זוכר כמעט הכל
21/5/2010 09:09
26 בינואר נגנב נשק בבסיס בו שירתתי בסדיר, אני זוכר את זה לא בגלל שהיה לי יד בדבר אלא בגלל שיום למחרת היתה יום ההולדת שלי. היינו בעוצר יציאות, זה היה יום חמישי והבנתי שכבר לא נצא היום הביתה. גם בשישי לא היה ברור אם נצא הביתה אבל אחי חיכה לי בבית עם שני כרטיסים להופעה של אהוד בנאי. בסביבות שעה 12 הוא אמר שתכף סוגרים את הקופות ואם אני לא מגיע אז כדאי למכור את הכרטיסים, אמרתי לו שימכור. חצי שעה אחר כך אמרתי לו שאני בדרך הביתה ושלא ימכור, אבל הוא כבר מכר.

חזרתי לבסיס ברמת הגולן כי כבר לא היה טעם לנסוע עד הבית בשעה מאוחרת כל כך. כל השבת קדחתי מחום בבסיס ובשבוע למחרת הייתי בבית בגימלים כל השבוע.

השתחררתי באוגוסט אותה השנה, 2005. טיילתי, חלמתי, ישנתי, עבדתי ואז מלחמת לבנון השנייה. שנה בדיוק אחרי שהשתחרתתי שוב הגעתי לאותו הבסיס ברמת הגולן, שבוע בערך לפני סיום המלחמה. יום לפני שהסתיימה המלחמה, פאב מקומי ברמת הגולן ביקש מאהוד בנאי לבוא ולהופיע בפני חיילים. הפאב המקומי הבטיח לעשות כמה טלפונים לקצינות חינוך באיזור אך לא שיער שהן יארגנו אוטובוסים ויביאו את כל החיילים של הבסיסים.

הלכתי להופעה והחזקתי ביד ספר שקניתי בחנות יד שנייה בירושלים. בסוף ההופעה ידידה שלי לקחה את הספר "זוכר כמעט הכל" שכתב אהוד בנאי, נכנסה לרכב שלו  וביקשה ממנו חתימה. "לארז, מלאכי ציפורים מעליך, מלווים את צעדייך. אהוד בנאי".

פעם הייתי כותב הרבה, היום אני יותר מדבר עם עצמי בראש וכותב למגירה, של אישתי. תמשיכו לקרוא, אמשיך לכתוב




שמור   בטל

11 תגובות     הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
שתפו אותי:   תגו.בות   טע.י.ם. לי   חפרן   סמניות גוגל   שווה קריאה   Technorati   הוסף ל-OK   הוסף לקבועים שלי בישראבלוג 
Site Meter