24
ויש רק 24 שעות ביממה, וזה פשוט רחוק מלהיות מספיק. עבודה, סידורים ולדאוג לגוף (שינה, אכילה) לוקחים הרבה מאותן 24 שעות, יותר מדי, ואז עוד דוחסים פנימה מערכות יחסים - קרובות, רחוקות, ממשיות, וירטואליות, ידידותיות, עסקיות, אחד מול רבים (בלוג), רבים מול אחד (צפייה בטלוויזיה ובסרטים) וכו'. ומעל כל זה היצירה, או יותר נכון - עשרה נדבכים שונים של יצירה, כל אחד משווע להמשך של מה שהופסק-נקטע. וגם סתם להסתכל על השמיים. ועל הטבע. ולבהות. אני אוהב לבהות, זה היה נכנס יופי לשעה הארבעים ושש ביום בן ארבעים ושמונה שעות.
הרבה פעמים חלמתי על היכולת להקפיא את הזמן, לדאוג לעצמי לעוד כמה שעות כל יום. למשל, לעבור כל יום - באיזושהיא נקודה לחוצה שאבחר - למקום אחר, לשש שעות. כל מה שאני צריך במקום האחר הזה הוא עט ודף, או מחשב עם מקלדת. עוד שש שעות אקסטרה, שמוקדשות רק לכתיבה. אז הייתי יכול לבלות את היומיום בתוך המרוץ, ולדעת שיש לי את הזמן שלי להסתכלות-מבחוץ. אבל אין.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 28/2/2009 19:51, ושייך לקטגוריות אמנות, שחרור קיטור
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-1/3/2009 20:09

---

רוצה ויהיה
החלומות מהירים יותר. דחוסים יותר. שלוש דקות של חלום מכילות כל-כך הרבה חוויות, שהעולם האמיתי (אמיתי?) מחוויר לעומתן, נראה סטטי ומשמים.
אפשר ליצור פעילות בעולם האמיתי, אבל זו בדיוק הבעיה: את הפעילות כאן צריך ליצור, ואילו החלומות מתרחשים. אין פירוש הדבר שבחלומות הצופה הוא פאסיבי, כמו בסרט (גם אם יש דמיון בין הדברים ולכן אפשר לשקוע בסרטים ובתוכניות טלוויזיה); אבל בחלומות הרצון מוביל מיד לפעולה, אפשר לומר - הרצון הוא הפעולה. אם בחלום ברצוני לדבר עם מישהו, לגעת במשהו, הדבר קורה מיידית (או דבר אחר, המשנה את זרימת הרצון ומוליך למקום אחר). ואילו ב'מציאות', כל רצון הוא בסיס לעיכובים: אני רוצה להדליק קטורת, אבל לא מוצא את הקטורת, את המעמד, את המצית. ודברים אחרים נכנסים ומפריעים לרצון. אין את זה בחלום, או לפחות לא מרגישים את זה.
העולם האמיתי כל-כך סטטי ויציב, שקצה לרצונות לחצוב בו. רצונות לא משפיעים על חוקי הפיזיקה, על מבני הבניינים, אפילו על המכשירים הטכנולוגיים. בחלומות הרצונות הם הכל: כל הקיים הוא טרנספורמציה של רצונות. כאן, במקום הזה שאתם קוראים לו העולם האמיתי, המעצורים הם העיקר, והרצון הוא כלב מנומנם שצריך לבעוט בו כדי שיעשה משהו, משהו לפרוץ את כל הסטטיות הזו.

מהמח"א: סם סיבורן מסביר לקבוצת כתבים בבית הלבן על אפשרויות הפילוג בקדימה ובמפלגת העבודה, מציג את בוז'י הרצוג כמנהיג האולטימטיבי הבא של ישראל, ואז מגיב לסרט סקס שהקליט מרוואן ברגותי באמצעות הטלפון הנייד המתוחכם שלו.

וכן, חזרתי. מסיבות קוצר בזמן אני חושב שאתחיל להגיב-לתגובות רק מהפוסט הזה (למרות שקראתי את כולם) ולשוטט בבלוגים אחרים רק בימים הקרובים. אנא סלחו.






שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/2/2009 09:59, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, ישירות מהמח"א
25 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     -1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-28/2/2009 19:06

---

ישראליות
בתחנת האס-באן בקלן, בחור עם מזוודה אומר לבחורה לידו 'זה בטח פה, יש כאן אנשים עם מזוודות'. הוא מדבר עברית. דקות אחר-כך אנחנו מחליפים חוויות עם צמד מייבאי-צעצועים שהיו בכנס בנירנברג, ועוברים יחד איתם את החיפוש אחר עמדת החזר המע"מ ואת הבדיקה הבטחונית השנייה (לטיסות לישראל בלבד) שרשויות הנמל שכחו לבצע עד לזמן ההמראה ממש.

בתל אביב, איש עם סטיקרים של חדש עומד בכניסה לבית הספר שבו מצביעים, ומבהיר שהחוק קובע איסור על תעמולה במרחק מסוים מהקלפי, לא מהמתחם.

באוטובוס 502 מרעננה לתל אביב, הנהג צועק 'להיכנס יותר פנימה' כמעט בכל תחנה, עולה בחור נכה בכיסא גלגלים, וכולם מתגייסים לנסות להעביר אותו מהדלת לכיסא. האוטובוס מחכה כמה דקות בתחנה; עיקר הזמן נדרש להעביר את המסר ש*באמת* צריך להיכנס פנימה לאנשים שבאמצע האוטובוס.

אני מסתובב כל היום עם בקבוק קולה שקניתי בתשעה שקלים בתחנת הרכבת, ומחפש מקום לקבל חזרה חזרה את הפיקדון - רבע שקל. לבסוף מוותר וזורק לאחד ממיכלי הפלסטיק הגדולים. לפחות שימוחזר.

הרחוב הראשי של קרית חיים המזרחית הפך לשדירת בתי קפה, מסעדות ושאר עסקים, ומצב החנייה באיזור לא מבייש את תל אביב. חיים (ארלוזרוב) מתהפך בקברו.

מרכז הכרמל, חיפה, יום יפה למראית עין. תוך מספר דקות הופכים העננים שראיתי בבית הקפה לפִּיָה של מקלחת, שממטירה ליטרים רבים של מים בבת אחת. לכרמלית אני כבר לא אגיע, לפחות לא יבש.

חמשת הדברים המופיעים באנגלית בתחנת הנביאים של הכרמלית: שם התחנה, המילה Fire על המטפה, המילה exit, שמו של האדריכל שעיצב את הפסיפס על הקיר והמלים I'm loving it בפרסומות של מקדונלד'ס. לא מתורגמים: שעות הפתיחה, הוראות למקרי חירום ועוד.

באותה תחנה יש גם שלט אלקטרוני לנוחות הנוסעים. למרבה הצער הוא אינו מכיל את המידע הרלבנטי היחיד (מתי מגיעה הכרמלית הבאה) אלא רק מגוון אזהרות פולניות (נא לשמור את הכרטיס עד תום הנסיעה) המתחלפות זו בזו (בעברית בלבד).

סינימה קפה עממי, חיפה: עשרת הצופים בסרט 'ולס עם באשיר' נקרעים בבת אחת מהחוויה הרגשית כשמישהו מחליט לעבור בחדות להפסקה באמצע סצינה חשובה, לאחר כשני שליש מהסרט. הסרט חוזר בפתאומיות, כמעט ללא אזהרה, לאחר זמן קצר.

תחנת עזריאלי, תל אביב: נהג מונית מבקש 35 ש"ח לנסיעה לנחלת בנימין, וטוען בתוקף ש'יש פקקים'. אחרי חציית צומת קפלן אני מוצא מונית שמוכנה לנסוע גם עם מונה. המחיר? 22 ש"ח.

הסושיה נפתחה מדרום לכיכר רבין, במקום שלא היה בו כלום חוץ מהדרך למתחם האופרה, מתישהו בתקופה שגרנו בסביבה. היא היתה הכתובת הקבועה שלנו לזלילות ולמשלוחים, והתאפיינה בתפריט קטן, זול ונוח. היום יש לה מספר סניפים (כולל אחד בחיפה) והרבה חיקויים באזור, המתחם מסביב הפך שוקק חיים והתפריט נראה כמו מילון חזותי מקיף.
בית הקפה 'גרג' לעומת זאת, היה אחד המקומות הקטנים והצפופים ביותר במרכז הכרמל, פינת חמד שנופלים אליה לשתות כוס שוקולד חם ולספר את הסודות הכי כמוסים. היום, לרשת יש סניפים בכל הצפון, זיכיון באודיטוריום ושלט גדול 'גרג, די אוריג'ינל' בסניף המקורי (שהורחב אף הוא).

הרכבת חזרה מתל אביב: שני גברים רחבי-גוף, לבושים חולצות מכופתרות וז'קטים פתוחים ועוטים כיפות סרוגות וטלפונים סלולריים מתוחכמים, מתיישבים מולי ברכבת מתל אביב. הם רוצים לדעת איפה לרדת כדי להגיע לעפולה. השיחה ביניהם עוברת בין שני קטבים: איפה אפשר לעשות מהר כסף גדול, וחברים שיושבים/ישבו בכלא.

אם בחרתם בקלפי באקראי בין פתקים של קדימה, העבודה ו/או מרצ, אתם לא כל-כך מיוחדים כמו שנדמה לכם.

שתי תהיות בחירות אחרונות: מאיפה לאפרים סנה יש כל כך הרבה כסף לשלטי חוצות? ומי אחראי לסלוגן המרהיב 'חוק או בוקס' מתוצרת צומת?




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/2/2009 09:53, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, הומור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-24/2/2009 20:34

---

השקר שהפך לאמת

במשך כל מערכת הבחירות נדתי בראשי לאנשים שאמרו 'אני מצביע ברק', 'אני מצביע לבני' או 'אני מצביע ביבי'. ניסיתי פעם אחר פעם להסביר שלא רק שהבחירה הישירה לראשות הממשלה כבר מזמן אינה אתנו, אלא שבשיטה הישנה אין שום כלל המצביע על כך שראש המפלגה הגדולה ביותר מרכיב את הממשלה, ולמעשה הנהוג הוא הפוך: הנשיא מתייעץ עם כל הסיעות, ומטיל את הרכבת הממשלה על מי שנראה לו בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה - בדרך כלל מי שיותר ח"כים המליצו עליו. כתוצאה, הצבעה לקדימה במקום לעבודה (או למרצ) אינה משנה מבחינת 'מי ירכיב את הממשלה'; וכך גם הצבעה לליכוד ולא לאיחוד הלאומי, נניח יתר על כן, בעקבות העובדה הזו, היה ברור שהמרוץ לראשות הממשלה הוכרע - גוש הימין קיבל 65-70 מנדטים בכל הסקרים, והסיכוי לגוש חוסם היה קלוש. .

ניסיתי לגרום לאנשים להגיד 'אני מצביע קדימה' - כדי שידעו שהם מכניסים לכנסת את עתניאל שנלר ואורית זוארץ (מס' 27 ו-28 בקדימה) במקום את זהבה גלאון או עינת וילף (14 בעבודה). ניסיתי להבהיר להם שחיזוק קדימה פירושו בחירתם של הנגבי, בראון ורמון בתור שרים. אבל למרבה הצער, הקמפיינים של שתי המפלגות הגדולות עשו הכל כדי לטשטש את המפלגה ולהדגיש את המנהיג. באתר של קדימה, למשל, אפשר לחשוב שפתרו את בעיית השכפול האנושי, ומריצים לכנסת רשימה של 120 ציפי-לבניות.

השקר של 'הבחירה האישית' ו'המפלגה הגדולה ביותר' קודם גם על ידי הליכוד, שרצה למנוע זליגה של קולות לישראל ביתנו. אלא שהשקר הזה, שהליכוד וקדימה קידמו, התפוצץ עכשיו לליכוד בפנים. בשיטה המקובלת בארץ, ברור שבנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה; אבל מאחר שביבי וחבריו קידמו חזק מאוד בציבור את 'הקרב בין ציפי לביבי', רבים מאמינים היום ש'ציפי נצחה' ולכן יש לתת לה לפחות את ההזדמנות להקים ממשלה. והלך הרוחות הציבורי הזה עשוי להשפיע על הנשיא (שלא ידוע באהבת נתניהו) - ובכך להפוך לנבואה המגשימה את עצמה.

יתר על כן, בין הקולות הנשמעים לשינוי שיטת הממשל, יש המנסים לקבוע שהנשיא חייב להטיל את הרכבת הממשלה על ראש הסיעה הגדולה ביותר - מה שיהפוך את השקר המוסכם לאמת קבועה בחוק. עד כדי כך השתרשה בישראל תחושת ה'מנהיגות האישית', ששאובה ממשטרים נשיאותיים כמו ארה"ב - הישראלים כמהים ליציבות ולוודאות, אפילו במחיר עיוות קשה של רצון הבוחר. אולי בבחירות הבאות באמת אפשר יהיה לומר 'אני מצביע לבני' ולהיות צודק; אבל אני חושד שבמצב כזה יהיו הרבה יותר כאלה שיגידו 'אני מצביע ליברמן'.

 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/2/2009 11:17, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, אקטואליה
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-14/2/2009 13:15

---