שודדי הזמן
בגלל העבודה שלי כמתרגם והרצון שלי לעדכן בבלוג, אני נמצא הרבה על המחשב, והרבה מזה - באינטרנט. וזה, בתורו, גורם לתופעה מוזרה: בלוקים שלמים של זמן נעלמים פתאום מחיי. לפעמים קורה שאיכשהו, למרות שלא קמתי מהמחשב מהבוקר עד הערב, הצלחתי לעשות רק עבודה של חמש שעות, וזה לא בגלל שעבדתי לאט במיוחד.
כשניסיתי לעקוב אחרי הזמן האבוד גיליתי שזו משימה קשה (תשאלו את פרוּסט). מה שכן, ברור שזה קשור איכשהו לאינטרנט. כל עוד אני מתרגם מול הוורד בלבד, הכל בסדר; אבל אם לרגע אני מגיח לויקיפדיה כדי למצוא קצת יותר מידע על שבט הצוציל, ו-הופ! אני מוצא את עצמי אחרי שעתיים, מתקן את הערך על דייגו ריברה בוויקי העברית, כשבדרך למדתי הרבה דברים לא חשובים על איך מתחלפים נשיאי ארה"ב. ואם אני מעז לקפוץ לפורום תרגום כדי לשאול אם מישהו שם יודע מה זה Backstrap loom ואיך בשם קצאלקואטל מתרגמים את זה לעברית, מיד אני מגלה שממתין לי שם דיון פילוסופי מרתק על שפה, בלשנות, הבנה הדדית ופילוסופיה של הלשון, ו-הופ! עוד שעה וחצי נשאבו לחור השחור של הזמן. ואיך אני יכול לעדכן את הבלוג בלי להימשך לבלוגים האחרים בקבועים שלי, ללינקים שלהם, וללינקים שלהם ו.... טראח, אני מעבר לאופק האירועים, מרחף באתרים לא ידועים ונדהם שוב מעומקה וממורכבותה של הרשת (שלוש שעות נגוזו כלא היו, אבל יש לי המון אם-פי שלושים חדשים של שירים שמעולם לא שמעתי).
אז עיתון טיים הכתיר את גולש הרשת האינטרקטיבי כאיש השנה, והיה על זה אפילו פרויקט בישראבלוג (שלא השתתפתי בו כי לא הספקתי), ואפילו התגאיתי קצת (בהיותי בלוגר ותורם לוויקיפדיה, כך שאני איכשהו חלק מהקבוצה הזו), אבל מסתבר שלמרות השימוש הנרחב שלי באינטרנט עד עכשיו, רק לאחרונה התחלתי להבין כמה תוכן, מידע, קשרים ופינות אבודות מסתתרים במרחב הזה. שלא לדבר על פינות אפלות, שם עלולים לשדוד מכם את המשאב החשוב ביותר: זמן. ההצעה שלי? לא להתפתות לעסקאות בשטח, אבל אם כבר תופס אתכם איזה אתר עם html גדול ודורש:"הזמן או החיים", אל תיאבקו; יכול להיות שאפילו תיהנו בסוף.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/12/2006 21:22, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, הומור, עבודה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-31/12/2006 11:24

---

הגיחה
היום כבר לא יכולנו יותר. מאז חג המולד לא חל שינוי במזג האוויר. הוא נותר, בפרפרזה על האמרה הידועה, "עננים וקור ושלג אין". הטמפרטורה לא עלתה מעל האפס כל השבוע, והנוף בחוץ היה כמו להסתכל אל תוך כוס חלב - לבן ומעורפל מאופק עד אופק. באתרי מזג=האוויר השונים יש שמות שונים למצב הזה, מ-Mist ועד Freezing fog, אבל לי היתה רק מילה אחת טובה לתאר אותו - איחס. ובעוד אתם, או לפחות הירושלמים שבכם, קיבלו קצת מ"הלבן הלבן הזה", אצלנו גם זה לא נראה באופק.

אבל לא היתה ברירה. אחרי שדחינו מיום ליום את ההליכה לסופר לקניות, וחיסלנו בינתיים כמעט את כל מה שהיה בפריזר, היינו היום חייבים לצאת. חוצמזה, שלושה ימים היינו תקועים בבית, רק אנחנו והחיידקים, והגיע הזמן להתאוורר. אז מה אם מינוס שלוש מעלות בחוץ. התלבשנו חם, אספנו את כל הפחים, הבקבוקים למחזור והשקיות למצרכים, ויצאנו. וברגע שיצאנו ידענו שטוב עשינו. אמנם הקור צרב כל פיסה מהגוף שלא היתה מכוסה (בעיקר את האפים המסכנים), אבל ההליכה עשתה לנו טוב. ואז, כשעמדנו לעקוף את הפינה לרחוב של הסופר, התפתח הדיאלוג הבא:

אני: תגידי, גם את רואה דברים לבנים קטנים שנופלים מהשמיים?
אסנת: כן, נדמה לי.
אני: אני חושב שזה שלג.

ואכן, מתוך הלבנבנות-אפרוריות המשונה, בקצב איטי ביותר, התערבלו באוויר פתיתים קטנטנים של שלג . זה היה מה שקוראים לו כאן snow flurry, שאפשר אולי לתרגם לעברית כ'טפטוף שלג' או 'אבקת שלג' או 'שלג קל ביותר'. זה גם הספיק להיגמר עוד לפני שהגענו לסופר. אבל זה היה שלג, וזה הספיק כדי לשבור את הבצורת העגמומית בה היינו שרויים עד אז. שלא לדבר על כך שכשיצאנו מהסופר, החל החלב אט-אט להתבהר, ועד שחזרנו הביתה כבר שבו אלינו השמש והשמיים הכחולים.

(אסנת , אגב, טוענת שהמיני-שלג הזה ממש לא מספק מבחינת החסך שלה - היא מעולם לא ראתה שלג - ואני נוטה להסכים אתה)



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/12/2006 01:33, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה, אופטימי
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קרואלה דה קוויר ב-30/12/2006 23:02

---

לרוץ במדרגות
היום היה אחד מאותם ימים שקשה לי מאוד לשכנע את עצמי לקום מהמיטה, להתיישב למחשב ולעבוד. העיר סגורה זה היום השלישי (יום א' ושני ימים של חג המולד), חתכתי בטעות את האצבע בניסיון לפתוח קופסת מלפפונים חמוצים (אל תשאלו), אני ואסנת קצת מצוננים, ובחוץ מעין ערפל במשך כל שעות היממה. הצינון גורם לעיניים שלי להתערפל מאוד בקלות מול מסך המחשב, וזה בתורו גורם למחשבה לנדוד, ולנפש לסעור.
אחרי ויכוח מוסרי ארוך עם עצמי הרשיתי לי לקחת חצי יום חופש (כלומר, לתרגם חצי מהכמות היומית בלבד) ולטפל קצת בעצמי - לשמוע מוזיקה בסלון, לסדר את הדיסקים, אפילו לחטוף תנומה קצרה בצהריים. וגם קצת לחשוב.
כתבתי קצת כבר בעבר על הפחדים, הרגישויות והקשיים שיש לי במגע עם העולם, מה שאני ואסנת מכנים 'לתפעל את המטריצה' (במחווה לסרט Matrix). אצלי, לפחות, אין אופציה 'לכבות' לגמרי את הרגש כשאני מתעסק בדברים האלו, ולמרות הנסיונות שלי לחזור ולומר שכסף זה לא רגש, הרי שברגעים האלו מתעורר הרצון לברוח מהכל לארץ הניתוק המוחלט, לשינה, למקום מבודד, אפילו אוטיסטי.
ירון (המורה של אסנת) נתן לה מטאפורה לחשוב באמצעותה על השירה שלה. הוא אמר לה לחשוב על בית בן שתי קומות: בראשונה נמצא הרגש, והחיבור הרגשי ליצירה; בשנייה נמצאת הטכניקה, היכולת להוציא את זה החוצה. הדרך ליצור אמנות (בזמרה ובכלל) היא לא להתעלם מאחת הקומות, אלא לדעת לעבור כל הזמן ביניהן, במילותיו של ירון "לרוץ במדרגות".
את המטאפורה הזאת קל להעביר לתחומי אמנות נוספים (כתיבה למשל), אבל אני מסתכל עליה גם בהתיחס להתמודדות עם העולם: קומה אחת לרגש, אחרת לפרקטיקה. הישארות בפרקטיקה היתה אולי עשוי לעזור לי 'להצליח' יותר בעולם, אבל הופכת אותי לאדם מנותק משהו, ובכל מקרה - זה לא אופציה בשבילי, לפחות בינתיים, בהיותי כל-כך מוצף רגש. לעומת זאת, הישארות ברגש לא תאפשר לי לתפקד בעולם במובן הבסיסי ביותר, אלא אם אחליט לסגת לאיזו מערה בגליל ולחיות שם לבד (לא שלא חשבתי על זה). מה נשאר? לרוץ במדרגות. וזה, מה לעשות, מעייף, במיוחד שלמרות טענותיי, אני כנראה לא סופרמן (אבל על זה אפשר לדבר בפוסט אחר).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/12/2006 00:17, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, אמנות, שחרור קיטור
6 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של קרואלה דה קוויר ב-27/12/2006 17:43

---

מעגל אסוציאציות שמתחיל ונגמר בחג המולד

חג המולד היום, ופירוש הדבר שפעמוני הכנסייה המקומית (והגיבן שמצלצל בהם) פעילים במיוחד, הן בקריאה למיסה אתמול בערב (אז נוגנו עליהם מיני ניגונים שונים) והן הבוקר (לפחות נתנו לנו לישון וצלצלו רק בעשר) ואחר-הצהריים. זה גם אומר שהכל סגור, נעול ומסוגר בכל העיר החל מאתמול אחר הצהריים; כשחיפשנו מקום להשביע את רעבוננו בארבע אחה"צ אחרי טיול יום א' קצר, מצאנו בהתחלה רק שלושה פאבים צפופים שבהם נפגשו כל החבר'ה מזארברוקן שחזרו לעיר לחגים עם החברים מכיתה א' והרימו כוסות בירה ענקיות. שיטוט ארוך במדרחוב הביא אותנו כבר כמעט לייאוש, עד שזיהינו בפינה מסעדה טורקית פתוחה, והשבענו את רעבוננו בלחמג'ון ובבשר טחון בלאפה עם רוטב יוגורט, לקול נעימות חג-המולד שבקעו מהרדיו הפתוח.

מצד שני, אולי טוב שלא יצאנו מהבית, כי היום החריפה מגמת ההתקרחות (=כיסוי בקרח) של משטחים מסביבנו, ולפחות לפי אתרי מזג-האוויר לא עלתה הטמפרטורה מעל האפס במשך כל היום (!). אכן יום טוב להיות בבית, ולהוציא מהמקפיא מרק אפונה עשיר עם נקניקיות ובשר, שהכנו לפני כמה זמן בדיוק לימים מעין אלו. מצד שני, בקרוב נראה לי שלא נוכל כבר להתלונן על מזג האוויר, כי אני מבין שסופה גדולה גם בדרך אליכם.

מה שמעצבן בחג המולד (חוץ מהשירים הקיטשיים) הוא שמבחינתנו (או לפחות מבחינתי) מדובר ביום עבודה לכל דבר. כדי להתעודד, המשכתי את גישושי המוסיקליים, ומצאתי את האתר הזה, אליו הועלתה סדרה של 'מיקסים' מיוחדים לחנוכה, שמיניות של שירים איכותיים שבחרו כותבים חובבי מוזיקה. גם אם לא כל האוספים באותה רמה, מדובר בפנינה של ממש, שפתחה את הראש שלי (שכזכור, מחובר חזק למוזיקה) למה שקורה היום ולהרבה מוסיקה איכותית וחדשה. השירים יהיו באתר רק לזמן קצר, אז הזדרזו והורידו (אבל אם גם אצלכם יתחיל להזדמזם בלי הפסקה השיר של ה-Eels שפותח את המיקס של יאיר רווה, אני לא לוקח אחריות).

ואם כבר במוזיקה אנחנו עוסקים, אספר לכם על החוויה המרגשת שהיתה לנו אתמול, כשצפינו ב-DVD ב'כרמן' במטרופוליטן של ניו יורק (1988). כרמן דווקא לא הבריקה ומיכאלה התקשתה להיכנס לדמות, אבל חוזה קארראס, בתפקיד דון ז'וזה, היה כל מה שאופרה צריכה להיות - קול ענק, משחק מדויק להפליא, נוכחות בימתית מדהימה.... ומעבר לכל המילים האלו, ריגש אותנו עד דמעות (וזה לא סתם ביטוי). אחר-כך הורדנו (באדיבות גוגל וידאו) עוד כמה קטעים של הכוכב, בפרט האריה הבאה מתוך 'לה בוהם' (שימו לב לתגובתו כשהקהל מוחא כפיים).

בזכות קאררס, לא הרגשנו בודדים כלל בערב חג המולד המשפחתי שחגגו כולם סביבנו (כולל הזוג המבוגר בבית ממול, שארחו את כל הנכדים). ואכן, אם במקום מסוים חג-המולד הוא כמו חנוכה (בגלל האור והמתנות) הרי שבמובן אחר הוא כמו סדר פסח, שבו כולם, אבל כולם, נכנסים להוויה המשפחתית ומתעלמים מכל מי שאינו בן משפחה. בהשוואה הזו, הימים הקרובים - בין חג-המולד לראש השנה האזרחית - הם כמו חול המועד; יש חגיגיות והרבה מקומות סגורים, אבל העיר בכל זאת מתפקדת כסדרה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 25/12/2006 21:17, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, עונות השנה
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של אנג'לה ב-29/12/2006 14:19

---