הבלוג של חיים אתגר

חודשים ארוכים עיתון "הארץ" התקיים בלי מבקר טלוויזיה קבוע. מאז ימי רוגל אלפר ואהוד אשרי, העמוד האחורי הפך פרוץ. כמעט בכל יום הנפיקו אנשיו של שוקן מבקר טלוויזיה מתחלף. פרשנים פוליטיים, כתבים חברתיים, מבקרי קולנוע, יצרני הגיגים ומחלקי תה, כולם פרסמו את דעתם המלומדת על הטלוויזיה כשזכו להחזיק בתואר "מבקר הטלוויזיה של עיתון הארץ", לשעות ספורות.

קשה לי להאמין שדבר דומה היה מתרחש אם הפרשן הפוליטי של העיתון היה נעדר. אתם יכולים לדמיין מאמר פרשנות על מהלכיו של ברק בפרשת ההפצצה בסוריה כשהמחברת היא רותה קופפר, או אסתר זנדברג? לא סביר שעורך בר דעת היה מאפשר מהלך כזה. אבל תחום הטלוויזיה לא דורש ידענות, מומחיות או שליטה ברזי הז'אנר, לפחות כך סבורים ב"הארץ". באופן כזה, למשך תקופה ארוכה אם עברת במסדרונות ברחוב שוקן ולא רצת מספיק מהר יכולת למצוא עצמך כותב ביקורת נוקבת על "כוכב נולד 6", "עובדה", או "לונדון את קירשנבאום".

חלק מאותם מבקרים לרגע, כתבו דברים מעניינים. אבל רובם רשמו הגיגים הרחוקים מביקורת ברורה ומקצועית ואפשר לסכם אותם בביטוי התנכ"י - בבל"ת.

בסיום אותם ימים מבולבלים נחתה פרסונה קבועה בעמדה המופקרת ונקבע שירון פריד הוא מבקר הטלוויזיה החדש של "הארץ". בחלוף ימי החסד של המבקר החדש, אפשר לומר בפה מלא שכולנו געגוע לתקופת "מינוי המסדרון" של העיתון.

פריד הוא מבקר מזן מיוחד מאוד ובלתי נדלה של עיתונאי טלוויזיה שאפשר לכנותם ז'אנר המבקרים שלא תמיד מבינים מה הם רוצים לספר לנו. או בקיצור, טוחני שכל חסרי תכלית.

הוא לא עומד על טיבן של תוכניות, איכותן, אופן העשייה והביצוע שלהן. הביקורות שלו לא מסבירות או מנתחות אם התוכנית שצפה בה מעניינת, ערוכה היטב/ערוכה רע, או מוגשת באופן מקצועי. ברובד העל אין לו אג'נדה, אמירה או תפיסת עולם מגובשת. האם לדעתו ריאליטי זה טוב? זה רע? זה מהנה לעיכול? הכיסוי של הפריימריז נעשה באופן נאות? או שמא הוא חסר ומוטה? לך תדע. פריד חתום כספינקס.

לדוגמא, בנוגע לשידור החדשותי סביב מציאת התיק בו נמצאו שרידיה של רוז - האיש לא הצליח להסביר לקורא דבר וסיכם את הטור שלו בנושא בעזרת להטוטי לשון סביב שמה של דנה סומברג, כתבת חדשות ערוץ 2. אחרי שסיים עם הצגת כשרון שיענקל'ה פרוינד לא היה מתבייש בו, הוא החל לספר על חייו של שרון גל, איש חדשות 10, כשהוא מציג יכולת מרשימות שסופר נני הייתה מתקנאת בהן. תובנה בנוגע לשידור הסוער של אותו היום לא קיבלנו.

היום קראתי את ביקורתו על גמר "רוקדים עם כוכבים", וזה אפילו יותר מטריד. מה הוא מנסה לומר, שהתוכנית גרועה? שהיא פאסה, שהעולם עגול? שקופרניקוס טעה? אלוהים ופרשניו נותרים מבולבלים.

עיתון "הארץ" היה בעבר מוקד מעניין של פרשני העל של העיתונות הישראלית. הוא ריכז אינטלקטואלים חדים ומסעירים שגרמו לנו לצפות לטור העתידי במתח וקריאה של ביקורות כאלה היו בדרך כלל מעשירות ומדויקות. במקרה הנוכחי קשה לומר שהעיתון פגע בול וחבל. מהיום אפשר אולי לדלג מעל החלק הזה. לסיכום נאמר, בסגנונו של ירון פריד: חרבוש, חרבש, חרבשון... לך תבין מה הוא רוצה.  

בסופי השבוע האחרונים נופלת תוגה קשה על מקורביו של אולמרט בתקשורת. הם מדוכדכים מאוד. אובדן השלטון של האיש מעכיר את רוחם וכך הם מפרסמים מאמרים ברוח תשעה באב על עתיד המדינה. היות שמדובר בעיתונאים ופובליציסטים רציניים, אני קורא אותם בכבוד רב, ונבהל. מכאן הבלוג הזה נכתב במצב רוח חרד מאוד. איך אפשר שלא? אותם עיתונאים, בעלי שם ומעמד, מבטיחים לנו שטעינו, שנתגעגע לאהוד ושבאופן כללי אנחנו די טמבלים שלא הנחנו לו להמשיך. זאת, למרות שהאיש ניהל מלחמה בצורה די מחורבנת; מינה את אחת הדמויות המושחתות, כנראה, בתולדות המדינה, לשמור על הקופה הציבורית; ועשה, כפי שמסתמן, מטלנסקי כספומט שופרא דשופרא.

כל הכתמים והפאשלות הללו עדיין לא משכנעים את אותן פרסונות לחשוב לרגע שאולי כדאי שהאיש ילך הביתה, או ייקח איזה הפסקונת. מילא אם הם היו מסתפקים רק בלהלל את האדון ולגעור בנו על טיפשותנו, אבל הם הולכים צעד נוסף קדימה בהפחדות אין סופיות בנוגע למועמדים החלופיים. היות שמדובר במתנבאים רציניים, זה מחלחל למוחי ורוב הזמן אני חיי בתחושה של "אוי ואבוי". אחרי חמישה "אוי ואבוי!" ו"הצילו גוועלד!" עצרתי לרגע ועשיתי מעט חושבים. בואו נראה מי הם אותם מועמדים חלופיים.

ראשון בתור - שאול מופז. אדם שנלחם כל חייו במערכות שסירבו לקבלו, ניצח אותן ואפילו הגיע להנהיג את אותם גופים שבזו לו. רמטכ"ל, לוחם וכפי מסתבר מהסטטיסטיקות האחרונות בענייני תאונות דרכים, גם שר תחבורה לא רע בכלל. לי הוא נשמע כמו אופציה שפויה לתפקיד ראש הממשלה הבא. לפחות ממבט ראשון.

שני בתור - בנימין נתניהו. ראש ממשלה לשעבר שכבר עשה את הסטאז' ההנהגתי שלו ולמד את הלקחים. בעבר הוא דבק בעקרונותיו גם במחיר ישיבה באופוזיציה קפואה וכשר אוצר הציל את המשק הישראלי מקריסה, תוך ניגוח האלקטורים שלו. לא היה אכפת לי שאיש כזה יהיה ראש ממשלה אצלנו.

אחרונה - ציפי לבני. גברת עם רקע ביטחוניסטי מרשים, מתונה ומתגברת על משברים בלי התלהמויות, עם שכל טוב ורחוקה, כך נראה, מכל צל של שחיתות ולכלוך. יש לה ניסיון בתפקידים מיניסטריאליים והיא מעוררת תקווה ואופטימיות בקרב שכבות רחבות בעם. גם כאן מסתמן אדם ראוי לתפקיד.

אבל כנראה שכל המעלות האלה מתפוגגות כשזה מגיע לאותם פובליציסטים רואי שחורות. אולי הם פשוט חכמים ויודעים הרבה יותר מאיתנו, אבל סביר יותר שליבם פשוט דואב מלראות ראש ממשלה חבר הולך הביתה. כי אחרי שעישנת סיגרים בנחת עם האזרח מספר אחת של המדינה, עם גישה בלתי אמצעית לכל דבר שבו תחשוק, זה קצת מתסכל לחזור לשבת עם אהוד הישן והברברן לסתם ישיבה של כמה חברים שפעם החזיקו את המדינה בידיים. 

הס, יד לפה! אסור לומר את המילה "הפוליגרף" בקול רם! שקט! ששש... אם תעזו לבטא את השם המפורש והאיום של תוכנית הטלוויזיה הפרוצה הזו, מיד יזנקו עליכם עשרות מטיפי מוסר מודאגים ויטיחו שאתם חסרי בושה ומדרדרים את הנוער באופן סדרתי. גורל מר מזה יצפה לכם אם רק תהרהרו באדם ששמו גדי סוקניק. מי שחושב על האדון הממושקף הזה, שם נפשו בכפו. שלא תגידו שלא הזהרתי! שלא תתעוורו!

התמימים ביניכם ישאלו בוודאי: "מדוע השמות הללו הפכו משוקצים וארורים כל כך, הרי זו רק תוכנית טלוויזיה?" ועל כך ישיבו בעלי השררה והטורים העיתונאיים: "ככה, כי אנחנו קול המצפון והמוסר. לא סתם קוראים לנו אנשי הרשות. התחנפנו ללא מעט אנשים כדי להגיע למעמד הזה ועכשיו, זכותנו לקבוע".

אז בסדר, "הפוליגרף" מעוררת סערה ואכן מדובר בתוכנית נועזת. אבל יש כאלה שקצת נסחפו. טיפונת. כי עם כל הכבוד לא מדובר ברעה החולה של כל הזמנים. ממש לא. התוכנית הזו היא רק חלק מזרם טלוויזיוני שנותן טון חריף בתקופה האחרונה וכנראה עתיד להשתלט על המסך.

כל מי שעוקב אחרי הפורמטים העדכניים, שם ודאי לב שהעניינים מקצינים. תוכניות הריאלטי החדשות מעמידות אנשים במצבים חריפים ולעתים מבזים מאוד. היום מייצרים פחות מוצרי ריאלטי של משחקי שעשוע בסיסיים, כמו בימים הראשונים של תוכניות המציאות, והרבה יותר מבחנים מוסרים קשים שהמתמודדים צריכים לספוג. "הפוליגרף" היא לא העדינה שבתוכניות המציאות הקיימות, אבל ודאי לא המוקצנת ביותר. די לגלוש ברחבי האינטרנט לזמן קצר כדי לקבל מושג מבדר וגם מבהיל מעט, על פורמטים בוטים בהרבה.

אבל, כמובן שמיני מבקרים, אנשי רשות, מובילי דעת ופוליטיקאים, שלא ממש עשו הרבה בשנים האחרונות כדי לקדם את חיינו, מנצלים את ההזדמנות בכדי לבלבל את המוח ולקרוא לנו להתייצב לימין המוסר הפגוע. בוא נפגין בגרות וננסה להתעלם מהם, כי בפועל "הפוליגרף" היא תוכנית מרתקת. אכן הגיוני לשדר אותה מעט מאוחר יותר, כפי שהוחלט לאחרונה, היות שהתכנים בה לא פשוטים, אבל בכל זאת, היא סוחפת.

החמדנות האנושית עומדת ב"פוליגרף" למבחן גלוי וזה מסעיר את הרוח. בנוסף, הליהוק של גדי סוקניק מבריק. ההנחיה שלו מעניקה אמינות וממלכתיות שמעדנת את היסוד הצהוב מאוד בפורמט. האיש ממשיך להראות לנו שהוא קורא את תחום המדיה הישראלי מצוין. כבר בעבר הסיק, באופן ראשוני, שגם אנשי חדשות יכולים ליצור סביבם הילה זוהרת וזו מסייעת מאוד בייצוב המעמד והרייטינג. הוא גם הבין שצילום פפראצ'י מחמיא שווה רבות בזירה החדשה וכן שניצול הכישרון והיכולת לעשיית כסף, היא לא דבר בזוי. הפעם סוקניק בחר לעמוד בראש פורמט מתקדם מאוד שבסופו של דבר, כך אני מעריך, יעשה רייטינג מרשים.

התוכנית היא מבחן מעניין לטלוויזיה הישראלית, שכנראה פותחת צוהר לעוד פורמטים שיקשו וירתקו את הצופה. חלקם יהיו ודאי ראויים, חלקם בזויים, אבל אם נרצה או לאו, זו המציאות והיא חזקה מאיתנו. אנחנו נתיניו של השוק העולמי והוא מכריע בעניין הזה.

ובעניין כל שומרוני ההגינות הטובים, אם בכל זאת יש בכם רצון להיות מועילים, הכינו כוחות ושימרו אנרגיה, למיגור תוכניות עתידיות שעומדת לנחות. כאלה שיכילו עירום, אלימות ומרעין בישין שעוד יגרמו לכולנו להתגעגע ל"הפוליגרף".