו הכינו אסאדו.

4. ב-1995 יזמתי וערכתי (עם כמה וכמה חברים) עיתון נונסנס בשם 'הנונסלט', שהכיל בין השאר מאמר על צינור גז ביסקסואל, ביקורת "רצינית" על מופע הקולנוע של רוקי ובדיחות על היפו אלרגני ועל שיטות ללוחמה בשניצל. את העיתון ערכנו על תוכנת וורד פרימיטבית וצילמנו באורח מחתרתי במתקנים שונים של צה"ל. שני גיליונות יצאו לאור, הראשון ב-200 עותקים והשני ביותר מ-500, והופצו (חינם) ברחבי הארץ, כולל בפסטיבל ערד של אותה שנה. לאחר הגיליון השני כבר היו בצוות העיתון כמעט 20 כותבים, מאיירים ומפיצים, אך דווקא בשל כך - אולי בגלל הריבים בין העורכים ואולי מעייפות החומר - הוא נפח את נשמתו לפני שהגיע לגיליון השלישי.

5. אני נוטה להתמכר באורח כמעט בלתי נשלט לסוכריות מנטה לסוגיהן, ובפרט לסוכריות 'טיק-טק', ויכול לגמור קופסא שלמה בפחות מחצי שעה אם אני לא נזהר. ההתמכרות כה חמורה שאני בדרך כלל נמנע מקניית קופסאות אם אני לא חייב. התמכרויות חלופיות כוללות מנטוס, סוכריות ריקולה, סטרפסילס ועישון קיסמים.

אה, ויש גם קטע של להטיל את המשימה על בלוגרים אחרים, אז בזאת אני מטיל אותה על לי (אם לא עשתה זאת עדיין), על the fish (עדכני את הבלוג שלך מדי פעם) ועל הגיק האמיתי (כנ"ל רק בזכר).

עדכון: מאחר שלי כבר השלימה את המשימה לפני שהעברתי אותה אליה, הריני מעביר את המשימה גם למסק.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/1/2007 00:50, ושייך לקטגוריות הומור, אופטימי
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ב-31/1/2007 16:18

---

אנטי-שגרה
יש בפירוש קושי בחזרה אל תוך השבוע, אל יום שני של עבודה, סידורים ושמיים אפרוריים, אחרי סוף שבוע של עבודה מספקת בבית, קריאה, תרבות, וכמובן פרץ ההתרגשות שליווה את השלג (כן, אני עדיין תקוע על העניין הזה). היאוש במקרה הזה נעשה לא יותר נוח, אלא יותר עמוק. וזה לא שמשהו רע התרחש: נכון, אני מנוזל קלות, והיה לי קצת קר, והפרק הספציפי בלונלי מתקשה להלהיב, אבל באמת שאין הרבה הבדל בין יום שני הזה לרבים לפניו ואחריו. ובכל זאת, אצלי יש כביכול איזה אנטי פנימי לשגרתיות הזו, לחזרה הבסיסית על אותה רוטינה, בהתעוררות בבוקר ובכלל בהמשך היום.
יש כמובן דרכים רבות לשבור את השגרה, החל מטיול קל בחוץ וכלה בניסיון לחפש לעצמי איזו עבודה ו/או תעסוקה בעיר הזאת, משהו שלא כולל אך ורק ישיבה מול המחשב כל היום. אלא שכל הפעולות האלו דורשות אנרגיה, זמן, התעסקות, אומץ וכמה שכבות בגדים שצריך ללבוש כדי לצאת אל האפרוריות הלא מפתה בחוץ. ועל כולן רובצת הידיעה שאני עושה אותן כשהייתי יכול לעבוד ולהרוויח עוד כמה שקלים המומרים ליורו בשער מאכזב. שגרה היא סוג של אופטימום מקומי, כמו מכתש באדמה, שכל ניסיון לצאת ממנו דורש לפחות בשלב הראשון השקעה של אנרגיה יתרה, ומעבר למצב עוד פחות נוח מהשגרה עצמה. זה מה שעשיתי כשעברנו לכאן בקפיצה נחשונית מישראל, והמחיר היה הקשיים המתוארים בתחילת הבלוג; אבל עכשיו הגענו - לפחות זמנית - לעמק חדש, שקשה מאוד להשוות אותו למצב הקודם (השגרה של הארץ), ומצד שני קשה גם לפרוץ אותו ולהמשיך, למדרגה הבאה, להתפתחות הבאה, ללא-נודע הבא.
אני מטבעי נוטה להיות נסער ולא לשבת באותו מקום הרבה זמן; אבל הולך ונעשה קשה יותר לצאת מהשגרות שאני נכנס אליהן, ואני מרגיש שאין לי כוח אפילו להתחיל לחשוב לאן לצעוד עכשיו, להתחיל לדחוף את הכדור הכלוא במכתש אל מעבר לפסגה הקרובה בניסיון לחקור קצת מעבר. ביום שני שגרתי שכזה, אפילו לכתוב בבלוג נראה כמו מטלה, במיוחד אחרי שכבלתי את עצמי ברשימת 'נושאים לכתיבה'. אז לא. אני רוצה שהכתיבה בבלוג תישאר תמיד זינוק ספונטני קדימה, ולצורך זה הריני מוחק את רשימת הנושאים לכתיבה. צעד אחד קטן ללוחמה בשגרה. לילה טוב.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/1/2007 01:17, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אמנות, שחרור קיטור
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של לי ע ב-30/1/2007 16:21

---

אחרי השלג
השלג היה, השלג הלך, הותיר אחריו מדרכות רטובות (כמו אחרי גשם) ואיש שלג שמישהו בנה על הגדר בינינו לשכנים. ירון ואנדריאה מבטיחים שיהיה עוד שלג לפני שהחורף ייגמר, אז נחזיק אצבעות.

בין לבין נפגשנו אתמול עם אורן ונורה (הישראלי הנוסף בזארברוקן וחברתו מצפון גרמניה) בפאב-מסעדה בסגנון מקסיקני שאורשי (הפסנתרנית ההונגריה) הביאה אותנו אליו פעם. היה משהו מצחיק בכך שאנחנו שיחקנו את תפקיד המארחים בזארברוקן, אלו שיודעים איפה כדאי לשבת ואיך מגיעים לשם, ועוד המלצנו להם על מסעדה איטלקית ומסעדה סינית, ובאיזה קולנוע ומתי אפשר לראות סרטים בשפת המקור (ביום שלישי נראה את 'הילדים של מחר' במעין-סינמטק המקומי). השיחה התנהלה בבליל מילולי של עברית, אנגלית וגרמנית - נורה גרה בארץ שנתיים ויודעת לא מעט עברית, אורן עוד לא ממש למד מספיק גרמנית, ואנחנו מצאנו את עצמנו מדברים אנגלית מתובלת במלים גרמניות מדי פעם. אבל הקוקטיילים הנדיבים הפשירו את הקרח כמו מלח ששמים על המדרכות להפשיר שלג (כן, הדימויים שלי נעשו מוגבלים מאז שנחת פה הלבן הלבן).

את האווירה המקסיקנית (שנובעת כמובן גם מהעובדה שאני מתרגם את מקסיקו כבר חמישה חודשים) המשכנו גם היום, כשהכנו טורטיאס עם גואקמולה ובשר טחון מטוגן בבצל ופלפלי צ'ילי חריפים. היה נפלא. בכלל, הבישול שלנו חוצה גבולות בזמן האחרון, ונע ממרק עדשים כבד בסגנון אירופי, דרך עוף בסילאן (דבש תמרים) ותפוזים בסגנון ישראלי, ועד פיוז'ן משונה של רביולי גבינת עזים וזיתים ברוטב פטריות וחלב קוקוס תאילנדי (תאמינו או לא, זה יצא טעים). וכל זה, אגב, רק בשבוע האחרון. איזה מזל שבנינו לנו מטבח כדי שנוכל לא לצאת ממנו כל היום.

לחלק האמנותי בסוף השבוע דאג קונצרט שנערך בבית הספר למוזיקה, שם נהננו משירים בגרמנית, באיטלקית, בצרפתית ובאנגלית. קשה לומר שהיו בו תגליות גדולות, אבל איכשהו ראינו בקונצרט וסביבו בערך את כל מי שאנחנו מכירים בזארברוקן (פרט לאורן ונורה שראינו לפני שתי פסקאות), וזה בהחלט היה נחמד. לילי הציעה שנלך ביחד להחליק על הקרח, וניסתה לשכנע אותנו גם אחרי שאסנת ניסתה להבהיר לה בנחרצות שהחלקה על הקרח פירושה עבורה בעיקר סימנים כחולים על הישבן.

אה, כן, ובדרך הביתה ראינו את שאריות השלג האחרונות לפני שהן נעלמות לחלוטין. אין ספק שאני הולך להתגעגע. באמת לא ברור לי איך נעלם כל השלג שנח על העיר רק אתמול. אבל יש לי חשד, בהתחשב בכמויות המים שנשארו מאחוריו: דג גנב את פתיתי השלג שלי! וכשאני אתפוס אותו, אני אפרק לו את כל הסנפירים!שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/1/2007 20:30, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, הומור, אופטימי
1 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רוני ב-29/1/2007 01:01

---

הלבן הלבן הזה - פוסט תמונות שלג
"שלג על עירי,
כל הלילה נח"

ובבוקר, כשקמנו, זה מה שראינו:




ומחלון המטבח:




אחרי התקף התלהבות מהיר, ואחרי שביררנו שבחוץ מעלה אחת מעל האפס (כלומר, חמים ונעים, אבל לא מבשר טובות מבחינת הישארות השלג על הקרקע) לבשתי את מעילי וגעטקסיי ויצאתי לסיור תמונות בעיר ובכפר. הדבר המעניין הוא שלאף אחד זה לא ממש מזיז שירד שלג. שוק האיכרים בכיכר הראשית, למשל, מתקיים כתמיד:





אני, בניגוד לאסנת, כבר ראיתי בחיי שלג יורד (שלוש פעמים: בחרמון, בוושינגטון בירת ארה"ב ובאגם טאהו בקליפורניה, שם נתקע הרכב המשפחתי בפקק שיצרה סופת שלגים) , ולבטח ראיתי שלג נח על הקרקע. אבל כל הפעמים האלו היו במסגרת טיול, וחוויית השלג היתה חלק מחוויית הטיול, במיוחד במקומות שלא ראיתי אותם מעולם לא-מושלגים. אבל לראות שלג המקום שבו אני גר מזה מספר חודשים, ולראות את הנופים שאני מכיר מיומיום משתנים למשהו שנראה כמו איזה אתר נופש אלפיני או מרחבי אלסקה במרוץ למיליון - זה כבר ממש משהו אחר.
קחו, למשל, את גשר ביסמארק, שאנחנו עוברים עליו בדרך לעיר:





ואת בניין האופרה והתיאטרון, בו עולה הערב הפקת "רומיאו ויוליה":





וכנראה שאנחנו לא היחידים שמתלהבים מהשלג, כי היה כבר מי שבנה איש שלג אמיתי:





זה כמובן לא יחזיק הרבה זמן - מדובר על שלג קל, שהרבה ממנו כבר נמס והפך לשלוליות - אבל בינתיים, חוויית אירופה מכה בנו בשיאה.

"שלג על עירי,
שלג על פני,
ובתוך הפרי כל געגועיי"
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/1/2007 13:47, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, תמונות, אופטימי
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ליןן ב-1/2/2007 19:55

---