הבלוג של חיים אתגר

הסברה האחרונה בפרשת גלנט לפיה הרמטכ"ל החזיק את המסמך עוד לפני שהפרשה התפוצצה, מציגה את אשכנזי כייצור מבולבל על גבול הניתוק הסביבתי.

תרגיל - בואו ננסה לרגע להיכנס ללשכה של גבי ברגע המכונן: במעטפה חומה ללא כיתוב נמצא מסמך. החייל המעוטר מסתכל ומתלבט. "יאללה", הוא פולט ושולף. בפנים מסמך גלנט. תגובה ראשונית - בהלה. אלפי מחשבות רצות בראש. נשימה עמוקה. כעס. "למה זה מגיע לי?" "שולי, עצרי את כל השיחות, יש לי עניין דחוף", הוא צועק לרל"שית.  שלוש דקות חולפות. הוא מוחה את המצח ומתחיל לקפץ בין קצה אחד של החדר לקצה שני - שתחום באקדח שנגנב והושב. גבי מתעייף מהדילוגים. מגיע שלב ההרהור המנטרי. עדיין  אין מסקנה. אשכנזי מקיש על השולחן מוסיקלית, מעיף כמה גומיות ברחבי הלשכה, שותה שתי כוסות קפה שחור ונלחץ אפילו עוד יותר. שעות ארוכות חולפות, בסיומם, אחרי התלבטות קשה,  גבי מחליט לפעול כמו כל  ש.ג. מיומן. הוא דוחף את המסמך לתוך מגירה עמוקה, מתחת לפרוטוקול סודי שמציע חלופות לטיפול במשט טורקי עוין ומעל פקודות יום הדין למבצע "תמות נפשי עם פלשתים".

הזמן חולף. גבי רגוע. המחבוא המאולתר עבד. גבי מבסוט. האיש שאמון על הניתור והניתוח הסופי של ממצאי המודיעין הצבאי שלנו לא חושד לרגע שהמסמך יכול להגיע לעוד גורם. בעולם הגיוני, כל אסטרטג טירון היה מהמר בוודאות שנייר שהונפק במשרד המעסיק עשרות עובדים המנהלים קשר הדוק עם אמצעי התקשורת יזלוג. מה עוד שהמסמך כבר דלף, אם הגיע לרמטכ"ל, והרי תמיד יש תחנות וידיים נוספות. אבל אשכנזי כנראה הבין אחרת והכיתוב המרשיע  נותר קבור עמוק בתוך המגירה. ערב שישי אחד נהיה לגבי חושך בעיניים. מישהו העז להדליף את הנייר ולפרסם אותו. מכאן, קריסה מוחלטת. נשים לרגע בצד את העובדה  שזה די מוזר שרמטכ"ל מסתיר מידע משמעותי שנוגע לאופן מינויו של המפקד הבא של צה"ל מהבוסים שלו. נתעלם גם מהעבר הלא רחוק שבו אשכנזי בעצמו מדיח שני חיילים טובים מאד בגלל פאק באמינות שמתכתב עם ההתנהגות שלו עצמו בימים האלה. נתייחס כאן רק ליכולת של החייל הבכיר להעריך ולהשתלט, מתוך הבנת המצב, על משברים תקשורתיים מורכבים וכן למדר ולנתח מידע. מסתבר ממה שנפרש לפנינו, שלגיבור הפרשה אין טיפת ממזריות קריאטיבית. רמטכ"ל שלא הצליח לחזות מראש את דליפת המסמך והנפקויות התקשורתיות של תסריט כזה, למרות נורות אזהרה מרצדות, הוא לא האיש הנכון לתפקיד. 

בסוף הפרישייה הזו אשכנזי הוא די מסכן. האיש ששיקם את צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה ולקח אחריות על כישלון המשט, ייגמור כמו אחד מקורבנות עסק הביש והכל בגלל יישום חשיבה צהלית עתיקה - מסמך קבור במגירה לעולם לא ייחשף. 

אם החלטתם שהחיכוך באלפי צעירים ונדלים בדרך לקולנוע זו חוויה קשה מדי לבריאותכם או ששקלתם, למען החיסכון, להתנתק מהכבלים, הנה לשימושכם כמה טיפים מועילים איך בכל זאת להתבדר בעיסת הזיעה הנוכחית מבלי לבזבז שקל.

• מופע הבידור של רזי: מי שלא תפס הבוקר את הראיון של חנין זועבי אצל רזי ברקאי, הפסיד את הקומדיה הכי פרועה ועסיסית של הקיץ. במהלך התוכנית "מה בוער" סיפר הכתב ספי עובדיה למאזיני גלי צה"ל על סרטון בו נראית זועבי כשהיא עדה וערה, יש להניח, למתרחש על המרמרה על כל ספיחי האירועים שהתנהלו שם. זאת, בסתירה למה שסיפרה לאמצעי התקשורת כי לא ידעה שפעילי ארגון ה-IHH חמושים באלות ומוטת. עוד ציין עובדיה שמהצפייה בתיעוד הסיק שזועבי אפילו ניסתה למנוע מחיילי צה"ל לפנות פצועים לבתי החולים בארץ.

אחרי שהכתב הציג למאזינים את העובדות והפנה לאתר גלי צה"ל (שבאופן לא מפתיע נתקע), עלתה חברת הכנסת זועבי לשידור. כשהיא מבולבלת, עצבנית ובעיקר מטורללת מאד, הטיחה הגברת, בשפה בלתי מובנת לאוזן האנושית, את כל זעמה. היא כעסה על ספי עובדיה הנבוך, על התקשורת הישראלית, על רזי ברקאי, על בורא עולם, על גלי הים השוצפים ואפילו על נפטון החמקמק. בין התפרצות וולקנית אחת לשנייה, ניסו המראיינים להפגין נוכחות בשאלה או לחלופין סתם לנשום, אבל הטורנדו הישראלי פלסטיני חרך בקצב שגרם למאזין הממוצע סחרחורת קטלנית. מי ששרד את הזרנוק המילולי, זכה כנראה, לשמוע את המונולוג המצחיק ביותר בתולדות הרדיו הישראלי, עם תוכן, שפה ושצף, שספק אם בן תמותה יוכל אי פעם לפענח.

• קיקרו הישראלי: כל זה עוד כלום לעומת מעשי הקונדס של אהוד ברק בועדת טירקל. ברק מסתבר, הוא מתעלל סדרתי בקשישים. במהלך עדותו החליט כנראה האיש להתעמר במכובדים שבזקני ישראל. בלי שום בושה הוא התיישב מול הפרסונות הותיקות שמאיישות את הועדה והחל לנאום בקצב ובעוצמה שהרדימה, בלבלה והקשתה על האזרחים הסניורים להבין. ככל שהתארכה העדות, התגברו התעלולים הרטוריים. כך, מדי כמה משפטים ברק הנמיך קול, כשהוא מוסיף לכך טקטיקות שגורמות לשעמום כביר, במטרה לייאש את החברים ולהרדימם. אחרי שהמכובדים תפסו סוף סוף חרופ הוא הגביר את קצב הדיבור, תוך שימוש במלמול זריז, מה שהעיר את הפנסיונרים בבהלה, אבל כשל בקריאת השפתיים מנע מהם להבין את שנאמר ולשאול שאלות. בסיום האירוע חלק מחברי הועדה התלוננו על העדות המוזרה של שר הביטחון ועל העובדה שלא הצליחו לפענח את כל הטענות של האדם המכובד, אבל עד שהצליחו להעביר את הטרוניה השר כבר הוטרד מחקירה חדשה בעניינו.

• פרס הקליאו לשנת 2010: אין ספק שאמן המלל האדיר מכולם בקיץ הזה הוא השר אלי ישי. בסאטירה חריפה שלא הייתה מביישת את גדולי המחזאים, השר הכניס קצת פואטיקה לחום הבלתי אפשרי כשקיבע את הטקסט שראוי לדעתו שהורי הילדים המגורשים יאמרו לילדיהם, דקה לפני שנבעט אותם על מטוס לקצה העולם השלישי.

אם יגיע אלייך ילד בוכה, שבור ומתוסכל, חושב לעצמו ישי, יש לומר לו בקלות ובחיוך "נגמר הטיול". אנחנו הרי יודעים שטיעון של סוף טיול משמש כמזור בינלאומי מוכר ובדוק למכאוביו של כל ילד בן שבע שנעקר מביתו ונשלח לפיז דה לוך. אם לא יהיה די בטיעון של סוף הטיול, אפשר, אליבא דה ישי, גם להכניס את סבא וסבתא למשוואה. אלו, אם לא מתו ממלריה, נרצחו בידי כנופיות יריבות, או פשוט טבעו למוות בגשמי זעף או בשיטפונות, ודאי ישמחו לברך בחיוך את הילד שלא ראו ולא הכירו.

זה חברים, בידור אמיתי לקיץ.