פוסטונה

פוסט שני ביום הוא פוסט עם סיבה טובה.

(זה הולך להשמע כמו פוסט מאת עדי, אבל זה באמת פוסט מקורי שלי)

 

הטלפון צלצל.

"היי פארה, זה פיטר".

"היי פיטר"

"את לא תאמיני מה תפסתי היום בפייב רוקס".

(פוערת פה, עיניים וגבות) : "טונה???"

פיטר: "טונה!!"

 

מפאת צנעת הפרט, לא יהיה כאן פרצוף, אבל שופוהם:

 

     

נתח טרי טרי הגיע אלינו הערב, מתכונים יתקבלו בשמחה.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 2/5/2006 12:17, בקטגוריות אוסטרליה - ארץ הפלאות, אוכל
59 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-9/5/2006 15:00

מבט קצר על תזונה אוסטרלית

למה אני מענישה אתכם? אולי כדי שתדעו להעריך את מקום מגוריכם, כפויי טובה! אולי כי נמאס לי ואולי כי בא לי לקטר. בכל מקרה, הנה זה בא.

---

ערב נסיעתנו לעיירה הדרומית התקשרה אלי קלייר מעשה-מתחשב ושאלה אם נבוא רעבים או נאכל בדרך. מהכירי את הנפשות הפועלות, כשיש לנו מטרה מוגדרת אנחנו ממהרים להגיע אליה. אנחנו לא כל כך טובים בלעצור בצד ולעשות עם זה משהו, גם אם המשהו הוא משהו מאד מוצלח. אנחנו יותר טובים בלהגיע ואז לצאת לגיחות. מכאן שהרעיון של לעצור בצד כדי לאכול נשמע לי בלתי אופייני לנו בעליל.

וכך אמרתי לה - נראה לי שנגיע רעבים אם כי לא מורעבים כי השעה תהיה שמונה ובשעות כאלה כבר לא תוקעים אלא אוכלים משהו קל.

"אז אני אכין עוף", הכריזה קלייר.

עוף? ממתי עוף מוגדר משהו קל? הוא לא עף מכאן שהוא לא כל כך קל, האין זאת? סלט ואולי פרוסה עם משהו היה פתרון קל יותר אבל קלייר התעקשה על עוף. חקירה מעמיקה יותר הסבירה למה - את העוף קונים מוכן.

---

לצהריים שלמחרת הכנתי לנו סנדוויצ'ים. הסנדוויצ'ים ייצגו את מוֹד החופשה שנמצאנו בו ובשום אופן לא את הרגלי האכילה שלנו. הסנדוויץ' כלל לחם (לבן) עם קנולה (ולא חמאה), כמה פרוסות מלפפון ועגבניה, פרוסת גבינה צהובה ("כו-ל-ס-טרול!", זימרו עורקיינו בשמחה) וחתיכה כמה שיותר דקה של הֶאם (לא היה הודו).

ראתה זאת קלייר ושאלה, "אכפת לך להכין אחד גם לפיטר?" נו, איך אני אגיד לא, בת למורשת פולניה שכמותי, פיטר שכל כך קשה עובד בשבילנו והזמין אותנו וכל כך רזה תראה-איך-אתה-נראה.

ואם כבר לפיטר אז מה עם אח של קלייר?

ואבא שלה?

מכיוון שמדובר באוסטרלים ויתרנו על הקאנולה והשתמשנו במיונז (מתוק), ופרוסות האם בעובי של תחתיות ערק.

"תשכח את זה מיד אחרי שסיימת לאכול", אמרתי לפיטר באיום, "זה לא מייצג את כישורי הבישול שלי אבל זה כל מה שיכולתי לעשות".

"זה מצויין!" אמר פיטר בפה מלא.

---

אני לא יודעת אם שמתם לב, יש לי פה גדול.

לא פיזית, אני לא כל כך גדולה פיזית והפה שלי לא חריג במימדיו ביחס לשאר הפנים. דיבורית. יש לי פה גדול ולעיתים קרובות אני מתקשה לסתום אותו.

במיוחד אם אני חושבת שזה יהיה מצחיק להגיד משהו.

למשל, גבי שיהיה בריא בוגר משפחה דתית ואחותו הזדרזה להתחתן אחרינו עם חובש כיפה. למפגש ההיכרות עם משפחתו הגענו באיחור, כי גבי עבד אז עם קבוצת ילדות מטורפות והתעכב בשעת ההשכבה.

"גם את עזרת לו להשכיב אותן?" שאל אבי החתן.

"לא", עניתי במתק שפתיים, "אני לא משכיבה בנות".

נהיה שקט. את הצחוק ההיסטרי שמעו רק אצלי בתוך הראש.

---

בתור בעלת פה גדול סיפרתי לפיטר את גירסתי לספר מתכונים אוסטרלי. כתבתי אותה כאן כבר פעם, אבל אין לי כוח ללנקק ולכן אכתוב שוב.

 

לזאניה.

 

מצרכים:

 

אוטו

כרטיס אשראי

תנור

 

אופן ההכנה:

 

סעי לסופרמארקט הקרוב (לא יעלה על הדעת ללכת לשם ברגל!)

קני לזאניה קפואה

הפשירי אותה

תחבי אותה לתנור 200 מעלות, חצי שעה.

הגישי חם כשמשפחתך מלקקת את התבנית החד-פעמית.

גיוון - לחם שום.

קני לחם שום, אין צורך בהפשרה. זמן תנור - 10 דקות בלבד.

 

(הכתוב בלשון נקבה מכוון, שכן זכרים אינם מסוגלים למשימות מסובכות כגון בישול. הניחי בפניהם פחית בירה ושלחי אותם לכסח את הדשא)

 

(אני לא מאמינה שגברים הם מוגבלים בישולית, אבל כאן בארץ הפלאות יש חלוקה ברורה של מה נשי ומה גברי והם לא יתנו לשום דבר לבלבל אותם)

 

פיטר צחק בקול גדול, ומה רב היה צחוקו עת הסיבונו לארוחת ערב בבית החוף של הורי קלייר, ועל שולחנם נחה לזניה, ולצידה לחם שום.

---

לסעודת הקריסמס הוגש הודו צלוי (קנוי) חזיר צלוי (קנוי) סלט תפ"א (קנוי ומוטבע בחומצת לימון) סלט כרוב (קנוי וחנוק ממיונז) סלט ירקות חתוך ביד (שלי) ומתובל (ברוטב קנוי), עוגת פאבלובה (קנויה, שצופתה בשמנת מתוקה מוקצפת ללא סוכר ופירות חתוכים), ועוגת שוקולד מתועבת (לא מתועבת-משמינה, סתם מתועבת).

אחח, כמה טעים, נאנחו הסועדים, בעוד אני תוהה איזה חלק של הבירה אחראי למות בלוטות הטעם.

---

אחרי כמה ימים של קטסטרופה קולינארית שכזו גררתי את אמא של קלייר אל הסופרמארקט. גבי ואני בישלנו שתי מנות - קלופס, ובטטות בבזיליקום (שהוא המתכון בעזרתו גבי כבש את ליבי).

הקלופס היה כל מה שהמיט-פאי האוסטרלי היה מת להיות (ולמעשה אני בטוחה שהמיט-פאי האוסטרלי היה מת, ואפילו כמה וכמה פעמים). טיגנו בצל, הוספנו חצילים חתוכים, כמון, מלח ופלפל, וכשהכל התרכך גם בשר. את הכל קשרנו בביצים ופירורי לחם, והיידה, לעטוף בבצק עלים ולתנור. "זה מדהים", אמרו האוסטרלים (וכבר שמענו את זה מאחרים).

את הבטטות - ובכן, קלף-ורחץ, לקוביות-יחץ, אדה קלות וערבב עם עגבניות (קלופות), בצל פרוס ובזיליקום. הוסף פפריקה, שמן זית, מלח-פלפל ואם יש לכם מזל (למשל, אם אתם גרים בארץ מפותחת-קולינארית כמו ישראל) גם זעתר.

אחרי כל ה"אוווּ"- ו"אַאאה" של האוסטרלים התברר לי מה מקור הטרגדיה.

אמא של קלייר משכה אותי הצידה.

"זה מתכון סודי?" היא שאלה, "או שתסכימי ללמד גם אותי?"

אתם מבינים, זה מה שקורה. אם מי מהם כבר מצליח ומתפלק לו (סליחה, לה) משהו אכיל, שומרים על זה בסוד-כמוס-לפרה-ולסוס (ויש שם הרבה מהם), והם ממשיכים לאכול וג'ימייט.

---

היום בערב יש לנו בארבי. לא הבובה, קיצור של בארביקיו. קרי, יהיה לחם לבן, יהיה בצל מטוגן (ולא חו"ח מתובל) ויהיו נקנינקיות שאפשר לדחוף לגרון כדי להקיא.

מקובל להביא לעצמך בשר, ופעם אחת העזנו והבאנו גם חצילים שתובלו בשמן זית, שום כתוש ותימין.

"וואט איז ד'אט?" שאלה בזעזוע אחת הנערות למראה הפרוסות הקלויות שיצאו מהגריל.

"זה חציל", השבנו לה בשפת המקום.

"אִיייוּ", העוותה פניה הנערה וברחה כל עוד נפשה בה.

 

לא, דג שמנוני עטוף בנייר עיתון, זה מעדן.

---

היום נביא סלט. שיתפוצצו.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 31/12/2005 08:05, בקטגוריות אוכל
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של פארה ווי ב-7/1/2006 00:46

בישולים

ימים קצת עצובים עוברים עלי, אני מרגישה מאד לבד ולא יודעת להגיד אם אני לבד כי כאלה הן הנסיבות - כי אין כאן אנשים שמתאים לי להתחבר איתם, או כי ככה אני, נוטה להתבודד אבל סובלת מזה.

רוב האנשים כאן בסטטוס שונה משלי - או שהם בשלב מתקדם יותר בחיים (נשואים עם ילדים ומעלה) או שהם צעירים הרבה יותר וגם אין אפילו בנזוג והצרכים שונים משלי. גבי עובד המון כי עלו כל מיני הזדמניות שיכולות להיות יותר טובות מהעבודה היומיומית שלו, ואני אמורה ללמוד אבל כל כך לא מתחשק לי.

ההורים שלו גבי התקשרו והעלו הצעה, שהם יבואו לבקר כאן עוד איזה חודשיים, אבל בצער רב וביגון רב קדרות אני חייבת להודות שזה לא מתאים. אין לנו אפילו אוטו לקחת אותם לטיולים בסביבה, שלא לדבר על שאר חלקי היבשת המוצלחים. נצטרך לחכות עם זה.

סתם, זה הזמן של החגים שלנו -פסח, וכולם נפגשים ומתארחים ונסעים והכל, ואח"כ יום העצמאות שזה החג הכי כיפי שיש, כי אין איסורים ואין הגבלות ותמיד זה הזמן הכי טוב לצאת לטיולים כי זה אביב ויש מזג אוויר טוב והכל ירוק ופורח בארץ, ואח"כ ל"ג בעומר שכל הארץ מנגלים-מנגלים. וכאן... אין כאן אף אחד שאני יכולה להפגש איתו ולמנגל ביחד ולשיר "רבי עקיבא איש צנוע" או משהו. ובמשך שלושה ימים ירד כאן גשם זלעפות ככה שהמצברוח שלי צלל עוד קצת. אני מתחילה לחשוב שאולי כדאי לעבור לעיר עם יותר ישראלים. לא עכשיו, כמובן, אבל בסופו של דבר.

---

קטע מרשימת קניות אופיינית בארץ:

-חומוס אחלה (500גר')

-מיונז (הלמנז' דיאט או תלמה)

-חבילת מלאווח קפוא

-פיתות

מלפפונים חמוצים (כרמל, קטן מאד)

 

רשימת קניות אופיינית באוז:

- ביצים

- שמן

(מיונז מכינים לבד: להקציף את החלמונים עם שמן וקצת מיץ לימון לקבלת מרקם ויציבות של מיונז. המיונז המקומי מתוק. מתוק יעני בטעם פודינג)

 

-חומוס (גרגירים משומרים)

-טחינה גולמית (בלתי טעימה בעליל)

- סבלנות (מצרך נדיר ויקר ערך)

את גרגירי החומוס מקלפים יען כי הבלנדר חלושס ולא מצליח לטחון את החומוס אחרת. ואת החומוס מכינים לבד.

 

-קמח

-אבקת אפיה

-מרגרינה

מלאווח, ניחשתם נכונה, מכינים לבד. אחרי עשרים נסיונות גילינו איך וגם נזכרתי שבעצם אני בכלל לא משתגעת על מלאווח.

 

-עוד קמח

-שמרים

-נייר אפיה

פיתות, כמה מפתיע, מכינים לבד. גם על פיתות אני לא משתגעת אבל למרבה הפלא יצא דווקא נחמד, וכבר בנסיון הראשון.

 

-ללכת את מנהל הסניף של הסופרמרקט ולהתחנן שיביאו לכאן מלפפונים חמוצים מיובאים של בית השיטה, כי במלבורן למשל יש.

 

 

מצד שני, האבטיחים פה מצויינים. כמו אלו שפעם היו בארץ.

---

מבעס לחרוש את העולם ולמצוא את המקום שהכי מתאים לך לגור בו, רק בשביל לגלות שאתה שם לבד. אבל צריך לזכור שזו רק ההתחלה שלנו כאן, ואולי זה עוד ישתפר.

 

שמור   בטל

נכתב על ידי פארה ווי, 14/5/2005 01:22, בקטגוריות אוכל
6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע   שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של גם כן סשה ב-15/5/2005 14:07

31,184