הישרדות
ישירות מהמח"א (מקליט חלומות אוטומטי, הגדרה של קיטי):

זה היה מסע מסביב לעולם. לא מסע מפואר, אלא מסע הישרדות - נסיעה בכלים הכי פשוטים והכי זולים, תוך מאבק בסכנות רבות, בקבוצה גדולה עם מדריך שלא מהסס לרגע. המדריך היה מעין גורו, שכולם עושים מה שהוא אומר, ולא שואלים. חוץ ממני. אני הייתי מאוד מאוכזב וחשתי שהוא לא בדיוק יודע מה הוא עושה, שהוא מאלתר, שהוא מסכן אותנו. נסענו בסירה גדולה לתוך ים, ואני חשבתי, הקטע הזה לא עביר בסירה מהסוג הזה. מה הוא עושה? כולנו ניהרג. ואכן, בשלב מסוים החלה הסירה לשקוע, וכולנו אתה. אבל כולם שחו, ואיכשהו , באמצעות שחייה והיצמדות לקצה הנהר/ים/אגם, הגענו לאיזה חוף. כולם. חיים.
מאוד כעסתי על המנהיג, אבל הוא אמר שזה היה מבחן לכוח הרצון שלנו. הוא אמר שהוא עשה את הקטע הזה הרבה פעמים, ואם רוצים אז עוברים אותו. אני חשבתי שזה היה מזל. הוא הושיב אותנו בשורות וטורים, כמו רשת שתי וערב של אנשים, ומול כל אחד פרש מפה מצוירת על הארץ. הגיע הזמן לעוד אחד מטקסי הגורו המטופשים, שבהם הוא מתיימר לעזור לנו למצוא את עצמנו, להבין מי אנחנו.
במרכז כל מפה היו שני סימונים, שני אזורים מרובעים ריקים. אחד גברי, הוא אמר, השני נשי. הגברי הוא סימון של קפה שחור. זה מה שגברים שותים. הנשי הוא תה צמחים. הבנתי שזה מה שיש להם על האי הזה, אבל אני רציתי נס. הוא הביט בי ואמר, רונן רוצה קפה שחור, אבל עם הרבה הרבה סוכר. הוא רוצה להמתיק את הגבריות שלו, וזה אפשרי, אבל הוא לא מקבל כל מה שאפשר מהקפה השחור. אני ממש לא קיבלתי בהבנה את זה. איחס, חשבתי.
שמתי סוכר בשתי הכוסות והתלבטתי. כולם כבר קיבלו את הקפה או התה שלהם, לפי הצד ששולט אצלם, ולי היה רק סוכר בשתי הכוסות. הטקס כבר עמד להתחיל ואני שאלתי את הגורו מה אתי. הוא החווה בידו הצידה והורה לי להביא את קנקן הקפה למזוג לעצמי. הצצתי וראיתי בעיקר גלידת וניל. אבל אחריה באמת היה קנקו הקפה, ואני לקחתי אותו ומזגתי, מקלל כל רגע שהאמנתי לגורו הזה ושיצאתי למסע התלאות הזה בעולם.
ואז שתיתי את הקפה ומיד הבנתי שהבית הוא סוג של מקום שמוגדר רק על ידי החזרה אליו ממקום אחר. שתיתי וידעתי שאשרוד את המסע, שהמתוק הוא האמונה שלי בבית, ולמרות הגורו המטופש אני אצליח להשלים את המשימה. וכך עליתי יחסית בשמחה על הרפסודה המינימלית שאתה היינו אמורים לחצות את האוקיאנוס.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/10/2007 09:14, ושייך לקטגוריות ישירות מהמח"א
20 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מרי ג'יין ב-4/11/2007 22:24

---

upside down
קללה סינית ידועה אומרת "שיהיו לך חיים מעניינים". הסינים יודעים על מה הם מדברים: הם אנשים רציונליים, ולכן ברור להם ששינויים, טלטלות ועניין בחיים מובילים בסבירות גבוהה יותר לתוצאות שליליות מאשר חיוביות. צלצול בלתי צפוי בדלת, מכתב לא מוכר, נסיעה למקום רחוק - כל אלה צופנים בחובם, הסתברותית, יותר סיכון מסיכוי. זו נטייתו של העולם להגדיל את האנטרופיה (חוסר הסדר) - דברים יכולים להתקלקל, ליפול ולהישבר 'ככה פתאום' אבל אל יתוקנו ויסודרו בלי שמישהו ישקיע בכך אנרגיה מודעת.
ולמרות כל זאת, יש בי אהבה לדרמה. משיכה לרגעים שבהם הכל אינו כתיקונו, ודברים יוצאים בהם מכל שגרה שהיא. יש לי זכרונות נעימים, מרגשים, מאירועים טראומטיים (למשל הנסיעה הספונטנית לירושלים יום אחרי רצח רבין כדי לעבור ליד הארון, או הטיול ההזוי שלי הביתה ממרכז תל אביב כשמכל טלוויזיה נשקפים מגדלי התאומים הבוערים). לפעמים, דווקא כשהכל מסתבך ופעולות פשוטות הופכות למרוץ נגד הזמן בסגנון סדרת הטלוויזיה '24', אני בשיאי - מלא אנרגיה, אפילו אופטימי.
אפשר לראות את זה בהתעוררות מהשינה: אני מתעורר מאוד בקלות אם יש לי מטוס לתפוס, מבחן לעבור, יום חשוב לפני. קשה הרבה יותר להתעורר כשהיום המתחיל נראה זהה לחלוטין לאתמול. הרצון הזה הוא חלק מאותו קול קורא לנדוד שכתבתי עליו, וחלק שאינו תלוי בכלל באמנות או ביצירה אלא מהווה דחף בפני עצמו המתנגד לביתיות, משהו כמו I'm ok when everything is not ok (ציטוט של טורי איימוס מהשיר upside down). או אם כבר שירים, גם ביוטיוב הזה (שגם נורא כיף לשמוע אותו):



למאותגרי יוטיוב, קצת טקסט רלוונטי:

You know I love it when the news is bad
And why it feels so good to feel so sad
I'm only happy when it rains

Pour your misery down, pour your misery down on me
Pour your misery down, pour your misery down on me

זה לא שיר על גשם. זה שיר על אנשים שנהנים מקללות סיניות. לאנשים שיכולים לפזם גם It's the end of the world as we know it and i feel fine. כי לפעמים הרס הוא סוג של יצירה, וסוף העולם הוא המקום היחיד שאפשר לעבור דרכו הלאה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 27/10/2007 17:30, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, מעברים 10-20-30, קוהרנטיות זה פאסה
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-29/10/2007 14:50

---

בוא נעבור בדרך המשי
כפי שהבטחתי פעם-פעמיים, להלן עדכון מחזית לונלי פלנט. והפעם: אקזוטיקה. במסגרת התרומה הלא-גדולה שלי לאלף העמודים של מדריך סין החדש, מצאתי את עצמי מתרגם את הפרק על מחוז ש'ינג'יאנג, המחוז המערבי ביותר בסין, אזור של מדבריות, הרים גבוהים ובליל עמים ושפות, בו עברה דרך המשי ההיסטורית בין סין להודו, לערב ולאירופה. בונוס חביב היה העובדה שההורים שלי היו בקיץ האחרון בטיול של שלושה שבועות לאותו מחוז נידח, כך שכל השמות האקזוטיים היו לי כבר קצת מוכרים מהסיפורים שלהם.
בלי להיכנס לשיעורי היסטוריה, מה שמרתק באזור הוא מפגש התרבויות המרתק; המחוז גובל בטיבט, בהודו, בפקיסטן, באפגניסטן, בטג'יקיסטן, בקירגיזסטן, במונגוליה וברוסיה (ואם שכחתי איזו 'סטן', שתהיה לכפרות). התוצאה היא שיש כאן נציגות לכל מיני מינים של עמים, שפות ותרבויות, מדוברי שפות טורקיות עד מונגוליות, פרסיות וכמובן סינית; וגם מוסלמים, בודהיסטים וכל מיני בעלי אמונה אחרים. אירופה היא כאן עולם רחוק ולא מוכר, והמעצמה הגדולה היא סין, אבל זו נחשבת גם ככובשת. בקיצור, בלגן.
התרגום גם הוביל אותי ליצירתיות מטבחית, ולהכנת אורז מוקפץ 'בנוסח דרך המשי'. שלא שאני יודע בדיוק במה משתמשים שם, אבל חשבתי לשלב תבלינים סיניים, הודיים, ערביים ואירופים והיתה לי תחושה שזה ילך (זה הלך מצוין). הבסיס היה 'מה שהיה בבית' - בצלים, זוקיני ומעין שעועית ירוקה רחבה ושטוחה, וכן המון אורז לבן מוכן שאסנת הכינה לפני כמה ימים. אז הקפצתי את הירקות בשורה נאה של תבלינים - סויה, שום, ג'ינג'ר, קארי הודי, עלה דפנה, קוריאנדר, שמן צ'ילי וזעפרן, לפני שהוספתי פנימה כמה צימוקים שרק חיכו על המדף. הספקתי אמנם להבין שבלי בשר כבש זה לא באמת מתאים למרכז אסיה, אבל לא היה בדיוק זמין, כך שהסתפקתי במנה צמחונית. לא נורא.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/10/2007 23:27, ושייך לקטגוריות מתכונים, אופטימי
18 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-29/10/2007 13:31

---

קול קורא לנדוד
"הרגשנו לא נוח בתוך עורנו/ אבל יותר מכל/ היינו יפים"
(אלאניס מוריסט/ Joining You)

לפעמים נדמה לי שתנאי בסיסי להיות יוצר אמיתי הוא שנאת הביתיות: איזה תיעוב בסיסי לעמידה במקום, להגדרה של בית, לארבעה קירות, דשא, 2.4 ילדים וכלב. נראה שיוצרים גדולים רבים נרדפו בידי איזה צורך לא להישאר במקום, לא להרגיש נוח, לא למצוא את החתיכה החסרה שלהם, אלא "לרוץ מהר, לרוץ מהר, לרוץ".
וגם בי יש את הצד הזה, זה שמתעב את כל טקסי הביתיות החצי-מעושים, את הסמול טוק, את ההתמקמות וההרגליות, כשה שהיה רוצה לשבת בפאבים עשנים ולקרוא בהם את הרמן הסה, לעבורא מעיר לעיר כמו בפרסומת לאינטרנט מהיר, להמציא דמויות פיקטיביות ולכלות אותן בעשן סיגריה, לאהוב מהר וחזק ועכשיו ובלי להשאיר עקבות.
אבל זה רק צד, וככל שהזמן עובר אני חושב שהצד הזה לא נמצא בי במינון מספיק כדי להיות ג'ים מוריסון, הנרי מילר או אנדי וורהול. אני מגלה שאני "אוהב להיות בבית" כמו אריק איינשטיין (ודווקא הוא אמן גדול). שמתפתחים בי הרגלים ומקומות נוחים כמו כורסא, שאני מתפנק ומתקשה לעוזבם. והרי ככל שטוב לך יותר אתה נושא מטען גדול יותר, יותר דברים לאבד בכל שינוי חד, יותר דברים לבכות ולהתגעגע אליהם. והרי הכלל הראשון של שנאת הביתיות הוא לא להביט לאחור, לא להפוך למלח.
וכך בתוך הבית החוזר ונבנה וחוזר להיות מעוז שמפחדים לעזוב כל פעם מחדש, מתנוון דחף הנדודים והופך לטרוניה צינית, לסתם אי נוחות חברתית מתנצלת שמתקרצצת לפעמים וקוראת בהתרסה, כאומרת 'מה תעשה לי, הרי אני אתה, הרי אני החלק שאתה מעריץ בך, מה תעשה לי?' והיא כמובן צודקת, אבל הצעד נעשה כמעט לבלי שוב, והמרוץ המטורף חצי נעצר או לפחות כיום מטויל יותר וירטואלית ממעשית, ואירופה שלי אינה פריז של מילר אלא עיר קטנה ואנשים בה רגילים, מי יותר ומי פחות, ואינטרנט אחד גדול מלא מרוצים וירטואליים, קטני סיכון ומורשים.
ואם רק הייתי יכול להכיר בזה, להגיד 'אני לא כמו החולות, אני כמו סלע', ולהשתיק את הכבשים שפועות בוואדי בלי הפסקה.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/10/2007 22:25, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
52 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מרי ג'יין ב-4/11/2007 22:22

---