שבר אמצע החיים
15/1/2010 00:26
שברתי את היד. כמה דקות לפני גיל 26, בדיוק ברגע שכבר לא רוצים ששום איבר בגוף יישבר זה קרה לי. לא תכננתי להגיע לחדר מיון לפני גיל פנסיה, לא חלמתי שאגיע למקום הזה שבו חוסר האונים יהיה התחושה הבולטת ביותר ביותר לצד הכאב, אבל זה קרה. כמה דקות לפני גיל 26 הפכתי בן רגע אחד מבנאדם עצמאי לחסר יכולת. בלילה הראשון בקושי נרדמתי, הבטתי על התקרה ושאלתי את כוחות העולם והעומד בראשם למה זה מגיע לי.
בבוקר הראשון הייתי צריך עזרה להתלבש, אפילו את שעון היד לא הצלחתי לענוד. אחרי למעלה מעשרים שנה של עצמאות איבדתי את היכולת לתפקד ומזה מספר שבועות אני לכוד בגוף הזהה לתקופה בה רוב האנשים מסיימים את חייהם, בחוסר יכולת לתפקד לבד. כולם רוצים לעזור לי, רוצים לתת לי יד לתלות את המעיל, לחתוך לי את האוכל ולקשור לי את השרוך. כולם מיהרו לתמוך בי בכל צעד שחשבו שארצה לעשות, אבל אני פשוט מתבייש. בכל פעם שמישהו רוצה לעזור לי אני מרגיש מסכן יותר ויותר, חוסר האונים שאני מוגבל ולא יכול לעשות דברים בעצמי מטריפה את דעתי כל פעם מחדש, הבנתי פתאום כי כל השנים בהם חשבתי כי בגיל הזקנה אוכל להרפות ולתת לאחרים לטפל בי, מכה בפניי ומציבה לי אמת אחרת.
כבר שבועיים שאני בחוסר האונים הזה, כמה דקות לפני גיל 26 תקוע בגוף עם מוגבלות של סוף החיים. אבל אני, אופטימי שכמותי מחפש לי את ההבנה במקום בו אני נמצא. הלביאה שלי היא היחידה בה אני נעזר בשעת מצוקה וגם זה לא תמיד. למדתי להתלבש לבד, לענוד שעון ולגרוב גרביים. למדתי לטייל עם הכלבים, לסגור ריצ'רצ'ים ואפילו להכין חביתה משתי ביצים, בצהריים אני הולך לאכול מאכלים שלא ידרשו ממני לחתוך אותם, אני מעדיף לעבוד קשה ולהצליח לעשות הכל לבד ורק שלא יעזרו לי. לא ויתרתי לחיים, לא ויתרתי על העצמאות שלי.
לא הייתי מעולם בהודו ואני לא בנאדם רוחני יתר על המידה, אבל כשדברים כאלה קורים אני מנסה להבין למה. אולי כוחות עולם והעומד בראשם רצו שאבין כי בכל פעם שייעצתי לסבא שלי זכרונו לברכה שירגיש כמו מלך בגלל שעוזרים לו, בעצם לא הבנתי את המשמעות האמיתית של להיות עצמאי. אולי זו ההזדמנות שניתנה לי להכין את עצמי לאחרית הימים כדי שלא הכל ייפול עלי בפתאומיות. ואולי, קיבלתי מבחן לזוגיות, הלביאה שצריכה לדאוג לי יותר מאי פעם, ואני שתלוי בה יותר מתמיד. אני לא יודע למה השבר הזה מגיע לי, אני רק חושב שאני יודע מה אני למד ממנו. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב
5
תגובות
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
בבוקר הראשון הייתי צריך עזרה להתלבש, אפילו את שעון היד לא הצלחתי לענוד. אחרי למעלה מעשרים שנה של עצמאות איבדתי את היכולת לתפקד ומזה מספר שבועות אני לכוד בגוף הזהה לתקופה בה רוב האנשים מסיימים את חייהם, בחוסר יכולת לתפקד לבד. כולם רוצים לעזור לי, רוצים לתת לי יד לתלות את המעיל, לחתוך לי את האוכל ולקשור לי את השרוך. כולם מיהרו לתמוך בי בכל צעד שחשבו שארצה לעשות, אבל אני פשוט מתבייש. בכל פעם שמישהו רוצה לעזור לי אני מרגיש מסכן יותר ויותר, חוסר האונים שאני מוגבל ולא יכול לעשות דברים בעצמי מטריפה את דעתי כל פעם מחדש, הבנתי פתאום כי כל השנים בהם חשבתי כי בגיל הזקנה אוכל להרפות ולתת לאחרים לטפל בי, מכה בפניי ומציבה לי אמת אחרת.
כבר שבועיים שאני בחוסר האונים הזה, כמה דקות לפני גיל 26 תקוע בגוף עם מוגבלות של סוף החיים. אבל אני, אופטימי שכמותי מחפש לי את ההבנה במקום בו אני נמצא. הלביאה שלי היא היחידה בה אני נעזר בשעת מצוקה וגם זה לא תמיד. למדתי להתלבש לבד, לענוד שעון ולגרוב גרביים. למדתי לטייל עם הכלבים, לסגור ריצ'רצ'ים ואפילו להכין חביתה משתי ביצים, בצהריים אני הולך לאכול מאכלים שלא ידרשו ממני לחתוך אותם, אני מעדיף לעבוד קשה ולהצליח לעשות הכל לבד ורק שלא יעזרו לי. לא ויתרתי לחיים, לא ויתרתי על העצמאות שלי.
לא הייתי מעולם בהודו ואני לא בנאדם רוחני יתר על המידה, אבל כשדברים כאלה קורים אני מנסה להבין למה. אולי כוחות עולם והעומד בראשם רצו שאבין כי בכל פעם שייעצתי לסבא שלי זכרונו לברכה שירגיש כמו מלך בגלל שעוזרים לו, בעצם לא הבנתי את המשמעות האמיתית של להיות עצמאי. אולי זו ההזדמנות שניתנה לי להכין את עצמי לאחרית הימים כדי שלא הכל ייפול עלי בפתאומיות. ואולי, קיבלתי מבחן לזוגיות, הלביאה שצריכה לדאוג לי יותר מאי פעם, ואני שתלוי בה יותר מתמיד. אני לא יודע למה השבר הזה מגיע לי, אני רק חושב שאני יודע מה אני למד ממנו. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא
שתפו אותי:
מדור זה יצא לפגרה עד לחזרתה של הכתיבה באופן קבוע
הוסף לקבועים שלי בישראבלוג
הצטרף כמנוי SMS / בטל מנוי SMS
- אהבה עצובה - שלושה ימים לפרידה \ נענע
- מי מפחד מהתחייבות \ נענע
- הדור השלישי זוכר? \ מעריב
- גורנישט מיט גורנישט \ מחלקה ראשונה
- חג שמח ארז-נהדרת \ מחלקה ראשונה
- כולנו מסובים \ מעריב
- הפסקת סיגריה \ נענע
- השר והרס"ר \ מעריב
- מכתב פרידה \ מעריב
- הוא שר מהלב \ מעריב
- הרפקאות נאסא \ מחלקה ראשונה
- שנה וחצי אחרי \ מעריב
- ההינתקות האמיתית \ מחלקה ראשונה
- מערכת חינוך דיסלקטית \ מעריב
- יחיד במינו \ מעריב
- תייר בבית \ מחלקה ראשונה
- ארץ אוכלת ניצוליה \ מחלקה ראשונה
- ארץ אוכלת ניצוליה \ GLOBAL REPORT
- ישראל 2006 \ מעריב
- מיומנו של אזרח שומר חוק \ מחלקה ראשונה
- כבוד אחרון \ מחלקה ראשונה
- ישראל 2016 \ מחלקה ראשונה
- עכביש גדול, עכביש קטן \ מחלקה ראשונה
- מילואים זה הכי, אחי \ מחלקה ראשונה
- אחד, לא חשוב מאיזו עדה \ מחלקה ראשונה
- מנשרים קלו, מאריות גברו \ מחלקה ראשונה
- תדעי שאני גאה בך \ מעריב
-
